ירוחם פיליפ קורנגרין
 | |
| לידה |
28 במרץ 1883 טרנופול, גליציה המזרחית |
|---|---|
| פטירה | 10 במרץ 1960 (בגיל 76) |
| השכלה | אוניברסיטת לבוב |
| תפקידים בולטים | מזכיר הוועד הפועל הציוני, מנהל המשרד הארצישראלי בוורשה, חבר מועצת עיריית תל אביב, חבר אספת הנבחרים השנייה, חבר הוועד הלאומי ושופט מחוזי |
ד"ר ירוחם פישל (פיליפ) קוֹרְנְגְרִין (Philip Korngruen; 28 במרץ 1883 – 10 במרץ 1960) היה משפטן ועסקן ציבור, פעיל ציוני בגליציה, מזכיר הוועד הפועל הציוני המצומצם, מנהל המשרד הארצישראלי בוורשה, חבר מועצת עיריית תל אביב, חבר אספת הנבחרים השנייה, חבר הוועד הלאומי ושופט מחוזי ביישוב.
קורות חיים
קורנגרין נולד בטרנופול שבגליציה המזרחית (אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית) לדוד קורנגרין, מורה בבית הספר מיסודו של יוסף פרל, ולפרידה בת מאיר וולף וקסלר. קורנגרין הצעיר למד בבית הספר שבו לימד אביו, והתחנך ברוח ההתבוללות, אך לאחר שקרא בגיל 14 את ספרו של הרצל "מדינת היהודים", החל לפעול בתנועה הציונית, ולאחר שסיים את לימודיו, ביולי 1901, ארגן וניהל בטרנופול את הכינוס הארצי הראשון של בוגרי הגימנסיות הציוניים מכל גליציה. החל ללמוד משפטים, ובשנתו הראשונה ללימודים היה בין מארגני תנועת הסטודנטים "בר כוכבא". בשנת 1906 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת לבוב, התמחה במשרד עורכי דין, ובשנת 1909 קיבל תואר דוקטור למשפטים ולמדעי המדינה. פעל במערכת הבחירות שהביאה לכניסת מפלגה ציונית לפרלמנט האוסטרי בשנת 1906. החל בשנת 1907 השתתף בקונגרסים ציוניים. עמד בראש הסתדרות בתי הספר העבריים בגליציה.[1] התמנה כמזכיר הוועד הפועל הציוני המצומצם ועבר לברלין.
באוגוסט 1913 שב לגליציה ועבד כעורך דין בדרוהוביץ'. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא האוסטרי בחזית ובאדמיניסטרציה הצבאית ובחיל הכיבוש האוסטרי באוקראינה. לאחר המלחמה נבחר מטעם הוועד הלאומי היהודי שברפובליקה העממית של מערב אוקראינה (הישות המדינית החדשה שחלשה עתה על גליציה המזרחית) כשליחו לוועד המשלחות היהודית שליד ועידת השלום בפריז (1919). עסק בפוליטיקה היהודית המקומית לקראת הבחירות לפרלמנט המערב-אוקראיני, ולאחר ניצחון פולין במלחמת פולין-אוקראינה שב למקצועו, ופעל כחבר הוועד המרכזי של ציוני גליציה שבראשות ליאון רייך.
בין השנים 1920–1924 שימש מנהל המשרד הארצישראלי בוורשה, ומ-1922 היה גם בא-כוחה של חברת הכשרת היישוב בפולין. פעל בסיעת "עת לבנות" בוועד המרכזי של ציוני פולין, ונבחר לוועד קהילת ורשה.
בשנת 1921 נישא לפרידה בת מרים גיטל ומנחם מֶנדֶל זילבּרדיק מוורשה, עורכת דין, פעילה חברתית (ממייסדות חברת "חלוקת לחם בסתר" בארץ[2]) ומזכירת הקלוב של הצירים היהודים בפרלמנט הפולני. (אשתו הייתה אחותם של ד"ר שמואל אריאל, מייסד ומנהל מפעל התמרוקים "מפעלים כימיים מזרחיים עדיף" ברמת גן, מעסקני התאחדות בעלי התעשייה וממייסדי וראשי האיגוד למען תוצרת הארץ (וגיסו של יוסף שופמן), של המהנדס ישראל זילברדיק ושל פרומה, פעילה ציונית בפולין ובארץ, שנישאה לאהרן יעקב אוהב-עמי (היט), ממייסדי ברית הציונים הרוויזיוניסטים והסתדרות העובדים הלאומית.[3])
במהלך השנים ביקר קורנגרין פעמיים בארץ ישראל, ובשנת 1925 עלה אליה עם אשתו. בארץ עבד בעריכת דין ובפעילותו הציבורית היה חבר מועצת עיריית תל אביב ונבחר לחבר באספת הנבחרים השנייה מטעם רשימת העלייה הרביעית (עולי פולין). היה חבר הוועד הלאומי. שנת 1929 מונה לשופט,[4] וכיהן בבית משפט השלום בתל אביב ובחיפה. בשנת 1935 מונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כיהן בו עד 1944. בין היתר ישב במשפטו של אברהם סטבסקי על רצח ארלוזורוב ובמשפט שהתנהל נגד סעדיה שושני על חובותיו לעיריית תל אביב. היה נשיא לשכת הכוכב מס' 13 של הבונים החופשים.
בשנותיו האחרונות חזר לעסוק בעריכת דין, עסק בחקר משפט עברי והרצה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה. היה נשיא כבוד של החברה הישראלית לחקר המקרא.
קורנגרין נפטר ב-1960, סמוך ליום הולדתו ה-77. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[5]
בנו היחיד, דוד קורנגרין (1930–2010), היה איש חינוך, מנהלו של התיכון הראשון ברעננה, תיכון אוסטרובסקי, במשך מרבית תקופת קיומו.[6] נכדו ד"ר אלון קורנגרין הוא פרופסור בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן.[7]
מפרסומיו
- חוקי המזרח הקדמון: מחקר השוואה במשפטי ישראל, בבל אשור וחת, תל אביב: יבנה, תש"ד.
- מושבות צבאיות של היהודים בימי קדם, תל אביב: מסדה, תש"ח.
- פ. קורנגרין (עורך), טרנופול: כרך ג של "אנציקלופדיה של גלויות", ירושלים – תל אביב: חברת אנציקלופדיה של גלויות, תשט"ו-1955.[8]
ספר זיכרון
- אשר וייזר וב"צ לוריא (עורכים), ספר קורנגרין: לזכר ד"ר י"פ קורנגרין נשיאה הראשונה של החברה לחקר המקרא, תל אביב: החברה לחקר המקרא בישראל – סניף תל אביב על ידי הוצאת ניב, תשכ"ד 1964.
לקריאה נוספת
- דוד סמילנסקי, 'ד"ר ירוחם פישל (פיליפּ) קורנגרין', בתוך: עם בני ארצי ועירי: פרשות אישים ופרקי זכרונות, תל אביב: הוועד הצבורי להוצאת כתביו של דוד סמילנסקי והוצאת מסדה, תשי"ח, עמ' 393 ואילך.
- 'ד"ר י.פ. קורנגרין', בתוך: ספר קורנגרין (תשכ"ד 1964):
- דוד קורנגרין, 'אבי', עמ' 7–9;
- יוסף טישלר, 'ד"ר פיליפ קורנגרין ותקופתו', עמ' 10–18;
- יעקב וינשל, 'ערכה של חובבות נשגבה', עמ' 19–21;
- אשר וייזר, 'ד"ר פ. קורנגרין נשיא החברה לחקר המקרא', עמ' 22–23.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ירוחם פיליפ קורנגרין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 659
- ד"ר ירוחם (פיליפ) קורנגרין, דבר, 11 במרץ 1960
- בלהה הלפרין, ד"ר ירוחם פישל קורנגרין, באתר החברה לחקר המקרא בישראל
הערות שוליים
- ^ ברוך יצחק ברקוביץ' בית הספר העברי הראשון בעיר בוצ'אץ'.
- ^ יחד עם שרה עזריהו, לאה קוק (אשתו של ר' שאול חנא קוק, אחיו של הראי"ה קוק) ושמחה אברונין (אשתו של אברהם אברונין) (דוד תדהר (עורך), "לאה קוק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 99).
- ^ דוד תדהר (עורך), "אהרן יעקב אוהב-עמי (היט)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3179.
- ^ Korngrin Named Tel Aviv Magistrate, JTA, November 21, 1929; שופט עברי בירושלים, דואר היום, 13 בדצמבר 1929.
- ^ ירוחם פיליפ קורנגרין באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ דוד קורנגרין, יקירי העיר, באתר עיריית רעננה; עדינה כתריאל, רעננה: נפטר דוד קורנגרין, המנהל המיתולוגי של אוסטרובסקי, "זמן השרון" (באתר nrg מקומי), 28 באוקטובר 2010; תמי מאור, דוד קורנגרין מנהלו המיתולוגי של אוסטרובסקי הלך לעולמו, local רעננה, 22 באוקטובר 2010.
- ^ אלון קורנגרין באתר אוניברסיטת בר-אילן (באנגלית).
- ^ מ. אגף, אנציקלופדיה של גלויות: כרך ג': טרנופול, חרות, 1 ביולי 1955.
29279037ירוחם פיליפ קורנגרין
- פעילים ציונים באוקראינה
- פעילים ציונים באוסטריה
- משפטנים יהודים
- יהודים גליציאנים
- אנשי העלייה הרביעית
- חברי אספות הנבחרים
- חברי הוועד הלאומי
- חברי מועצת העיר תל אביב-יפו
- שופטים בתקופת המנדט הבריטי
- חוקרי משפט עברי
- אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני העולמי
- אישים הקבורים בבית הקברות נחלת יצחק
- חברי הבונים החופשיים בישראל
- חברי הבונים החופשיים בארץ ישראל
- ישראלים שנולדו ב-1883
- ישראלים שנפטרו ב-1960