ירגזי הדסון
 ירגזי הדסון
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| מין: | ירגזי הדסון |
| שם מדעי | |
 Poecile hudsonicus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
ירגזי הדסון (שם מדעי: Poecile hudsonicus) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים החיה בקנדה וצפון ארצות הברית, ותוארה על ידי יוהאן ריינהולד פורסטר בשנת 1772. הירגזי מצוי ביערות צפוניים וירוקי עד, בעיקר יערות אשוחית.[1]
טקסונומיה
המין נכלל בעבר בסוג ירגזי עם רוב הירגזיים האחרים, אך מחקר משנת 2005 מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג פויסילה,[2] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[3] ITIS,[4] ו-IOC (אנ').[5] על פי מחקר זה (גיל, סליקאס ושלדסון, 2005) ומחקרים מאוחרים יותר (יוהנסון ואחרים, 2013 וטריץ' ואחרים, 2017), טקסון האחות לירגזי הדסון הוא ירגזי ערמוני-גב.[6][7]
לפי טריץ' (2017), העץ הפילוגנטי של הסוג (Poecile) הוא:
| פויסילה |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תפוצת תת-מינים
לירגזי הדסון 5 תת-מינים:[4]
- Poecile hudsonicus columbianus - רואדס, 1893, מצוי בצפון מערב אמריקה הצפונית.
- Poecile hudsonicus farleyi - גודפריי, 1951, מצוי בדרום קנדה.
- Poecile hudsonicus hudsonicus - פורסטר, 1772, מצוי מאלסקה ועד לניופאונדלנד.
- Poecile hudsonicus littoralis - בראיינט, 1865, מצוי בצפון מזרח אמריקה הצפונית.
- Poecile hudsonicus stoneyi - רידג'ווי, 1887, מצוי מצפון אלסקה לצפון יוקון.[8]
מאפיינים פיזיים
ירגזי הדסון הוא עוף גוץ וגדול ראש באורך 12.5–15 ס"מ, במוטת כנפיים 20 ס"מ ובמשקל 7–12 גרם.[9] לירגזי בטן עגלגלה בצבע אפור בהיר, מותניים חומים בגוון חלודה, ותת-שת אפרפר. הראש מורכב ממספר חלקים: הלחיים בהירות, הסנטר והגרון שחורים, הכיפה בצבע חום, הצווארון בצבע אפור והמקור קצר כתוצאה מכלל אלן. הגב חום אפרפר, הזנב אפור ובאורך 6 ס"מ, הכנפיים ארוכות במקצת ואפורות וכף הרגל באורך 1.5 ס"מ אפורה ירקרקה.[1] פרטים צעירים דומים לבוגרים, אבל דהויים יותר בצבעם.[10] בדומה לקרובו ירגזי שחור-כיפה, קריאת ירגזי הדסון נשמעת גם כן כ-"ציקדי די די", מקור שמם באנגלית (Chickadee), אם כי היא איטית ומזמזמת יותר.[1] כמו הירגזי שחור הכיפה, גם לירגזי הדסון קריאת איום.[11] המקור באורך 7–9 מ"מ ובצבע שחור.[12]
התנהגות
ירגזי הדסון הוא זריז ואקרובטי. בחורף, הירגזים מתקבצים ללהקות קטנות, שלעיתים מכילה מינים אחרים (כמו מלכילונים). הירגזי המבוגר ביותר שתועד היה בן 5 שנים ו-4 חודשים, ותועד בנובה סקוטיה, קנדה.[1] ירגזי הדסון לרוב יציב, אם כי נדידות קצרו טווח תועדו כתוצאה מחורפים קרים.[11] במונטנה, הירגזים תועדו נודדים דרומה החל מיוני וכלה בנובמבר, רובם באוגוסט–ספטמבר.[10]
ירגזי הדסון ניזון מזרעים (במיוחד של שדר ואשוחית), עכבישים וחרקים (במיוחד חיפושיות וזבובים) ומגיע למתקני האכלה. הוא שומר מזון לחורף, בו הירגזי אוכל אותו.[1] הירגזי מחפש מזון תוך חיטוט בעלים וענפים, וניקור בחללים וחורים בקליפת העץ,[11] ואף תוך כדי תעופה. ירגזי הדסון מחטט באצטרובלים בכדי להגיע אל הזרעים ולאכול אותם. זחלי פרפראים הם מקור מזון חשוב בעונת הקיץ, ואילו גלמים וביצי חרקים בחורף.[13]
הירגזי הוא בעל חיים מונוגמי. עונת הקינון חלה ממאי עד יוני. הקן מוקם בחלל בגוף העץ, בין אם טבעי או קן נקרים נטוש. שני בני הזוג מפנים את חלל הקן, אם כי רק הנקבה בונה את הקן, מקליפת עץ, טחב, חזזית, נוצות, ועלים יבשים. הנקבה מטילה 5–8 ביצים לבנות עם נקודות בצבע חלודה, בעיקר סביב הקצה הקהה. הנקבה דוגרת על הביצים במשך 11–16 ימים,[13] והגוזלים עוזבים את הקן בגיל 16–20 ימים.[11] כשהגוזלים קטנים, הנקבה נשארת בקן בזמן שהזכר ממשיך להביא אוכל, וכשהם גדולים שני ההורים מביאים לגוזלים אוכל.[13]
תפוצה ובית גידול
ירגזי הדסון חי ביערות, בעיקר יערות אשוחית צפוניים הקרובים לקו העצים, אם כי באזורים דרומיים יותר גם ביערות שדר, אלמון וערבה,[11] ובביצות במזרח.[13] התיעוד האמין האחרון ממרילנד מגיע מאפריל של שנת 1978.[14] הערכות גודל האוכלוסייה ושטח התפוצה (11,300,000 קמ"ר) גבוהות מאוד, ולכן הוא אינו עומד בקריטריונים אלו של סכנת הכחדה. למרות העובדה שמגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה, הירידה אינה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. עקב כך, ירגזי הדסון הוא מין ללא חשש.[15]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מפת תחום תפוצה והקלטות של ירגזי הדסון באתר Xeno-canto (אנ')
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Boreal Chickadee Overview, All About Birds, Cornell Lab of Ornithology, www.allaboutbirds.org (באנגלית)
- ^ Frank B. Gill, Beth Slikas, Frederick H. Sheldon, Phylogeny of Titmice (Paridae): II. Species Relationships Based on Sequences of the Mitochondrial Cytochrome-B Gene, The Auk 122, 2005-01-01, עמ' 121–143 doi: 10.1093/auk/122.1.121
- ^ BirdLife International (BirdLife International), IUCN Red List of Threatened Species: Poecile hudsonicus, IUCN Red List of Threatened Species, 2016-10-01
- ^ 4.0 4.1 ITIS - Report: Poecile hudsonicus, www.itis.gov
- ^ Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (באנגלית אמריקאית)
- ^ Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
- ^ Christian Tritsch, Jochen Martens, Yue-Hua Sun, Wieland Heim, Improved sampling at the subspecies level solves a taxonomic dilemma – A case study of two enigmatic Chinese tit species (Aves, Passeriformes, Paridae, Poecile), Molecular Phylogenetics and Evolution 107, 2017-02-01, עמ' 538–550 doi: 10.1016/j.ympev.2016.12.014
- ^ Poecile hudsonicus (Boreal Chickadee) - Avibase, avibase.bsc-eoc.org
- ^ Oiseaux.net, Mésange à tête brune - Poecile hudsonicus - Boreal Chickadee, www.oiseaux.net (בצרפתית)
- ^ 10.0 10.1 David Ratz Webmaster, Boreal Chickadee - Montana Field Guide, fieldguide.mt.gov (באנגלית)
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 Boreal Chickadee - Poecile hudsonicus, www.sdakotabirds.com
- ^ Ray Mughal., Boreal Chickadee (Poecile hudsonicus) - Habitat, Diet & Tips | NextBirds, Next Birds, 2021-01-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 Boreal Chickadee, Audubon, 2014-11-13 (באנגלית)
- ^ Maryland Biodiversity Project - Boreal Chickadee (Poecile hudsonicus), www.marylandbiodiversity.com
- ^ Boreal Chickadee (Poecile hudsonicus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
32729391ירגזי הדסון