יקמרה עדנית
 יקמרה עדנית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| מין: | יקמרה עדנית |
יקמרה עדנית[1][2] (שם מדעי: Galbula dea) היא מין של עוף ממשפחת היקמראים ומהסוג יקמרה (אנ') שתפוצתה באמריקה הדרומית במדינות: בוליביה, ברזיל, אקוודור, גיאנה הצרפתית, גיאנה, פרו, סורינאם, קולומביה וונצואלה.[3][4]
טקסונומיה
יקמרה זו תוארה למדע ב-1758[3] על ידי החוקר השוודי קארולוס לינאוס בספרו המהדורה העשירית של השיטה שבטבע (אנ'). לינאוס סיווג אותה כמין בסוג Alcedo ממשפחת השלדגיים ונתן לה את השם המדעי Alcedo dea.[5][6] החוקר ג'ורג אדוארדס (George Edwards) תיאר את יקמרה זו כבר ב-1743 בספרו A Natural History of Uncommon Bird. אדוארדס בדק דגימה שמקורה בסורינאם.[7] יקמרה זו היא אחד מעשרה מינים שקיימים בסוג יקמרה שתואר על ידי החוקר הצרפתי מטוראן ז'אק בריסון (Mathurin Jacques Brisson) ב-1760. פירוש השם המדעי של הסוג הוא מהמילה הלטינית galuba ואילו השם למין dea הוא מילה לטינית לעוף צהוב קטן.[8] בתחילת המאה ה-20 יקמרה זו נכללה בסוג ומין יחיד Urogalba אך בהמשך הועברה לסוג יקמרה.[9]
מידע כללי
אורכה של יקמרה זו הוא 25.5 עד 34 סנטימטרים ומשקלה 25 עד 32.5 גרם. לזכר וגם לנקבה יש כתר בצבע חום כהה, גרון בצבע לבן, חלק עליון שחור ושאר החלק התחתון הוא בצבע שחור. הכתר של תת המין dea amazonum בהיר יותר והגרון הלבן רחב יותר. הכתר של תת המינים האחרים גם בהיר יותר ובחלקו העליון יש צבע ברונזה.[4]
אזור מחייה
יקמרה זו חיה ביערות גשם טרופיים, יערות יבשים, יערות גלריה וסוואנות וכן ביערות ראשוניים ומשניים. יקמרה זו נמצאת בעיקר בשטחים פתוחים ולעיתים רחוקות בתוך יערות סגורים. היקמרה חיה בעיקר בחופת היער לרוב מתחת לגובה של 500 מטרים אך נמצאת לעיתים גם בגובה של עד 1,100 מטרים.[4]
מזון ורבייה
היקמרה העדנית ניזונה בעיקר מפרפראים, זבובאים, שפיראים, אחידי כנף וחרקים מעופפים אחרים. היקמרה יושבת על ענפים בזוגות או קבוצות קטנות ומחכה לטרף. לעיתים היקמרה חיה בלהקות כדי לחפש מזון. לא ידוע על הרבייה של יקמרה זו למעט שהזכר והנקבה מקננים בקן טרמיטים שנמצא בעצים.[4]
שימור
מצב השימור של היקמרה על פי הרשימה האדומה של IUCN הוא ללא חשש אך מעריכים כי האוכלוסיה יורדת עקב בירוא יערות. היקמרה נמצאת באזורים מוגנים רבים.
תת-מינים
ליקמרה זו יש 4 תת-מינים שנפוצים ברוב אגן האמזונאס:[3]
- Galbula dea amazonum - נפוץ בצפון מרכז ברזיל כולל מדינת מאטו גרוסו וצפון בוליביה ביערות לחים טרופיים וסובטרופיים.
- Galbula dea brunneiceps - נפוץ בדרום מזרח קולומביה, מזרח אקוודור, פרו ומערב ברזיל ביערות יבשים טרופיים וסובטרופיים.
- Galbula dea dea - נפוץ מנהר אורינוקו בדרום ונצואלה דרך גויאנה וברזיל מצפון לנהר האמזונאס ביערות ביצה טרופיים וסובטרופיים.
- Galbula dea phainopepla - נפוץ במערב ברזיל מדרום לנהר האמזונאס וממערב לנהר המדיירה בסוואנות יבשות.
קישורים חיצוניים
- יקמרה עדנית, באתר ITIS (באנגלית)
- יקמרה עדנית, באתר NCBI (באנגלית)
- יקמרה עדנית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- יקמרה עדנית, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ סטיב פרקר, תרגום: אבי ארבל, כוכב החיות, אור יהודה: הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2006, עמ' 40
- ↑ פליקס רודריגז דה לה פואנטה, כרך 15, תרגום: מנחם דור ונעמי כרמל, אנציקלופדיה חיות הבר, תל אביב: מיילקס ישראל בע"מ, 1975, עמ' 105
- ^ 3.0 3.1 3.2 מידע על היקמרה העדנית באתר IOC World Bird List, מספר ציפור 9739
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 יקמרה עדנית, באתר הצפרות העולמי
- ↑ רשימת ציפורי העולם Peters, James Lee, בהוצאת אוניברסיטת הרווארד 1948
- ↑ מידע על יקמרה עדנית בספרו של החוקר קארולוס לינאוס Linnaeus, Carl (1758)
- ↑ מידע נוסף על היקמרה בספרו של ג'ורג אדוארדס
- ↑ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. מסת"ב 978-1-4081-2501-4
- ↑ מידע נוסף באתר החברה האמריקאית לצפרות
יקמרה עדנית40746291Q942459