משה אדד

אין תמונה חופשית

משה אדד (נולד ב-1939) הוא קרימינולוג ואיש חינוך וכיום ראש אקדמי במכללה האקדמית צפת. שימש במשך 11 שנה כראש המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בנוסף, מרצה פרופ' אדד במרכז האקדמי פרס ברחובות בתחומים: פסיכולוגיה וקרימינולוגיה למשפטנים.

בתחילת דרכו החינוכית, שימש, בין היתר, מורה לכימיה בישיבה התיכונית כפר הרא"ה, ובבית ספר תיכון בחדרה ובמדרשיית נעם בפרדס חנה.

אדד ייסד את החוג לקרימינולוגיה במכללת כנרת שבעמק הירדן, ועמד בראשו במשך 15 שנה. כמו כן, הוא ריכז במשך שמונה שנים את לימודי הקרימינולוגיה מטעם מערך המכללות של אוניברסיטת בר-אילן.

זכה בתואר "יקיר החינוך הדתי", תשנ"ח. הוכרז כחתן פרס ישראל לקרימינולוגיה ה'תש"ע (2010).

מחקריו

אדד פיתח והרחיב את תאוריות הענישה והבלימה של סלין (1936) בהוסיפו גורמים פסיכוביולוגיים. אחדים ממחקריו של פרופ' אדד עוסקים בעבריינים "מפגרים בשכלם" או "חולי נפש קשים". אדד טוען כי לא הפיגור השכלי הוביל לעבריינות אלא רצונם של המפגרים להשתייך חברתית לעבריינים כדי לזכות בעילוי עצמי בעיני עצמם. מחקרים אלה הביאו את אדד ובנזש לפרסם ב-1978, ספר על האחריות הפלילית של מוגבלי האינטליגנציה ושל חולי הנפש.

במחקר נוסף ב-1981 חקר אדד את העבריינות בקרב חולים אפילפטיים (עבריינים ולא עבריינים),

במחקרים אחרים בדק אדד, על בסיס חקר מקרים (case studies), בעלי סטיות אישיות; כמו פירומנים, קלפטומנים, והסובלים מפרוורסיות אחרות.

בתחום התיוג, מרחיב אדד את ההיבט התאורטי, ומביא בחשבון את הסביבה בה גדל האדם והזכרונות אותם צבר בילדותו.

תפיסתו של אדד את מקורן של התנהגויות אלימות מבוססת על הביוסוציופסיכולוגיה^{[דרושה הבהרה]}.

במסגרת מחקריו חקר אדד גם את עניין הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה ואת פיגועי ההתאבדות. אדד טוען כי רוב המחבלים המתאבדים עושים זאת בשל מצב סוציו-אקונומי קשה והתמכרות לסמים ואלכוהול.