יצחק שוורץ (שן-צור)

אין תמונה חופשית

ביתו הפרטי של פיינגולד, ברח' נחלת בנימין בתל אביב, בתחילת שנות ה-20

בית הדואר והטלגרף ומימינו בית אליס פלמר בתל אביב, שנות ה-20 של המאה ה-20

יצחק שוורץ (שן-צור) (1886 – 14 בינואר 1958) היה אדריכל ביישוב ומהנדס העיר תל אביב. פעל בעיקר בשנות ה־20 וה־30.

קורותיו

נולד לסימה ליבה ומיכל יחיאל ירמיהו בעיירה טרנופול במזרח גליציה (כיום באוקראינה). הוריו היו בעלי אטליז. למד הנדסה בצ'רנוביץ ובתום לימודיו זכה בתואר אדריכל וקבלן בניין (באומייסטר). שירת בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה באלבניה ובהרי הקרפטים. בזכות היותו בעל תואר אקדמי הוא קודם לתפקיד קצין בכיר בצבא וזכה במשרת אישי.

עם סיום המלחמה התמקם שוורץ בווינה, ממנה עלה בגפו ב־1919 לארץ ישראל והתיישב בירושלים. פתח עסק לטיפול בהעברת חפצי עולים לארץ, אולם לאחר שנה החליט לשוב ולעסוק במקצועו ולכן עבר לתל אביב, שבה נבנו באותה עת מרבית המבנים בארץ ישראל. הוא פתח משרד אדריכלות בשדרות רוטשילד 8 והתמנה כמהנדס עיריית תל אביב. שימש בתפקיד בשנים 1923–1926. ובמקביל תכנן מבנים באופן פרטי. בשנת 1924 הגיע שוורץ לטקס חנוכת מגדל המים ברחוב מזא"ה רכוב על החמור של העירייה. במחצית הראשונה של שנות ה־20 בנה עבור היזם שלמה פיינגולד שלושה מבנים מפוארים בהשפעה רוסית עמוסת בצלים וצריחים. בפינת הרחוב ליליינבלום ונחלת בנימין:

• בניין הדואר והטלגרף
• טירת פיינגולד
• בית אליס פלמר

שלושתם נהרסו בשנות ה־30 עקב פשיטת הרגל של פיינגולד ומכירתם. באותה עת תכנן בית־קשתות בסגנון האקלקטי ברחוב טרומפלדור 6.

נישא בשנת 1926, לאמה נובליק, ילידת 1897, עולה מגרמניה. לאחר נישואיו עבר עם משרדו ומגוריו לבית שתכנן בשכונת תל נורדאו ברחוב בן יהודה 34. שוורץ העסיק במשרדו צוות של שלושה מהנדסים. באמצע שנות ה־20 הוקם בסמיכות לדירתו בית העם, שהפך פופולרי תוך זמן קצר והיווה מטרד רעש לתושבי הבתים הסמוכים. שוורץ תכנן ובנה בית חדש למשפחתו ברחוב שיינקין 70 ועבר אליו בשנות ה־30. בבתים שתכנן בשנות ה־30 עבר מן הסגנון האקלקטי לסגנון הבינלאומי. במקביל לעבודותיו האדריכליות הוא רכש פרדס בן 30 דונם במושבה הרצליה ועסק ביצוא תפוזים ואשכוליות לאנגליה. בנו הבכור נולד בשנת 1942. בשנת 1943 חלה ועבר ניתוח. לאחר מכן סבל מבריאות רופפת, מכר את הפרדס בהרצליה ורכש בית קטן ברחוב מלצ"ט, אליו עבר.

שוורץ היה חבר לשכת ברקאי בבונים החופשיים. היה בקשרי ידידות עם המהנדס יוסף טישלר, אותו נהגו לבקר בשבתות וכן עם פנחס היט איתו ישב לעיתים קרובות בבתי הקפה כסית ודיצה. בנוסף, היה מיודד עם הצלם החובב שמעון קורבמן, שאף צילם חלק מן המבנים שתכנן.

יצחק שוורץ נפטר בשנת 1958 ונטמן בבית העלמין קריית שאול. הותיר אחריו את רעייתו (נפטרה ב־1979) ושני בנים: מיכאל שן-צור, הנדסאי בנין, ויעקב, אלוף-משנה בצה"ל ומנכ"ל רכבת ישראל בין 1993 ל־1994.

מבחר מעבודותיו

• בית הקשתות של משפחת רוז – טרומפלדור 6 פינת הירקון 59, כיום מלון "רנומה". נבנה בסגנון האקלקטי בשנות ה-20 עבור משפחת עולים מארצות הברית.
• "בית זלצר" – ברחוב אלנבי 19. תוכנן ונבנה בשנת 1926 כבית מגורים עבור הסוחר יצחק זלצר בסגנון האקלקטי.
• הבית הירוק – ברחוב שיינקין 70. שוורץ בנה בשנות השלושים עבור משפחתו.
• בית וולף יובילר – ברחוב ביל"ו 7
• בית פלמן והנדל – ברחוב אנגל 8
• בית חבויניק – בית לשכת רואי החשבון, ברחוב מונטיפיורי 1 בכרם ישראל, בסגנון הבינלאומי. תוכנן בתחילת שנות ה-30 כבית מגורים תלת-קומתי.
• בית רוזנברג - ברחוב רוטשילד 86, תוכנן בשנת 1932 בסגנון הבינלאומי
• בית יעקב שלוסברג – ברחוב אלנבי, פינת נג'ארה. נהרס לאחר שמונה שנים. קולנוע רימון (אלנבי) נבנה על שטחו
• בניין הדואר והטלגרף ברחוב נחלת בנימין (נהרס)
• טירת פיינגולד (נהרס)
• בית אליס פלמר (נהרס)
• הבית ברחוב מלצ'ט 27
• בית מרגלית – בשדרות רוטשילד 69
• בית זאב קובנסקי – בשכונת נווה שאנן
• בית חרושת ליבר בדרך יפו פינת רחוב פינס (נהרס)
• מלון סן רמו (נהרס). ישראל זלטופולסקי יזם בתחילת שנות השלושים בניית מלון מפואר על חוף הים מול המרחצאות הקרים והחמים ובקרבת קזינו גלי אביב בקצה רחוב אלנבי. הוקם בשנת 1931. בבניין התלת-קומתי היו 45 חדרים. בחזית המערבית לכיוון הטיילת היו בית קפה וגינת ריקודים. היילה סלאסי, קיסר חבש הגולה, הפך בשנות גלותו (1936–1941) את המלון למעונו בתל אביב. המלון נהרס בשנת 1972. בשטח קולנוע קסם, מלון סן-רמו והבתים האחרים בבלוק נבנה בשנת 1993 מגדל האופרה.

קישורים חיצוניים

• שולה וידריך, בית יצחק שוורץ (שן-צור) - ביוגרפיה ותמונות, באתר תל אביב 100

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31790641יצחק שוורץ (שן-צור)