רבי יצחק אבולעפיה (פחד יצחק)
 | |
| מדינה | טורקיה, ארץ ישראל, סוריה |
|---|---|
| פטירה |
13 במאי 1825 כ"ז באייר ה'תקפ"ה |
| מקום מגורים | קושטא, טבריה, דמשק |
| מקום פעילות | טבריה, דמשק |
| תקופת הפעילות | המאה ה-18 – המאה ה-19 |
| תחומי עיסוק | רב |
| תפקידים נוספים | שד"ר, מחבר ספר |
| בני דורו | החיד"א, רבי אברהם חי שאקי |
| חיבוריו | 'פחד יצחק' |
| שם השושלת | אבולעפיה |
| אב | רבי חיים אבולעפיה |
| אם | רחל |
רבי יצחק ידידיה אבולעפיה (חי במאה ה-18, נפטר בכ"ז באייר ה'תקפ"ה; 13 במאי 1825) היה שד"ר, מרבני העיר טבריה, מחבר ספר 'פחד יצחק'.
ביוגרפיה
שושלת
רבי יצחק נולד כבן בכור לרחל[1] ולרבי חיים אבולעפיה, נצר למשפחת אבולעפיה[2], משפחה יהודית ענפה של רבנים ואישי ציבור ממגורשי ספרד, שמוצאה מן האזור ההיסטורי קסטיליה שבספרד. אבי השושלת היה הרמ"ה ואבי השושלת בארץ ישראל היה רבי חיים אבולעפיה (הראשון). החיד"א[3] מציין כי ישנה מסורת במשפחה שהם מיוחסים לדוד המלך.
בצעירותו
התגורר באיזמיר (אז האימפריה העות'מאנית, כיום טורקיה).
בשנת ה'ת"ק עלה ארצה לטבריה, יחד עם אביו רבי חיים שנענה לבקשתו של השייח דאהר אל-עומר 'לחדש מסורת אבותיו' ולבנות את היישוב היהודי בטבריה מחדש, זאת לאחר שמשנת ה'ת"ל[4] טבריה הייתה שוממה.
רבנותו
בהמשך עבר לסוריה, שם כיהן כרב ומו"ץ בדמשק[5] עד שבפורים ה'תק"ד (27 בפברואר 1744) קרא לו אביו לבוא לראותו ולמלא את מקומו בהנהגת העיר. אביו נפטר בו' בניסן (19 במרץ)[6] של אותה שנה[7] ואז רבי יצחק מילא את מקומו בניהול הקהילה והעיר טבריה, וכן היה פקיד וממונה על קהילות האשכנזים והספרדים בטבריה ובצפת[8].
בניגוד לדעה זו, רבי יוסף חיים ילוז מציין כי אחר פטירת רבי חיים מונה הבן הצעיר רבי יחזקאל כרב העיר והוא כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו בחשוון ה'תקמ"ז[9].
פטירתו
רבי יצחק מונה בין היתר להיות שד"ר מטעם קופת רבי מאיר בעל הנס. באחת השליחויות התעכב בקושטא, נפטר שם ונקבר בבית העלמין בקוסקונג'וק (קוזגונקוק; Kuzguncuk (אנ')). מסורת אחרת מספרת כי בסוף שנת ה'תקפ"א[10] עבר להתגורר בירושלים, בשלהי שנת ה'תקפ"ד הטיל שר צבא דמשק מיסים כבדים על תושבי ירושלים המוסלמים והיהודים, הם לא הצליחו לעמוד במועד התשלום ולכן נאסרו רבים מהם ועונו בעינויים קשים. התכנית הייתה לאסור גם את רבי יצחק וכשהוא שמע על כך הוא ברח ובמרוצתו נחבל קשות בראשו מאבן, מאותה חבלה הוא נפל למשכב ושכב חולה עד לפטירתו בכ"ז באייר ה'תקפ"ה (13 במאי 1825)[11].
על פי אותה מסורת במהלך הלוויתו שנערכה ככל הנראה בבית הקברות היהודי בהר הזיתים יצאו פורעים ערביים צעירים מהכפר סילואן ביקשו 'בקשיש', התפרעו והפריעו למהלך הלוויה במכות, משום כך הקבורה נערכה בזריזות מירבית[12].
צאצאיו
לרב אבולעפיה היו בן ובת. בנו היה רבי חיים נסים אבולעפיה (המכונה הרב חנ"א) ששימש אף הוא כרב בטבריה ובדמשק. בתו, שרה[13] נישאה לרבי רפאל דוד פארדו ובנם הוא רבי משה פארדו[14]. לעומת מסורת זו, רבי יוסף חיים ילוז כותב שלא ידוע האם השאיר אחריו צאצאים[15].
כתביו
חיבר ביאור על ספר יראים בשם 'פחד יצחק'[16], אך הספר עדיין לא נדפס ונותר בכתב יד. כמו כן כתב הקדמה לספר 'זמרת הארץ' של גיסו רבי יעקב בירב המתאר את הניסים שאירעו בטבריה בימי אביהם רבי חיים אבולעפיה במלחמתו של סולימאן אל-עזאם נגד דאהר אל-עומר, בהקדמה זו הוא משבח את הספר[17][18].
הערות שוליים
- ^ נפטרה בכ"ה בכסלו ה'תק"י.
- ^ פירוש השם אבו אל-עפיא בערבית הוא: אבי הבריאות, נכתב לעיתים בראשי תיבות אב"א.
- ^ שם הגדולים, מערכת ספרים אות ע אות קטן פה בשם רבי חיים אבולעפיה.
- ^ אז כיהן בה סבו רבי יעקב אבולעפיה, נכדו של רבי חיים אבולעפיה (הראשון) שאף הוא כיהן בה כמרא דאתרא תקופה מסוימת.
- ^ הרב אברהם חי שאקי, שער הקדים סי' ג.
- ^ יש אומרים ז' בניסן.
- ^ יש אומרים ה'תק"י.
- ^ תולדות חכמי ירושלים, ח"ג, פו עמ' 207.
- ^ על מצבתו נכתב ה'תק"מ.
- ^ באותה שנה עוד חתם בטבריה יחד עם הרב יוסף שושנה על שטר פיטורין לשד"ר רחמים חיים מודעי מצפת שאושר על ידי רבי ישראל משקלוב ובית דינו.
- ^ משה דוד גאון יהודי המזרח בארץ ישראל, ח"ב, עמ' 12, ערך רבי יצחק ב"ר חיים אבולעפיה.
- ^ בוני ירושלים, עמ' עג.
- ^ שמעון ואנונו, ארדי הלבנון - אנציקלופדיה לגאוני ספרד, עמ' 1580.
- ^ הוראה דבית דין, תולדות רבי משה פארדו, הערה ח.
- ^ טוב רא"י, בתוך אוצרות יוסף, מהדו' אשקלון ה'תשס"א עמ' עד.
- ^ השם כולל בתוכו את המילה הנרדפת ל'יראה', 'פחד', וכן את שם המחבר רבי יצחק.
- ^ ההקדמה נדפסה בדפוס מנטובה; ה'תק"ה ובדפוס ליוורנו; ה'תק"פ.
- ^ משה דוד גאון יהודי המזרח בארץ ישראל, ח"ב, עמ' 11, ערך רבי יצחק ב"ר חיים אבולעפיה.