יעקב פייטלוביץ'
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
יעקב פייטלוביץ (15 בפברואר 1881, לודז', פולין - 15 באוקטובר 1955, תל אביב), מזרחן, חוקר של יהדות אתיופיה ותרבותה שתרם לבניית הזהות העצמית החדשה של "ביתא ישראל".
קורות חיים
בנם של רבי משה (מושקה) פייטלוביץ' ורעייתו רוזלי (רייזלה) (שם נעוריה נוסל). אשתו: מרים פייטלוביץ'. אחותו, לאה פייטלוביץ' ואחיו, חיים פייטלוביץ'. במשך חייו לא ישב במקום אחד וחייו היו סבב של נדודים באירופה, בארץ ישראל בארצות הברית ובאתיופיה. למד שפות אתיופיות בסורבון אצל יוסף הלוי.
נושא מיתוס השבטים האבודים באתיופיה משך את פייטלוביץ והוא הפך את גאולת הקהילה למפעל חייו. הוא ערך מספר ביקורים באתיופיה החל משנת 1904. בין שאר פעולותיו אף הקים בית ספר לבנים "ביתא ישראל" באדיס אבבה. בשובו לאירופה הביא עמו שני נערים מיהודי אתיופיה, גטה ירמיהו ותאמרת עמנואל, על מנת לחנכם על פי המסורת היהודית המקובלת, כדי שיוכלו להדריך בשובם את יהודי אתיופיה. תאמרת עמנואל חזר בשנת 1923 לאתיופיה, ניהל שם בית ספר להכשרת מורים לילדים היהודיים, היה פעיל בחיי הקהילה, וכמקורב לקיסר היילה סלאסי התערב לטובת היהודים. כמו כן הצטרף עמנואל לפייטלוביץ' בסיור בארצות הברית, במסגרתו ביקרו את קהילת היהודים השחורים בהארלם בתקווה "למצוא אם הם פלאשים", מפגש שהותיר רושם שלילי על המשתתפים.[1]
במסגרת מסע נדודיו נפגש פייטלוביץ' עם חשובי המנהיגים היהודים ועם כל מי שהייתה לו נגיעה בנושא של יהודי אתיופיה כגון דיפלומטים באתיופיה, במצרים ובאירופה. הוא אף קיבל תמיכה למסעותיו מן הברון רוטשילד ומארגון כל ישראל חברים והמלצות לתמיכה במחקריו מרבני ארץ ישראל.
הוא חקר את מנהגיהם הדתיים של היהודים האתיופיים והצליח להשפיע עליהם להתקרב ליהדות הרבנית, שכן קודם לכן לא הכירו את התלמוד. בהשפעתו שינו "ביתא ישראל" חלק ממנהגיהם הדתיים.
פייטלוביץ' תרם את ביתו לעיריית תל אביב [דרוש מקור] שהעבירה אות ספרייתו לחזקת אוניברסיטת תל אביב. בית פייטלוביץ' עומד כיום נטוש ברחוב ויתקין 10 בתל אביב.
מפגשים עם בני ביתא ישראל
מדיווחיו של פייטלוביץ' ניתן ללמוד על מנהגי קהילת ביתא ישראל בראשית המאה העשרים. הוא מעיד על קהילות שנספו כארבעים שנים קודם לכן בתקופת קפו קאן ("הזמן הרע") ורק שמות המקומות וסיפורי שכניהם מנציחים את זכרם. כך מספר פיטלוביץ' על שבת שעשה עם בני ביתא ישראל בכפר אדי-שואה שבמחוז תיגראי:
באדי-שואה, השוכנת במרחק שעה ממערב לאדנקאטו, גרות כ-15 משפחות של פלשים. רובם ככולם הם חקלאים ורק מעטים מהם נפחים. קיים בכפר מסגיד גדול. הכהנים והחכמים המפורסמים שהתיישבו כאן בשנים האחרונות הפכו את המקום למרכז הרוחני של כל הפלשים בתיגרי.
בהגיענו לשם קיבלו אותנו הפלשים הנאספים בהתלהבות רבה. אף על פי שירד גשם שוטף, יצאו לקראתנו בבגדי חג לברכנו. הם הזמינו אותנו לסוכות שהקימו בשבילנו ומיהרו לסיים את ההכנות לסעודת השבת. לפי מנהגם אין לנשים רשות לעסוק בבישול בשרו של העגל שנשחט לסעודת התזכר, כיוון שהוא נחשב אצלם כקרבן.
עם גמר העבודה התכנסו כל הפלשים בבית הכנסת לתפילת קבלת שבת. התפילה נמשכה כל הלילה, עם הפסקות לפרקים, שבהן סעדו המתפללים את לבם. למחרת נמשכה תפילת השבת כל היום ונסתיימה רק עם חשכה. אפשר לומר כי במשך כל השבת לא פסקה תפילה מפיהם. מרוב התרגשות דתית פרצו הפלשים מדי פעם בשירה נלהבת בקול רם.
גם אנחנו הוזמנו להשתתף בתפילה. היה בזה ויתור יוצא מן הכלל מצדם. לכבודי ולכבוד גאטיה ירמיה שינו הפעם ממנהגם, שכן כל הבא במגע עם לא-יהודים נחשב אצלם כטמא עד שהוא מיטהר כדין, ולאיש המוחזק כטמא אסור לבוא לבית הכנסת. קיבלנו את הזמנתם בחפץ לב, ובהפסקות שוחחתי אתם על עבודתי לטובתם. הבעתי בפניהם את אהדת העם היהודי והסברתי להם את מטרת נסיעתי. גם ביניהם חילקתי את החוברת והם קראו בה בעניין רב. במיוחד הקשיבו ברגשי יראת כבוד לדברי איגרת הרבנים.
במוצאי שבת, אחר גמר התפילה, ערכו את סיום טקס התזכר. עור העגל נשרף תוך אמירת תפילות, ובסוף אמרו את ה"פתת", התפילה לסליחת חטאותיהם של הנפטרים.
— מתוך מסע אל הפלשים בתרגום מ. וורמברנד, הוצאת דביר, 1959, עמ' 54
המרת הדת
פייטלוביץ' מרבה לתאר את מפגשיו עם בני הקהילה שיצאו לשמד בעקבות "הזמן הרע", בהשפעת המיסיון:
בלינו את השבת בקדוס-יוחנס. פלשים מומרים מן הסביבה באו לבקר אצלי כאן. הם הביעו את שמחתם לראות אותי שוב בארצם ואת רצונם לחזור לדת אבותיהם. הם אמרו לי: "נוכחותך מעודדת אותנו ואנו כולנו רוצים לחזור להיות פלשים. השתדל בעדנו אצל הנגוס, כי אף על פי שציווה מנליק השני, קיסר אתיופיה כי כל אחד חפשי לבחור באמונה הטובה בעיניו, מענישים שלטונות המחוז קשות את המומרים העוזבים את הנצרות ומחרימים את כל רכושם".
איגרתי אל הפלשים עוררה אצלם הד חזק והם ביקשו אותי לחלק גם ביניהם את החוברת. "אל תשכחנו", אמרו לי המומרים, "גם אנחנו פלשים ואם תפתח את בית הספר, קבל נא אליו גם את ילדינו".
— שם, עמ' 65-66
הרפורמציה שכנגד
מסעותיו של פייטלוביץ' בצפון הרמה האתיופית שיבשו את מאמצי המיסיון לשכנע את יהודי אתיופיה כי כל יהודי העולם מאמינים באותו האיש. פייטלוביץ' מספר על כך בגאווה בלתי מוסתרת:
באיזו מידה שיתקו נסיעותי את ציד הנפשות של המיסיונרים, אפשר לראות מהשוואת הדינים-וחשבונות שלהם מלפני נסיעתי הראשונה עם אלה שלאחר מכן. (...) כתב העת המיסיונרי "תקות ישראל" מ-15 בספטמבר 1906 מפרסם מכתב כתוב על ידי פלשי מומר מג'נדה בשם אַסרֵסָה וזה לשונו:
"אחרי שהטפנו את האונגליון בפני הפלשים במשך ארבע שעות, אמר לנו פלשי זקן: "לא מזמן היה יהודי מצרפת בגונדר ולקח אתו שני צעירים שלנו. כשיחזרו אלה, יגידו לנו אם אמונתנו היא הנכונה או אמונתכם. עד אז נישאר פלשים, אל תשתדלו להעביר אותנו על דתנו". פלאד, מנהל המיסיון, כתב עוד לפני כן: "משני כפרים גורשו המיסיונרים שלנו על ידי הפלשים וכמעט ספגו גם מכות כתוצאה מפעולתו של אותו יהודי אירופי". ראש המיסיון בג'נדה, אלקה ארגוי הנזכר לעיל, מוסר ב-1908 את הדין וחשבון הבא לממונה עליו, פלאד: "חברי לעבודה סבבו במחוזות צ'לגה, טנקל, דמביה, בגמדר וסקלת. הם לימדו והטיפו בכל כפרי הפלשים, אבל לא היו כל מקרי התנצרות בשנה שעברו".
העדות הניצחת ביותר היא מאמרו של הכומר הרלינג "מיסיון נגדי יהודי בחבש" שנדפס בכתב העת המיסיונרי "זרע תקוה" (חוברת 4 משנת 1909). וזה לשון המאמר: "לפנינו מיסיון נגדי יהודי. המיסיונרים הילידים, העובדים עדיין תחת הנהלתו של פלאד הקשיש, מקיימים ארבע תחנות עם בתי ספר והם עורכים סיורי הטפה בארץ, אולם הם מרגישים כבר את פעולת המיסיון הנגדי. הדבר יוצא בבירור מן הדין וחשבון הבא שנשלח אל פלאד: "מאז ביקורו של היהודי הצרפתי יעקב פיטלוביץ נעשו הפלשים זהירים מאוד. הם מחכים לשובו ולעזרתו. בכל מקום הזהיר את הפלשים לא להאמין לנו ולתורתנו, לגרש אותנו מכפריהם ולהישאר פלשים".
— שם, עמ' 175-176
אחרית ימיו
פייטלוביץ' נפטר ב-15 באוקטובר 1955. הידיעות על מותו הגיעו לאתיופיה כשנה לאחר פטירתו וביתא ישראל ערכו תזכר רב משתתפים בכפר אמבובר.[2]
לקריאה נוספת
- Emanuela Trevisan Semi, Jacques Faitlovitch and the Jews of Ethiopia, Vallentine Mitchell, 2007, מסת"ב 9780853036548
קישורים חיצוניים
- אוסף פייטלוביץ' בספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב
- "ד"ר יעקב פיטלוביץ' - הפולני שגילה את אתיופיה", "עופר אדרת, הארץ", 13.5.11
- מנחם ולדמן, "הרב קוק זצ"ל ויהודי אתיופיה" באתר "דעת" - מידע לגבי תמיכת רבני ארץ ישראל בפעילותו של פייטלוביץ'.
- דר' יעקב פייטלוביץ', דבר, 16 באוקטובר 1955
- עמנואלה טרויזן-סמי, יעקב פיטלוביץ, פעמים 100, קיץ תשס"ד
- אוסף ד"ר יעקב פייטלוביץ לחקר עדת "ביתא ישראל" (בבלוג הספריות של אוניברסיטת תל אביב)
הערות שוליים
- ^ Howard Brotz, The black Jews of Harlem: Negro nationalism and the dilemmas of Negro leadership, Free Press of Glencoe, New York, 1964, page 49
- ^ Shalva Weil, "Abraham Adgeh: The Perfect English Gentleman" in Tudor Parfitt & Emanuela Trevisan Semi (Editors), Jews of Ethiopia: The Birth of an Elite, Routledge, 2005, מסת"ב 9780415318389, p. 101-111
