רבי יעקב בכרך
הרב יעקב בכרך (י"א באייר ה'תקפ"ד, 9 במאי 1824[1] - כ"ד בטבת ה'תרנ"ז, 29 בדצמבר 1896) היה למדן וחוקר תורני. מחבר הגהות על ארבעה טורים וסדרת ספרי מחקר תורני ואפולוגטיקה אודות הכתב האשורי, עיבור השנים בתקופות קדומות ועל קדמות הניקוד העברי וטעמי המקרא.
ביוגרפיה
נולד למשה בכרך ושיינא בת ר' יעקב משצ'וצ'ין בפולין, בסייני שבה כיהן סבו רבי יהודה בכרך כרב העיר. בצעירותו היה תלמידו ועוזרו של הסב. לאחר נישואיו סירב להצעות רבנות, את פרנסתו מצא מזיקוק יי"ש של משפחת המלוכה הרוסית[2].
הוא היה מקורבם של רבי ישראל סלנטר ורבי יוסף דוב סולובייצ'יק ומצטט מדבריהם שבעל-פה בכתביו. כן עמד בקשרי מכתבים עם רבנים בולטים בדורו כמו רבי צבי הירש חיות ורבי שמואל שטראשון (רש"ש). במשך שנים התגורר בסבסטופול וידיעות שרכש בה במגעיו עם חכמי הקראים בעיר שימשו אותו בעבודותיו.
עבודתו הבולטת היא הגהותיו על ארבעה טורים במהדורת קניגסברג, אותן רשם במסגרת עבודתו כמנהל המחלקה העברית של בית הדפוס בקניגסברג. מלבדה הדפיס סדרת חיבורי מחקר שאותה הכתיר בשם "מאמרי יעקב הבכרי" או "מאמרי יעקב הבכרכי":
- ספר היחש לכתב אשורי (ולתולדותיו הנקודות והטעמים), פולמוס עם רעיונותיו של אליהו בחור על התפתחות הניקוד. ורשה, תרי"ד/1854
- מהעבור ומנין השנים, פולמוס עם דעות הקראים וחז"ס בדבר הלוח העברי הקדום, בשני חלקים: 1. עבור יחזקיהו המלך; 2. ירח למועדים. ורשה, תרנ"ג
- אִשְׁתַּדָּלוּת עם שְׁדָ"ל, פולמוס עם שמואל דוד לוצאטו על קדמות הניקוד והטעמים בשני חלקים, ורשה, תרנ"ו
במשך זמן מה שימש מזכירו של רבי שמואל מוהליבר בביאליסטוק, ובשנת 1882 אף נסע לסיור בארץ ישראל מטעם חובבי ציון. את רשמי המסע פרסם בחוברת בשם "ספר המסע לארץ הקדושה" (ורשה תרמ"ד) שאת ההכנסות ממכירתה הקדיש "לתמיכת בני ביל"ו בארץ הקדושה".
הוא נפטר בביאליסטוק בכ"ד בטבת ה'תרנ"ז, 29 בדצמבר 1896, ונקבר בה. על מצבתו נחקק:
ויגוע יעקב בהרב ר' משה בכרך ויאסף אל עמיו
ירה המוות חצו, ורעדה אחזה בית יעקב
על כבוד אשר כלה, כסה צלמות אהלי יעקב
קול יעקב חדל, נשמע מספד בעדת יעקב
בעלות רוחו למרום, רעשו מושבות יעקב
במאמריו הכתובים בדעת, שמענו קול יעקב
נשם ושחר שקד והגה בתורת אלקי יעקב
משכיל וחוקר ע"ד אמת, חותר אביר יעקב
שמר בכל לבו ונפשו, במצות קדוש יעקב
השכיל בספריו להאיר כיני בני יעקב
בספרו היחש נראה חריפותו בתורת יעקב
כבוד מצאה ידו בהגהה על ד' טורים לר' יעקב
רוב דעת והעיבור ובירח למועדי יעקב
כבוד נתן בהאשתדלות לחכמי יעקב
ז"ל במאמריו בכתובים ולא זכה לה"ל[3]
תהא נפשו צרורה בצרור החיים כי עלה השמים
נולד י"א אייר תקפ"ד נפטר כ"ד טבת תרנ"ז
לקריאה נוספת
- הגהות על משניות שביעית מהגאון רבי יעקב בכרך זצ"ל, מוריה, רכו-רכח, אב תשנ"ד, עמ' לו ואילך. בראש המאמר מבוא לתולדותיו
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "רבי יעקב בכרך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3857
- לואיס גינזבורג וגוטהרד דויטש, "בכרך, יעקב בן משה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- בכרך, יעקב בן משה, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- חיים נח מלניק, הצופה בארץ רוסיה; א. הר"ר יעקב בכרך ז"ל, המגיד, 7 בינואר 1897
הערות שוליים
- ^ התאריך לפי הכתובת על מצבת קברו. במקורות אחרים מופיע התאריך: י"ב בחשוון ה'תקפ"ד, 17 באוקטובר 1823.
- ^ לפי ערכו באנציקלופדיה תדהר, הייתה המזקקה שייכת לילנה פבלובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. הידיעה לא מסתדרת עם התאריכים.
- ^ [=ולא זכה להוציאם לאור]. בין מאמריו אלו: הערות ביקורתיות על ספר המבחר; בגד כליל, השלמות לספר המכלול; לבושי מכלול, פירוש על ספר המכלול; מאמר על הנקודות והטעמים; הערות יקרות על מורה נבוכים; הערות לסדר הדורות; הערות על פירוש המשניות לרמב"ם. כתבי היד או תצלומים שלהם נמצאים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים.
