יעל ההימלאיה
 יעל ההימלאיה
| ||
|---|---|---|
_00.JPG)
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | בעלי חיים | |
| מערכה: | מיתרניים | |
| מחלקה: | יונקים | |
| סדרה: | מכפילי פרסה | |
| משפחה: | פריים | |
| תת־משפחה: | יעלים | |
| שבט: | יעלים | |
| סוג: | יעל | |
| מין: | יעל סיבירי | |
| תת־מין: | יעל ההימלאיה | |
| שם מדעי | ||
 Capra sibirica hemalayanus
| ||
| תחום תפוצה | ||
| ||
יעל ההימלאיה (שם מדעי: Capra sibirica hemalayanus), הוא אחד מ-4 תת-המינים של יעל סיבירי החי בעיקר במזרח הרי ההימלאיה במרכז ובדרום אסיה ומכאן מקור שמו הרשמי ושמו המדעי. בניגוד לתת-המינים החדגוניים יחסית של היעל הסיבירי, יעל ההימלאיה מתאפיין בפרווה צבעונית ובולטת שמאפשרת לזהותו משאר תת-המינים בקלות. בצבעי פרוותו הוא מזכיר מאד כבש מופלון.
מאפיינים פיזיים
לזכר יעל ההימלאיה יש זוג קרניים מאסיביות ועבות, שצומחות במעין חצי עיגול לאחורנית. לאורך הקרניים יש כפתורים בולטים, ולמרות האמונה הרווחת לא ניתן להסתמך עליהם באופן בלעדי כדי לקבוע את גילו של הפרט. קרני הנקבות קצרות ודקות יותר משל הזכרים, ובמקום כפתורים יש להן חריצים קטנים לאורך הקרן. צבע קרני היעל הוא ברונז'ה, נחושת, חלודה או אפור-ברזל.
פרוותו של יעל ההימלאיה מורכבת משערות צפופות ועבות, ומותאמת במיוחד לאקלים הקפוא בהימלאיה. היא נוטה להיות עבה יותר בחורף מאשר בקיץ. צבע פרוותו של זכר היעל ההימלאי בחורף ססגוני מאד ובולט היטב: הצלעות, השוקיים העליונות, הצוואר והחלק העליון של העכוז בצבע חום שוקולד כהה - ערמוני, חום מהגוני או חום קפה עמוק, בעוד שעל פני העורף, הכתפיים והגב מתשרע כתם גדול ורחב בצבע לבן בוהק דמוי אוכף שמזכיר מאד את הפרווה של קובוס הנילוס. הכתפיים לעיתים קרובות עלולות להיות בצבע חום כהה בדומה לשאר הגוף, ומכיוון שבמקרים כאלה הצבע החום מפריד בין הגב והעורף הלבנים היעל מזכיר במקצת תת-מינים של עז הבר כמו יעל בזואר. לאורך שידרת היעל - מהכתף עד לקצה זנב - יש בדרך כלל פס עבה בצבע חום כהה. צבעם של המותניים, השוקיים והחלק התחתון של העכוז - אוכרה או חאקי בהיר. בקיץ, צבעו של היעל משתנה לחום בהיר ודהוי, והכתמים הלבנים הופכים לקטנים ודהוים יותר. הן בקיץ והן בחורף רגלי הזכרים יהיו בצבע חום כהה, ובניגוד למיני יעלים רבים הם רגליהם חסרות סימונים שחורים ולבנים בחזית.
_02.JPG)
צבע הפרווה של הנקבות שונה מאד מזה של הזכרים בחורף: בז'-צהבהב קרמי עם גוון לבנבן ואפרפר, ולאורך הגב שלהן יש פס בצבע חום דהוי. המותניים והגחון של הנקבות בצבע לבן בהוק ומעל המותניים יש להן פס שחרחר דהוי כשל הצבי. רגלי הנקבות בחורף יתאפיינו בצבע שחור בחזית הרגל ולבן בוהק מאחוריה. בכל העונות זנבם של הזכרים והנקבות יהיה בצבע שחור או חום שוקולד כהה, והמפשעה תהיה בצבע לבן בוהק.
צבע הראש של יעל ההימלאיה הוא בהתאם לצבע הפרווה. בחורף, צבע הראש של הזכרים ססגוני למדי: עצמות הלסת, והסנטר בצבע חום שוקולד כהה, הפנים, הלחיים וצדדי החרטום בצבע אוכרה או חאקי בהיר, והמצח בצבע לבן-חום קרמי. הלוע והזקן יהיו בצבע שוקולד-שחור וחזית השפתיים תהיה לבנה. בקיץ לעומת זאת, הראש והזקן של הזכרים בצבע אדמוני, חום כהה, חום מהגוני - עם גוון בהיר מעט בחרטום ובמצח. בעוד שלנקבות צבע הראש יהיה זהה לזכרים או בצבע בהיר יותר. אצל הנקבות, צבע הראש בחורף יהיה בז'-צהבהב עם פס שחרחר דהוי מהעין לאף, אם חרטום בהיר ולוע כהה במעט. לשני הזוויגים עלול להיות בחורף "גבות" לבנבנות מעל העין. צבע האוזניים של היעל הסיבירי מתחלק בין חום כהה בצד החיצוני לשחרחר, חום ולבנבן בצד הפנימי. היעל ההימלאי זהה במבנה ובמידות גופו לשאר תת-המינים.
תפוצה ובית גידול
יעל ההימלאיה הוא בעל חיים תת-אנדמי; כלומר: הוא אנדמי לאזור גאוגרפי מסוים הנופל בתחומם של מספר מדינות. הוא מוגבל כאמור להימלאיה, והוא מצוי בתחומי המדינות הבאות: צפון הודו (מדינות: ג'אמו וקשמיר והימאצ'ל פרדש); צפון פקיסטן (אזאד קשמיר, גילגיט-בלטיסטן, ח'ייבר פח'טונח'ווה ואזור השבטים המנוהל פדרלית); סין העממית (המחוז האוטונומי הטיבטי).
יעל ההימלאיה מאכלס את בית הגידול הגבוה ביותר מבין תת-המינים האחרים: אזורים הרריים צחיחים ומיוערים עד גבהים של 6,500 מטר מעל פני הים. בית הגידול שלו מורכב לרוב מפסיפס של שיחים, צוקים, גבעות וכרי דשא. במהלך החורף בית גידולו מכוסה לעיתים קרובות בשלג עמוק, ויחד עם כתמי האדמה והסלעים הבולטים, הפרווה החומה-לבנה של היעל מספקת לו הסוואה מצוינת מפני טורפיו - נמר השלג וזאב ההימלאיה. הטמפרטורות בתחומי מחייתו של היעל הסיבירי צונחות לעיתים מתחת למינוס 20 בחורף ובשל כך הפרווה העבה חיונית לו. ליעל זה יש חפיפה עם מעלי גרה תת-אנדמים נוספים להימלאיה כמו טאר ההימלאיה, סרו ההימלאיה וגוראל ההימלאיה. שאר האקולוגיה של יעל ההימלאיה דומה לשאר תת-המינים האחרים.
מצב
יעל ההימלאיה אינו מסווג בקטגורית שימור כל שהיא על ידי IUCN. אך סביר להניח שאוכלוסייתו בירידה בשל ציד לא חוקי ותחרות עם בעלי חיים על מקורות מזון. אובדן בית גידול אינו איום גדול כל כך על יעל ההימלאיה מכיוון שתחומיי מחייתו לרוב קשים לגישה. להלן פעולות השימור שנעשו עבור יעל ההימלאיה:
הודו: היעל נמצא במספר אזורים מוגנים באזור מערב ההימלאיה: ג'אמו וקאשמיר - הפארק הלאומי קישטוואר, והגנים הלאומים האמיס, קאנג'י, טונג'רי, בואודקארבו, ראנג'דום, קרוקאם, ריאות-נאג, ריזונג-סאבו, ומקדש חיות הבר צ'וקור. הימצ'אל פרדש - הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה, הגן הלאומי דאראנג'אטי, שמורת ג'אמבול סייה-בהי, שמורת קאנאוור, שמור קוגטי, שמורת ארסאנג-ליפה, הפארק הלאומי מנאלי, שמורת סאצ'ו-טואן, שמורת טירטאן, שמורת רופי-באבה, שמורת נאלה ושמורת טונדה.
פקיסטן: היעל מצוי במספר אזורים מוגנים להלן רשימה חלקית לפי מחוזות: האזורים השבטיים המנוהלים פדרלית - שמורת החי אג'ראן-באסטי, שמורת החי ג'ידאר-באיק, הגן הלאומי דאנד. גילגיט - שמורת החי אסטור, שמורת החי סאטפרה, שמורת החי באלטיסטן, הגן הלאומי נאר-נאללה, הגן הלאומי אסקור-נאללה, הפארק הלאומי קונג'ראב, שמורת החי קארג'ה, שמורת החי נאלטאר, הגן הלאומי קיליק-מינטאקה, הגן הלאומי דאניור, הגן הלאומי שרקיוללה, הגן הלאומי פאקורה-נאללה, הגן הלאומי צ'אסי-באוסשדאר, הגן הלאומי נאזאבר-נאללה. אזאד קשמיר - הגן הלאומי מאצ'ארה, הגן הלאומי ג'אמוט והגן הלאומי דאנד (נוצר במיוחד עבור היעלים).
סין: היעל מצוי במספר שמורות טבע בטיבט - חלקם בגבול סין-הודו והוא נמצא ברשימת המינים המוגנים במדינה. הרשויות מחרימות רובים מרועי צאן הגרים בקרבת בית הגידול של יעל ההימלאיה.
כיום אין אומדן ליעלי ההימלאיה אך בשנות ה-90 נעשו מספר אומדנים שמהם עלה כי מספרי היעל הם בסביבות 20,000 פרטים.
קישורים חיצוניים
- מידע מפורט יותר על אנטומיה, אקולוגיה ושימור של יעל ההימלאיה, ניתן לראות בערך יעל סיבירי.
- מידע על יעל ההימלאיה באתר הציד scirecordbook
- תמונות של יעל ההימאליה בעמק ספיטי
24513212יעל ההימלאיה