יחסי הודו–ליכטנשטיין
| יחסי הודו–ליכטנשטיין | |
|---|---|
|
|
| |
| הודו | ליכטנשטיין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 3,287,263 | 160 |
| אוכלוסייה | |
| 1,455,280,125 | 39,957 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,549,919 | 7,365 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 2,439 | 184,316 |
| משטר | |
| רפובליקה סוציאליסטית פדרלית | מונרכיה חוקתית |
יחסי הודו–ליכטנשטיין הם היחסים הבינלאומיים הקיימים בין הודו לליכטנשטיין.
היסטוריה
היחסים הדיפלומטיים בין הודו לליכטנשטיין כוננו בשנים 1992–1993.[1][2]
הנסיך אלויס והנסיכה סופי, מלווים במשלחת בת 11 חברים, כולל שר החוץ, ביקרו בהודו בתאריכים 14–20 בנובמבר 2010. זה היה הביקור הראשון ברמה גבוהה בין שתי המדינות. הנסיך הנס אדם השני ערך ביקור פרטי במדינה כמה שנים קודם לכן. אלואיס נפגש עם הנשיא פרטיבה פאטיל, סגן הנשיא מוחמד חמיד אנסארי, שר האוצר פראנאב מוכרג'י, יו"ר ה-UPA, סוניה גנדי, מנהיגת האופוזיציה סושמה סווארג' ושר המדינה לענייני חוץ פרנאט קאור. משלחת ליכטנשטיין ביקרה גם ביריד הסחר הבינלאומי בדלהי.[1][3] אלואיס נסע גם למומבאי ונפגש עם מושל מהראשתה ק' סנקארנאריין.[4]
הנסיך אלויס והנסיך הנס אדם השני ביקרו בהודו בין התאריכים 13–19 באוקטובר 2013 כדי לקיים פגישות עסקיות עם סוואנה Seeds Pvt שבסיסה בגורגאון. שר המדינה לענייני חוץ וויג'אי קומאר סינג הפך לשר ההודי הראשון שביקר בליכטנשטיין בין התאריכים 18–19 באפריל 2016. הוא ערך דיונים דו-צדדיים עם סגן ראש הממשלה והשר לענייני פנים, משפטים וכלכלה תומאס צוויפהופר ב-18 באפריל ועם שר החוץ, החינוך והתרבות אוריליה פריק ב-19 באפריל 2016. סינג נפגש גם עם הנסיך אלואה בטירת ואדוז ב-19 באפריל.[1]
יחסים כלכליים
הסחר הדו-צדדי בין הודו לליכטנשטיין הגיע לשיא של 5 מיליון דולר בשנים 2008–2009 אך ירד משמעותית בשנים שלאחר מכן. המסחר כללי יבוא של 4.92 מיליון דולר (בעיקר של דגני בוקר, זכוכית, מכונות וציוד חשמלי) על ידי ליכטנשטיין מהודו בשנים 2008–2009. המסחר בין שתי המדינות הסתכם בשני מיליון דולר בשנים 2015–2016, ורשם צמיחה של 47% לעומת הכספים הקודמים. הודו ייצאה סחורות בשווי 820,000 דולר לליכטנשטיין, וייבאה בשווי 1.18 מיליון דולר.[5] הסחורות העיקריות שמייצאת הודו לליכטנשטיין הן סגסוגות מתכת, אבנים, מכונות, חותמות מכניות, אורז בסמטי ומוצרי נפט. הסחורות העיקריות המיובאות על ידי הודו מליכטנשטיין הן מכשירים וחלקים מכניים, מכונות וציוד חשמלי, פיגמנטים ומוצרי צבע אחרים, זכוכית וכלי זכוכית, פריטים עשויים אלומיניום ומתכות בסיס אחרות, ומכשירים מדויקים רפואיים, כירורגיים ואחרים.[1]
יחידת המודיעין הפיננסי של ליכטנשטיין (FIU) סיפקה תמיכה בהקמת יחידת המודיעין הפיננסי בהודו (FIU) ותמכה בקבלתם של האחרונים לקבוצת אגמונט בשנת 2007.[2] הודו החלה במשא ומתן עם ה-EFTA, בה חברה ליכטנשטיין, על הסכם סחר והשקעות (TIA) בינואר 2012.[6][1]
בשנת 2008 מסרו רשויות המס הגרמניות לממשלת הודו את שמותיהם של 26 בעלי חשבונות הודים בבנק LGT בליכטנשטיין. בעקבות חקירה, ממשלת הודו הודיעה לבית המשפט העליון ב-10 בדצמבר 2010 כי מחלקת מס הכנסה מצאו כי 18 של בעלי חשבונות התחמקו ממסים. ב-4 ביולי 2011 הורה בית המשפט העליון על הממשלה לחשוף את שמות כל 26 בעלי החשבונות לציבור. הממשלה ניסתה לעצור את צו בית המשפט העליון, אך בסופו של דבר חשפה את שמות 18 בעלי החשבונות שנקנסו ב-29 באפריל 2014. עם זאת, הממשלה סירבה לחשוף את שמות שמונת בעלי החשבונות הנותרים שלא ננקטה נגדם פעולה.[7]
ב-28 במרץ 2013 הודו וליכטנשטיין חתמו על הסכם להחלפת מידע על מיסים (TIEA), שנכנס לתוקף ב-20 בינואר 2014.[1][8]
השקעות
בין אפריל 2000 ליוני 2015 השקיעה ליכטנשטיין 9.5 מיליון דולר בהשקעה ישירה זרה בהודו. כמה חברות מליכטנשטיין פועלות בהודו, באופן ישיר או באמצעות חברות בנות. קבוצת LGT בבעלות מלאה של משפחת המלוכה של ליכטנשטיין. חטיבת המשקיעים הפילנתרופיים של הקבוצה, LGT Venture Philanthropy (LGT VP), פעילה גם בהודו. סמנכ"ל LGT מימן כמה ארגונים לא ממשלתיים ועסקים חברתיים בהודו באמצעות מענקים, הלוואות או השקעות הוניות.[1]
נציגויות דיפלומטיות
- הודו מיוצגת בליכטנשטיין באמצעות שגרירותה בברן, שווייץ.[9]
- ליכטנשטיין מחזיקה בהודו קונסוליית כבוד בניו דלהי.[4]
על פי הסכם משנת 1919 בין ליכטנשטיין לשווייץ, שגרירים ומשימות דיפלומטיות של שווייץ מורשים לייצג את ליכטנשטיין במדינות ובמצבים דיפלומטיים אלא אם כן ליכטנשטיין בוחרת לשלוח שגרירה משלה.[10] שווייץ מקיימת שגרירות בניו דלהי וקונסוליה במומבאי.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 "India - Liechtenstein Relations" (PDF). Ministry of External Affairs. 5 בדצמבר 2016. נבדק ב-20 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 Aiyar, Pallavi (2010-11-15). "Q&A: Prince Alois, Liechtenstein". Business Standard India. נבדק ב-2017-04-20.
- ^ "Liechtenstein in India". Welcome.li (בגרמנית). Delhi. 15 בנובמבר 2010. נבדק ב-20 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "India - Liechtenstein Relations" (PDF). Ministry of External Affairs. ביולי 2012. נבדק ב-20 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Total Trade". Department of Commerce (באנגלית). נבדק ב-21 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Priorities of Liechtenstein Foreign Policy" (PDF). MINISTRY OF FOREIGN AFFAIRS. p. 32. נבדק ב-20 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Centre discloses 26 names of account holders in Liechtenstein bank". The Times of India. נבדק ב-20 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ India, Press Trust of (21 במרץ 2017). "Probe into Indians named by HSBC, Liechtenstein banks complete, says Govt". The Hindu Business Line (באנגלית). נבדק ב-20 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Consular Jurisdiction". Embassy of India, Berne (באנגלית). נבדק ב-20 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jorri Duursma, "Microstates: The Principality of Liechtenstein" in Christin Ingebritsen et al. (2006). Small States in International Relations. (University of Washington Press, Seattle) p. 89 at p. 124.
29889908יחסי הודו–ליכטנשטיין