יחסי ברזיל–לבנון
| יחסי ברזיל–לבנון | |
|---|---|
|
|
| |
| ברזיל | לבנון |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 8,515,770 | 10,400 |
| אוכלוסייה | |
| 212,339,335 | 5,824,139 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,173,666 | 17,937 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 10,237 | 3,080 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה |
יחסי ברזיל–לבנון הם היחסים הדו-צדדיים בין ברזיל ולבנון.
סקירה כללית
כיום חיים בברזיל בערך 7–10 מיליון אזרחים ממוצא לבנוני.[1] שתי המדינות חברות בארגון G77 ובאומות המאוחדות.
בשנת 1877 ביקר הקיסר הברזילאי פדרו השני בביירות, שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית.[2] המהגרים הלבנונים הראשונים שהגיעו לברזיל היו בשנת 1882, כשרובם נוצרים מארונים מהר הלבנון.[3] בשנת 1920 פתחה ברזיל קונסוליה בביירות על מנת להקל על ההגירה העות'מאנית (לבנונית) לברזיל. עד 1914 היגרו לברזיל מעל 60,000 לבנונים.[4] באוקטובר 1945 קיבלה לבנון את עצמאותה מצרפת ובנובמבר 1945 הכירה ברזיל בלבנון וכוננה איתה יחסים דיפלומטיים.[1]
בשנת 1954 ערך נשיא לבנון כמיל שמעון ביקור רשמי בברזיל, והפך לראש המדינה הלבנוני הראשון שביקר במדינה. באותה שנה, שתי המדינות פתחו שגרירויות בבירות שתיהן.[1] בין שתי מלחמות העולם התרחש גל שני שלהגירה מלבנון לברזיל. גל ההגירה האחרון התקיים במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990).[4]
מאז 2011 ברזיל שולחת כוחות ליוניפי"ל ומחזיקה כיום 1,288 חיילים ושליחים במדינה.[5]
ביקורים מדיניים
- סגן נשיא ברזיל מישל טמר (2011)
- נשיא לבנון כמיל שמעון (1954)
- ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי (1995, 2003)
- הנשיא אליאס הראווי (1997)
- ראש הממשלה נג'יב מיקאתי (2005)
- הנשיא מישאל סולימאן (2010)
הסכמים
שתי המדינות חתמו על מספר הסכמים הדדיים, ובהם מזכר הבנות בנושא התייעצויות פוליטיות; הסכם על ויתור ויזה לאזרחים המחזיקים בדרכונים דיפלומטיים והסכם להארכת תוקף תיירות וויזת עסקים בדרכונים רגילים.[1]
סחר
בשנת 2018 הסתכם הסחר בין ברזיל ולבנון בכ-298 מיליון דולר.[6] הייצוא העיקרי של ברזיל ללבנון כלל: בשר, קפה, סוכר, מטוסים ומכוניות. הייצוא העיקרי של לבנון לברזיל כלל דשן ועופרת.[7] לבנון היא שותפת הסחר ה-77 בגודלה של ברזיל בעולם.[7]
נציגויות דיפלומטיות
- ברזיל מחזיקה בלבנון שגרירות בביירות.[8]
- לבנון מחזיקה בברזיל שגרירות בברזיליה וקונסוליות כלליות בריו דה ז'ניירו ובסאו פאולו.[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "Lebanese Republic – Bilateral relations between Brazil and Lebanon". itamaraty.gov.br. אורכב מ-המקור ב-2018-12-06. נבדק ב-2017-09-29.
- ^ Ercan, P.G. (2017). Turkish Foreign Policy: International Relations, Legality and Global Reach. Springer International Publishing. p. 239. ISBN 9783319504513. נבדק ב-2017-09-29.
- ^ "The Lebanese immigrants who became Brazil's business leaders | Business, Local | THE DAILY STAR". dailystar.com.lb. נבדק ב-2017-09-29.
- ^ 4.0 4.1 "Lebanese Diaspora: the imagined communities History and numbers – The Lebanese International Business Council". LIBC. נבדק ב-2017-09-29.
- ^ "Troop and police contributors. United Nations Peacekeeping – United Nations Interim Force in Lebanon". un.org. נבדק ב-2017-09-29.
- ^ ACSP busca facilitar comércio entre Líbano e o Mercosul (in Portuguese)
- ^ 7.0 7.1 "Brasil - Líbano: Relaçōes Comerciais (in Portuguese)" (PDF). 2016-11-30. נבדק ב-2017-10-01.
- ^ Embassy of Brazil in Beirut
- ^ Embassy of Lebanon in Beirut
31944002יחסי ברזיל–לבנון