יחסי לבנון–קנדה
| יחסי לבנון–קנדה | |
|---|---|
|
|
| |
| לבנון | קנדה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 10,400 | 9,984,670 |
| אוכלוסייה | |
| 5,251,005 | 39,025,701 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 23,132 | 2,139,840 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,405 | 54,832 |
| משטר | |
| רפובליקה | מונרכיה חוקתית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי לבנון-קנדה הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה הלבנונית לבין קנדה.
לבנונים רבים חיים בקנדה. בנוסף, שתי המדינות חברות בארגון לה פרנקופוני.
היסטוריה
ההגירה הלבנונית הראשונה בקנדה נערכה בשנת 1882, כאשר לבנון הייתה עדיין חלק מהאימפריה העות'מאנית.[1] בשנת 1946, כשלוש שנים לאחר שקיבלה את עצמאותה מצרפת, פתחה לבנון קונסוליה ממונטריאול.[2] הקונסוליה שודרגה לדרגת קונסוליה כללית ב-1949. ב-1954, קנדה כוננה יחסים דיפלומטים רשמיים עם לבנון,[2] וב-1958 לבנון פתחה שגרירות באוטווה וקנדה פתחה שגרירות בביירות.[2]
בין 1975 ל-1990, נכנסה לבנון למלחמת אזרחים בין פלגים דתיים שונים במדינה. ב-1985, קנדה סגרה את שגרירותה בלבנון. במהלך מלחמת האזרחים, אלפי פליטים לבנונים היגרו לקנדה, דבר שהפך את קנדה למדינה בה ישנה הכי הרבה גולים לבנונים.[1] קנדה פתחה מחדש את שגרירותה בביירות.[2]
בקנדה יש כ-190 אלף קנדים ממוצא לבנוני, ו-45 אלף קנדים מתגוררים בלבנון.
יחסי מסחר
בשנת 2015, הסתכם הסחר בין לבנון לקנדה בכ-142 מיליון דולר קנדי.[2] הייצוא העיקרי של קנדה ללבנון כולל: חלקי כלי רכב, מוצרי רוקחות, חלקי מטוסים, ירקות, מכונות, נייר ועץ. הייצוא העיקרי של לבנון לקנדה כולל: מזון משומר, משקאות, קפה, תבלינים, שמן זית, סוכר וממתקים.[2]
יחסים בילטרליים
שתי המדינות חתמו על מספר הסכמים דו-צדדיים כגון הסכם הגנה על השקעות זרות (1997), הסכם הובלה אווירית (1998) ומזכר הבנות (2013) במטרה לחזק את שיתוף הפעולה בסחר וההשקעות בין המדינות.
ביקורים מדיניים
ביקורי ראשי ממשלות ונשיאי לבנון בקנדה:
- הנשיא אמין ג'ומאייל (1987)
- ראש הממשלה רפיק אל-חרירי (1997)
- הנשיא אמיל לחוד (1999)
- הנשיא מישל סלימאן (2008)
ביקורי ראשי ממשלות קנדה בלבנון:
- ראש הממשלה ז'אן קרטיין (2002)
יחסים דיפלומטים
לבנון מחזיקה בשגרירות באוטווה וקונסוליה בהליפקס ומונטריאול.[3] מאידך, קנדה מחזיקה בשגרירות בביירות.[4]
ראו גם
הערות שוליים
