רבי יחיא הלוי
הרב מארי יחיא (זכריה) הלוי נקרא גם מהר"י הלוי (ה'שע"א 1611 - ה'תנ"ו 1696) היה דיין בבית הדין בצנעא ותלמיד חכם בולט בתקופתו בתימן.
יחיא נולד לרבי אברהם בשנת ה'שע"א (1611) לערך, בצנעא העליונה אשר ברובע היהודי בשכונה הישנה, הנקראת "אלסאיילֵה" שעל יד הרובע המוסלמי.
הרב גלה עם בני עירו למקום הנקרא מוזע. מיד לאחר שוב הגולים מגלות מוזע בשנת ה'ת"מ (1680), הוא הקים את בית הכנסת הראשון בבקעת היהודים ("ביר אלעזאב") בצנעא, בית כנסת מהר"י הלוי, שנקראה בית אלשיך מזמן נינו הרב אברהם בן שלום אלשיך. אל בית הכנסת העביר ספרים ושרידים אחרים ששרדו את הגלות.
ד"ר משה גברא משער שמונה לדיין לאחר הגלות, או לכל המוקדם לאחר ה'ת"ל (1670).[1] שימש דיין שני בבית דינו של מארי שלמה מנזלי, עם מארי זכריה בן יוסף הכהן, שהיה הראב"ד לאחר פטירתו של מנזלי.
היה ממנהיגי הקהילה היהודית בצנעא לאחר הגלות, תקופה שבה היה צורך בהתקנתם מחדש של כל מוסדות הקהילה, ובתקנות שיסדרו את המצב הדתי הקשה שבו היו נתונים יהודי תימן. לצד חכמים אחרים בקהילה שלח לקהילות תימן תקנות שתוקנו לאחר הגלות, למשל לתקוע בשופר מאה קולות, כולל שלושים בתפילת העמידה.
הרב יעקב ספיר כותב בספרו "מסע תימן" עליו: "כבר ספרתי מהמשפחה הנכבדה "בית הלוי אל-שֵיך'" אשר בק"ק [=קהילה קדושה] צנעא בירת תימן, ולפני מאתים שנה חי שמה מארי יחיא הלוי אל-שיך' ראש המשפחה הזאת, נשיא וראש גולה, אדם גדול בתורה ביראה בחכמה ובעושר והוא החזיר גלות צנעא מן התִּהָאמָה אשר הגלו שמה".[2]
הקים שלשלת של משפחת תלמידי חכמים ומנהיגים ליהדות תימן, משפחת אלשיך, שנקראה על שם תפקידו של נינו, מארי אברהם אלשיך בקהילה, נגיד ("שיך").
הערות שוליים
- ^ משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, בני ברק: המכון לחקר חכמי תימן, תשס"א, עמ' 288
- ^ יעקב ספיר, ספר מסע תימן, באתר פרויקט בן-יהודה
20587643יחיא הלוי