יותר חשמל פחות עמל

סיסמת חברת החשמל בשנות ה-60

יותר חשמל פחות עמל הייתה ססמת הפרסום שהובילה את קמפיין העידוד לצריכת חשמל ביתית שהשיקה חברת החשמל בשנת 1960. הסיסמה היא סיסמת פרסום אחת מני רבות המלוות את מסעות הפרסום של חברת החשמל מיום הקמתה. סיסמה זו, שהפכה במשך השנים למטבע לשון שגורה, הושקה לאחר שכושר הייצור של חברת החשמל אפשר להגדיל את השימוש בחשמל במרחב הביתי. בהתאם, תכליתה של הסיסמה היה לעודד צריכה מוגברת של חשמל באמצעות ערוצים שונים, כמו החדרת השימוש במוצרי חשמל ביתיים שבאותן שנים לא היו נפוצים ועל פי הקמפיין הם הוצגו ככאלה "שאינם בגדר חלום" ושהשימוש בהם "נוח, חסכוני ובריא".

הפרסומים השונים שהפיקה החברה במהלך השנים מצביעים על השינויים שחלו במגמות הייצור והצריכה של החשמל בארץ ישראל ומשקפים במידה כזו או אחרת את המצב הכלכלי של המשק בתקופות שונות. דוגמאות בולטות לכך הן הפרסומים "תוציא את השטקר! המים רותחים " ו"לי אכפת מכל וואט", שקראו לחיסכון בצריכת החשמל תוך שיקוף של המציאות הכלכלית הקשה והמיתון העמוק שבהם הייתה נתונה ישראל בשנים 1966-1967.

רקע היסטורי

בשנות החמישים התמודדה חברת החשמל עם החוסר שנוצר בעקבות אובדן תחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים שהייתה אחראית על הספקת כרבע מסך כוח ייצור החשמל שלה. בנוסף, התגייסה החברה למשימת הפיתוח הלאומית כחלק מההתבססות הכללית של מדינת ישראל הצעירה, שבאו לידי ביטוי בפרישת רשתות חשמל ברחבי הארץ, אספקת חשמל לצרכנים חדשים רבים כולל לתעשייה המתפתחת, תמיכה בפרויקט המים של חברת מקורות ועוד, שצרכו משאבי חשמל רבים.

בשנים אלו, בעקבות המשאבים הרבים שנדרשו להספקת החשמל למגזר הציבורי ולתעשייה, הוגבל השימוש בחשמל במשקי הבית. מועצת ארגוני הנשים להגנת הצרכן נזעקה ב52' על כך שלא ניתן לבשל בין השעות 7:00 בבוקר ל-15:30 אחה"צ, אך כמו שהסביר שר המסחר והתעשייה, דב יוסף, במושב הכנסת ביולי באותה שנה: "ההגבלות בשימוש בחשמל לצורכי בית הוכנסו לא מסיבת חסכון בדלק, כי אם מפני זה, שבשעות ידועות ישנה דרישה מקסימלית לחשמל ואין תחנות הכוח יכולות לספק את כל כמות הזרם הדרושה בשעות אלו של שיא העומס. אילו היינו מאפשרים בשעות אלו שימוש בחשמל לצורכי הבית, היה עלינו להפסיק בצורה שאין לתכננה מראש קווים שלמים לתעשייה ולחקלאות."

עם תום העשור של שנות החמישים חברת החשמל הצליחה לצמצם את פערי הייצור. בשנים אלו צמחה במקביל הצריכה הפרטית ומעמד הביניים החדש הלך והתבסס. אזרחי ישראל יכלו, סוף סוף, ליישר קו עם החלום המערבי של שיפור איכות החיים והקלת מטלות הבית בחסות המודרניזציה וצריכה ההמונים.

תחרות סיסמאות

חלק מתוך המודעה שפרסמה חברת החשמל, שבה התבשר הציבור על הסיסמה הזוכה

דירקטוריון חברת החשמל החליט לקדם שימוש ביתי בחשמל, ולכן הושק בתחילת שנות השישים הקמפיין המשולב לעידוד השימוש במוצרי חשמל ביתיים. חברת החשמל פנתה לציבור הרחב על דפי העיתונים תחת הכותרת: "הבו לנו סיסמה". אזרחים רבים נרתמו למשימה, כשלזוכים הובטחו במתנה מוצרי חשמל. את תוצאות התחרות, פרסמו מאוחר יותר במודעה נוספת שבה הופיעו שמותיהם של שלושת הזוכים במקומות הראשונים. את הסיסמה שהייתה במקום הראשון יותר חשמל פחות עמל הגה יעקב שלמציון מנתניה, שזכה בתנור חשמלי. בדיעבד התברר שבשמו של הזוכה נפלה טעות. לקראת תערוכה שהקדישה חברת החשמל לקמפיין ותוצריו והוצגה בגלריית בן עמי ברחוב החשמל בתל אביב, יצאה החברה בקריאה ברשתות החברתיות למציאת הזוכה והתברר ששמו היה יעקב שמלצמן ולא שלמציון כפי שנכתב במודעה. בכתבה לעיתון הארץ סיפר שמלצמן כי בסך הכל חיפש מלה שמתחרזת עם "חשמל".[1] שמלצמן הגיע לתערוכה, השתתף בשיח גלריה וקיבל ממנכ"ל החברה, עופר בלוך, עותק של אחת מכרזות הקמפיין.

הקמפיין

הקמפיין תחת הסיסמה "יותר חשמל - פחות עמל" כלל שלטי חוצות ופרסומות מעשה ידיו של המעצב הגרפי הנחשב דן ריזינגר ז"ל (שעיצב בין השאר את הלוגו של מוזאון תל אביב). בנוסף, במסגרת הקמפיין, התקיימו סדנאות בישול, פורסמו שני ספרי בישול בשיתוף עם ויצו ונערכה תחרות בישול. את אחד מספרי הבישול כתבה ד"ר ארנה מאייר שעוד בגרמניה של סוף שנות העשרים לקחה חלק בפיתוח הקונספט "כלכלת הבית" והוציאה את הירחון "כלכלת הבית החדשה". מאיר שהיגרה לישראל ב-33 העבירה קורסים מעשיים לשימוש נכון בכיריים חשמליות שבסופם חולק ספרה למשתתפות.

חברת החשמל חתמה חוזים עם יצרני מוצרי חשמל מקומיים שנועדו להגדיל את ייצור ומכירת מוצרי החשמל הביתיים על ידי הענקת הלוואות לרוכשים ומענקים ליצרנים, כמו גם, שמירה על מחירי המוצרים למרות עליות מחירים בתחומים אחרים, תיקוני חינם תוך חמישה ימים ותו תקן לכל מוצר. המוצרים שיצאו לשוק במסגרת שיתוף הפעולה הוצגו לקהל הרחב בתערוכות ברחבי הארץ ונמכרו בחנויות ייעודיות. מהלך שיווקי זה, שתמך בקמפיין, תרם לתעשיית מוצרי החשמל המקומית ולהתפתחותו של תחום חדש באותן שנים, הוא עיצוב המוצר.

הקמפיין הניב תוצאות בשטח. על פי הרבעון לכלכלה מאוקטובר 61', בשנת 58' 34% מהמשפחות בישראל החזיקו תנור חשמלי. בספטמבר 61' עולה המספר ל-50%, כלומר כל משפחה שנייה החזיקה מקרר ולכל שתי משפחות מתוך שלוש, החזיקו כיריים חשמליים. את מכונות הכביסה היה כנראה קצת קשה יותר לשווק והן היו בבעלות של רק חמישית מהאוכלוסייה. ייתכן והגידול בבעלות הפרטית של מוצרי החשמל נקשר גם להתפתחותן של מגמות חברתיות נוספות.

קמפיינים מוקדמים של חברת החשמל

המודעות הראשונות

תחילת אספקת החשמל בתל אביב יפו בשנות ה-20

בשנת 1921 קיבל פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, מהמנדט הבריטי, 2 זיכיונות, שהראשון שבהם התייחס לנפת יפו שעל בסיסו נוסדה "חברת החשמל ליפו". בשנת 1923 נפתחה תחנת הכוח הראשונה, שסיפקה חשמל לעיר יפו ולתל אביב. התחנה ייצרה בשלב ראשון 300 קילוואט חשמל. ביוני 1923 הוארו לראשונה רחובות אלנבי ונחלת בנימין בתל אביב, ובנובמבר 1923 הוארו שדרות המלך ג'ורג' (כיום שדרות ירושלים ביפו.
כבר ב-10 ביוני 1923, פרסמה 'חברת החשמל ליפו', מודעה גדולה שהתנוססה על השער של עיתון הארץ, שבה היא מבשרת לקוראיה כי "תתחיל בקרוב להספיק זרם חשמלי" לתושבי העיר. בהמשך פנתה לקוראים בזו הלשון:"הרוצים לקבל זרם צריכים לפנות למשרד החברה בתחנת החשמל". פירוט שעות הקבלה לשירות פורסם בהמשך המודעה ולסיום הוזהרו תושבי העיר כי "שום אינסטלציה פנימית לא תחובר אל רשת החברה בטרם שתיבחן על ידה" וכי "החיבורים אל הרשת ייעשו לפי סדר קבלת הבקשות".

ההיענות למודעה

בעקבות פרסום המודעה, התפתו רבים לגשת למשרד של חברת החשמל ששכן ברחוב החשמל 16 בתל אביב, ובחנו את האפשרות לחבר את דירותיהם לרשת החשמל שזה עתה הגיחה לעולם. בן ציון דיקובסקי, מנהל המחלקה המסחרית של החברה באותה עת, תיעד בספר זיכרונותיו, "ימי אור" את הנהירה למשרדי חברת החשמל לאחר פרסום המודעה: "באותם ימים החלה התעוררות, ואנשים החלו להגיע למשרד שלנו... היה לנו שם חדר אחד גדול ובו ישבו המהנדסים שתכננו את חיבורי החשמל לבתים ואת הקווים החדשים ברחובות ופקידים שקיבלו את הזמנות החשמל".

יחצ"נות ובטיחות

חברת החשמל לא הסתפקה בפרסום מודעות בעיתונים והחלה לנסות לגייס צרכנים ידוענים שישמשו מודל לחיקוי בקרב אנשיי החברה הגבוהה בתל אביב. "תפקידי היה להפיץ תודעת השימוש בחשמל בין התושבים. הצרכן הראשון שהחתמתי אותו על חוזה לאספקת חשמל היה מאיר דיזנגוף, או יותר נכון - אשתו", כתב דיקובסקי בספרו "ימי אור". הוא תיאר את מפגשו עם הגברת צינה דיזנגוף ואת השיחה שניהלו "על תה ועוגה" במילים הבאות: "כל זמן השיחה הייתי במתח - האם היא תסכים להזמין אספקת חשמל מאתנו?" ..."לא הייתי צריך לעמול הרבה לשכנע את הגברת בחיוניות המפעל הציוני הזה, ובסוף אותו מפגש יצאתי מביתה כשבכיסי חוזה האספקה הראשון בתל אביב".
בשנת 1929, החלה החברה לפרסם בעיתונות מודעות בנושאי בטיחות המזהירות את אזרחי העיר חיפה מפני הסכנות הכרוכות בטיפוס על עמודי חשמל ומפני קשירת עגלות וחמורים לעמודים הללו.

קישורים חיצוניים

• כתבה על ספרי הבישול של ד"ר ארנה מאייר

• ואז בקיץ 1923, נדלקו נורות החשמל בתל אביב, באתר הארץ, 28 ביוני 2017
• גמלים ברידינג ובישול ללא להבה: מסע בזמן לחברת החשמל, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2014
• סרטוניי הקמפיין ב youtube
• למכור חשמל בהרבה עמל: בחזרה לקמפיין שיצר מהפך במשק הבית הישראלי, עופר אדרת, באתר הארץ, 20.12.2019
• מחוברים: הקמפיין שגרם לישראלים להתאהב בחשמל, באתר מגזין חברת החשמל, 23.12.2019
• פודקסט על קמפיין יותר חשמל פחות עמל, באתר רשת עושים היסטוריה, 8.4.2020
• "יותר חשמל פחות עמל": הקמפיין שלימד את הישראלים להתחבר לשקעים, אלי אשכנזי, אתר וואלה, 21.12.2019

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29368259יותר חשמל פחות עמל