יוסף סמל

יוסף סמל
	אין תמונה חופשית
לידה	1896; נס ציונה, האימפריה העות'מאנית
פטירה	23 במאי 1955 (בגיל 59 בערך); ב' בסיוון ה'תשט"ו; נס ציונה, ישראל
שם לידה	יוסף צמל
מקום קבורה	נס ציונה
עיסוק	פרדסן
סיעה	"למען נס ציונה"
בת זוג	רבקה לבית הויזדורף
	7 בספטמבר 1949 – 25 בדצמבר 1950; (שנה ו־15 שבועות)
	אליהו מירון ←
	1947–1949; (כשנתיים)
	→ ירמיהו בוקסר
	1949–1955; (כ־6 שנים)
	1949–1955; (כ־6 שנים)

יוסף סמל (כ"ז בחשוון ה'תרנ"ט, נובמבר 1899 – ב' בסיוון ה'תשט"ו, 23 במאי 1955) היה פרדסן, עסקן ונבחר ציבור, ראש ועד המושבה נס ציונה מ-1946 ועד 1949 וראש המועצה המקומית הראשון שלה בין 1949 ל-1950.

ביוגרפיה

אביו משולם זוסי זמל היה איכר מחלוצי המושבה נס ציונה ועסקניה^[2], ואמו ציפורה לבית לרר (שני הוריו היו ממשפחתו של ראובן לרר, ממייסדי נס ציונה).

בימי מלחמת העולם הראשונה החל לעבוד כפועל באגודת "נטעים" ברחובות, ובהמשך עבד בפרדס של אביו בנס ציונה ובמשקים נוספים.

מגיל צעיר נכנס לעסקנות הציבורית בנס ציונה. עמד בראש קבוצת צעירים שעסקו באיתור ורכישה של קרקעות לצורך התרחבות המושבה, וניהל לצורך כך מגעים עם פיק"א, קרן היסוד, ועם בעלי הקרקעות והפועלים הערביים. הם רכשו קרקעות לנטיעת פרדסים מצפון לנס ציונה, והרחיבו את שטחי המגורים של המושבה מזרחה. היה יו"ר הוועד החקלאי בנס ציונה, יו"ר סניף הציונים הכלליים המקומי, חבר הנהלת "פרדס סינדיקט של מגדלי הדר בישראל", חבר הנהלת "הלוואה וחיסכון" במושבה וגופים נוספים.

ב-1946 הקים את "ועדת התאום", גוף שהכיל ייצוג של כל המגזרים במושבה, אשר הפך לוועד המושבה, והוא עמד בראשו. בתקופת מלחמת העצמאות הוביל את מאמצי ההגנה והביצורים של נס ציונה.

ב-7 בספטמבר 1949 הפך ועד המושבה למועצה מקומית, והוא התמנה כראש המועצה.^[3] הוא החל בפעולות למען הרחבת המשובה וביסוסה, ובהם הקמת מוסדות חינוך, סלילת כבישים ומדרכות, הרחבת מפעל המים ופיתוח התעשייה. כמו כן, פעל ליישוב עולים חדשים בתחומי הכפר הערבי הנטוש סרפנד אל-חרב (כיום, יד אליעזר). במהלך שנת כהונתו קלטה נס ציונה כ-9000 עולים חדשים^[4].

בבחירות הראשונות לרשויות המקומיות שהתקיימו ב-1950 התמודד בראשות רשימת "למען נס ציונה" ונכנס למועצה, אך לא המשיך לכהן כראש המועצה^[5]. כיהן כחבר המועצה עד לפטירתו ב-1955.

נקבר בבית העלמין בנס ציונה^[6].

הנצחה

על שמו נקראה שכונת "רמת סמל" בנס ציונה^[7].

במלאת שנה לפטירתו, הוציאו משפחתו והמועצה המקומית חוברת לזכרו^[8]. כמו כן, הוקמו על שמו גמ"ח להלוואות ללא ריבית^[9] וספריית "מכבי" בנס ציונה^[10].

משפחתו

בשנת ה'תרצ"ט נשא את רבקה בת משה מאיר הויזדורף, רוקח ירושלמי, נינתו של עזריאל זליג הויזדורף (נפטרה ב-1992^[11]). רבקה הייתה פעילה אף היא בעסקי הציבור בנס ציונה ובציונים הכלליים.

לזוג שלושה ילדים, בהם: עדי סמל, שהיה מנהל מוזיאון מגדל דוד ומנהל התרבות של מוזיאון תל אביב^[12] ונעם סמל שהיה מנכ"ל תיאטרון הבימה, הקאמרי וחיפה וקונוסל התרבות של ישראל בארצות הברית^[13].

כלותיהם היו האוצרת והמבקרת כלת פרס ישראל שרה ברייטברג-סמל והסופרת והמשוררת נאוה סמל. נכדתם היא הבמאית אילאיל סמל.

ב-1938 נרצח גיסו, איש "ההגנה" יחיאל נתן עפרוני סקוברוניק בפיגוע בדרך לירושלים במהלך המרד הערבי הגדול.