יונת מלחמה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיגור הודעה על ידי יונת דואר במסגרת הצבא השווייצרי במהלך מלחמת העולם הראשונה

יונת מלחמה היא יונה שנעשה בה שימוש צבאי.

החל מהעת העתיקה יוני דואר שימשו להעברת מסרים במלחמות. בשל יכולת הביות שלהן, המהירות והגובה שלהן, הן שימשו לעיתים קרובות כשליחות צבאיות. יוני דואר ששימשו בתחרויות שימשו לשאת מסרים במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, ו-32 יוני מרוץ מסוג זה קיבלו את מדליית דיקין.[1]

במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה העבירו יוני דואר הודעות חזרה לשובך הביתי שלהן. כשהן נחתו, החוטים בשובך היו מצלצלים בפעמון או מזמזמים, וחייל של חיל האותות היה יודע שהגיעה הודעה. החייל היה ניגש לשובך, מוציא את ההודעה מהקופסה ושולח אותה ליעדה באמצעות טלגרף, טלפון שדה או שליח אישי.

עבודתה של יונת דואר הייתה מלאת סכנות ליונה. חיילי אויב בקרבת מקום ניסו לעיתים קרובות להפיל יונים, בידיעה שיוני דואר נושאות לעיתים מסרים חשובים. חלק מהיונים הללו התפרסמו למדי בקרב חיילי הרגלים שעבורם עבדו. יונה אחת, בשם "ספייק", שימשה ב-52 משימות מבלי להיפצע פעם אחת.[2] אחר, בשם "שר אמי", איבד את רגלו ועין אחת, אך המסר שלו עבר והציל קבוצה גדולה של חיילי רגלים אמריקאים מוקפים.[3]

היסטוריה

לפני הופעת הרדיו, יוני דואר שימשו תכופות בשדה הקרב כאמצעי לכוח נייד לתקשר עם מפקדה נייחת. במאה השישית לפני הספירה, כורש, מלך פרס, השתמש ביוני דואר כדי לתקשר עם חלקים שונים באימפריה שלו.[4] ברומא העתיקה, יוליוס קיסר השתמש ביוני דואר כדי לשלוח הודעות לגאליה.[5]

במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה, אנשי פריז הנצורים השתמשו ביוני דואר כדי להעביר מסרים מחוץ לעיר; בתגובה, הצבא הפרוסי העסיק נצים כדי לצוד את היונים.[4] הצבא הצרפתי השתמש בבלונים כדי להעביר את היונים על פני קווי האויב.[6] תמונות מיקרופילם המכילות מאות הודעות אפשרו לשאת מכתבים לפריז על ידי יונה מלונדון. יותר ממיליון הודעות שונות הועברו בדרך זו במהלך המצור על פריז, שנמשך ארבעה חודשים. יוני הדואר היו שימושיות מאוד, ושימשו תפקיד חשוב גם בתיאוריה הצבאית שהובילה למלחמת העולם הראשונה.

מלחמת העולם הראשונה

כרזה בריטית שפורסמה במהלך מלחמת העולם הראשונה, מודיעה שהרג יוני מלחמה הוא עבירה לפי תקנה 21א לחוק הגנת הממלכה

במלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש נרחב ביוני דואר. בשנת 1914, במהלך הקרב הראשון על המארן, קידם הצבא הצרפתי 72 שובכי יונים יחד עם הכוחות.

חיל האותות של צבא ארצות הברית השתמש ב-600 יונים בצרפת לבדה. אחת מיוני הדואר בשירות צבא ארצות הברית, שר אמי, זכה בפרס על שירות הרואי מכיוון שהעביר 12 מסרים חשובים במהלך קרב ורדן. במשימתו האחרונה, באוקטובר 1918, הצליח להעביר הודעה עף אל פי שנורה בחזו או בכנפיו. המסר המכריע, שנמצא בקפסולה התלויה על רצועה של רגלו המנופצת, הציל 194 חיילים אמריקאים של "הגדוד האבוד" של דיוויזיית הרגלים ה-77.[7]

יונת צילום גרמנית בלתי מאוישת במהלך מלחמת העולם הראשונה

טייסי צי ארצות הברית הקימו 12 שובכי יונים בצרפת, עם כמות כוללת של כ-1,508 יונים בסיום המלחמה. יונים נישאו במטוסים כדי להחזיר הודעות במהירות לתחנות אלה, ו-829 ציפורים עפו ב-10,995 סיורי מטוסים בזמן מלחמה. טייסים של 230 סיורים יחד עם הודעות שהופקדו בידי יונים ניווטו את יונת הדואר למעלה או למטה, בהתאם לסוג המטוס, כדי להרחיק את היונה מהמדחף ולהזרים את האוויר לכיוון כנפי המטוס ותמוכות המטוס. 11 מהיונים נעלמו בפעולה, אך 219 ההודעות הנותרות נמסרו בהצלחה.[8]

טוטף ליונת מלחמה, חיל האותות של צבא ארצות הברית, מלחמת העולם הראשונה. 1.0 x 2.9 ס"מ, 1.7 גרם

יונים נחשבו למרכיב חיוני בתקשורת תעופה ימית כאשר נושאת המטוסים הראשונה של ארצות הברית, USS Langley, כללה בית יונים בירכתיה. היונים אומנו במספנת הצי נורפוק (אנ') בזמן שנושאת המטוסים עברה הסבה. כל עוד שוחררו היונים לתרגול, מעטות בכל פעם, הן חזרו לספינה; אך כאשר כולן שוחררו בזמן שנושאת המטוסים עגנה ליד האי טנג'יר (אנ'), היונים עפו דרומה ונחתו על מנופי המספנה של נורפוק. היונים לא עלו שוב לים.[דרוש מקור]

מלחמת העולם השנייה ומאוחר יותר

במהלך מלחמת העולם השנייה, הממלכה המאוחדת השתמשה בכ-250,000 יוני דואר למטרות רבות, כולל תקשורת מרגלים בבסיסי האויב. מדליית דיקין, העיטור הגבוה ביותר האפשרי לגבורה שניתן לבעלי חיים, הוענק ל-32 יונים, כולל GI Joe של שירות היונים של צבא ארצות הברית והיונה האירית פאדי.

בריטניה שמרה על מחלקת היונים של משרד האוויר במהלך מלחמת העולם השנייה, ולזמן מה לאחר מכן. ועדת מדיניות בנושא יוני דואר קיבלה החלטות לגבי השימוש ביונים בהקשרים צבאיים. ראש המחלקה, ליה ריינר, דיווחה ב-1945 שניתן לאמן יונים להעביר חומרי נפץ קטנים או נשק ביולוגי למטרות מסוימות מאוד. הרעיונות לא התקבלו בוועדה, ובשנת 1948 הצהיר צבא בריטניה כי ליונים אין שימוש נוסף. במהלך המלחמה, יוני דואר יכלו לקבל קצבה מיוחדת של תירס וזרעים, אך ברגע שהמלחמה הסתיימה, הקצבה בוטלה וכל מי שהחזיק יונים נזקק לגדל בעצמו תירס ומזון ליונים כדי להאכילן.[דרוש מקור] עם זאת, שירות הביטחון הבריטי MI5 עדיין היה מודאג מהשימוש ביונים על ידי כוחות האויב. עד שנת 1950 הם דאגו לתחזוקה של 100 ציפורים על ידי מגדל יונים אזרחי כדי להתכונן לכל אירוע. צבא שווייץ פירק את מחלקת היונים שלו ב-1996.[9]

בשירות "ההגנה" וצה"ל

האנדרטה ליונה האלמונית בבה"ד 7
ערך מורחב – יוני דואר בשירות ההגנה וצה"ל

בארגון "ההגנה" ובצה"ל שירתו יוני דואר בשנים 1938–1957. במסגרת "ההגנה" הופעלו היונים בפעולות שונות. בליל הגשרים, למשל, צוידו החוליות ביונים, והשתמשו בהן להעברת ידיעות מיישובים במצור, וכן לפעולות שונות ולפעולות יחידים בתפקידים מיוחדים, לדוגמה: יצירת קשר עם אוניות המעפילים שהתקרבו לחוף בזמן שנדרשה דממת אלחוט.

עם הקמת צה"ל הוקמה יחידת היונאים של חיל הקשר. היחידה כללה מאות יונים, חלקן גויסו משובכים קיימים ברחבי הארץ, בעיקר בקיבוצים ובמושבים. חלק נוסף הובאו על ידי שליחות ההגנה שחזרו ארצה עם יונים שנתרמו בארצות הברית. בשנותיו הראשונות של צה"ל השימוש ביונים הפך מקובל וחיוני, ונבנו שובכים ניידים שהיו קשורים ליחידות צה"ל. עם זאת, ככל שהתקדמה ההתפתחות הטכנולוגית, חיל הקשר התקדם בידע ובמכשור חדיש, ויחידת יוני הדואר נדחקה הצידה החל משנת 1954. היחידה הלכה וקטנה עד שנסגרה סופית בשנת 1957.

המאה ה-21

בשנת 2010, המשטרה ההודית חשדה שיונה שנלכדה נשאה הודעה מפקיסטן.[10] בשנת 2015, יונה נוספת מפקיסטן נרשמה לרשומות ההודיות כ"חשודה בריגול".[11] במאי 2020, יונת ריגול פקיסטנית חשודה נוספת נתפסה על ידי כוחות הביטחון ההודיים בקשמיר.[12] לאחר שלא מצאו דבר חשוד, הרשויות בהודו שחררו את היונה בחזרה לפקיסטן.[13]

בשנת 2016, פקיד גבול ירדני אמר במסיבת עיתונאים כי כוחות המדינה האסלאמית משתמשים ביוני בית כדי להעביר הודעות לפעילים מחוץ ל"ח'ליפות" שלה.[14]

יוני מלחמה מעוטרות

בסך הכל, 32 יונים עוטרו במדליית דיקין[15] כולל:[16]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יונת מלחמה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "PDSA Dickin Medal: 'the animals' VC', Pigeons — Roll of Honour". PDSA. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2008. נבדק ב-28 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Pigeon Heroes of the Great War: Spike". pigeonsofwar.wordpress.com.
  3. ^ "Cher Ami – The Carrier Pigeon who saved 200 men". HomeOfHeroes.com.
  4. ^ 4.0 4.1 "Carrier pigeons still serve; Even in modern war they do messenger duty", The New York Times. 12 April 1936. p. SM26.
  5. ^ Levi, Wendell (1977). The Pigeon. Sumter, South Carolina: Levi Publishing Co, Inc. ISBN 0-85390-013-2.
  6. ^ Cleaver, Hylton (ביוני 1951). "They've earned their corn". Men Only: 101. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Jim Greelis. "Pigeons in Military History". World of Wings. אורכב מ-המקור ב-25 באוגוסט 2007. נבדק ב-13 בספטמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Van Wyen, Adrian O. (1969). Naval Aviation in World War I. Washington, D.C.: Chief of Naval Operations. p. 30.
  9. ^ "Auflösung des Brieftaubendienstes abgeschlossen". Admin.ch. 2 ביולי 1996. נבדק ב-25 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Express / AFP (28 במאי 2010). "Fowl play: alleged spy pigeon held in India". Tribune.com.pk. נבדק ב-1 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Pakistanis respond after 'spy pigeon' detained in India". BBC News (באנגלית בריטית). 2 ביוני 2015. נבדק ב-1 ביוני 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Suspected 'spy' pigeon from Pakistan carrying 'coded message' captured in Jammu and Kashmir". Hindustan Times (באנגלית). 26 במאי 2020. נבדק ב-1 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "India returns alleged spy bird to Pakistan". DW.COM. 29 במאי 2020. נבדק ב-1 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Jordanian military official says ISIS using homing pigeons to carry messages". Fox News Channel. Foxnews.com. 6 במאי 2016. נבדק ב-6 במאי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Flying heroes: The true story, PDSA Dickin Medal: 'the animals' VC'
  16. ^ "PDSA Dickin Medal: 'the animals' VC'". PDSA. אורכב מהמקור ב-19 ביוני 2009. נבדק ב-31 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יונת מלחמה35393464Q4142381

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יונת_מלחמה&oldid=2206122"