יוליאן שרנר
 | |
| יוליאן שרנר (באמצע) לצדם של קרל הרמן פרנק (משמאל) ואוטו פון אולהפן (מימין) | |
| לידה |
23 בספטמבר 1895 באגאמויו (אנ'), מזרח אפריקה הגרמנית, אפריקה |
|---|---|
| פטירה |
28 באפריל 1945 (בגיל 49) ניפולומיצה (אנ'), פולין |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
| בת זוג | רוזיטה שרנר |
| תקופת הפעילות | 28 בדצמבר 1932 – 28 באפריל 1945 (12 שנים) |
| דרגה | אוברפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הרגימנט ה-1 "יוליוס שרק" מפקד פיקוד השוצשטאפל המחוזי ה-14 מפקד הרגימנט הגבירגסייגר ה-11 "ריינהרד היידריך" מפקד יחידת גולגולת המת ה-8 מפקד מחנה האימונים הצבאי בבוהמיה מפקד השוצשטאפל והמשטרה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
צלב הברזל מדרגה שנייה אות הפציעה צלב ההצטיינות המלחמתית (אנ') עיטור מסדר הדם חרב הכבוד של השוצשטאפל (אנ') טבעת הכבוד של השוצשטאפל (אנ') | |
יוליאן שרנר (בגרמנית: Julian Scherner; 23 בספטמבר 1895 – 28 באפריל 1945) היה פוליטיקאי גרמני, חבר במפלגה הנאצית ובכיר בשורות השוצשטאפל, אשר שימש כמפקד האס אס והמשטרה בקרקוב, פולין הכבושה, במהלך מלחמת העולם השנייה[1][2].
ביוגרפיה
ילדות
יוליאן שרנר נולד ב-23 בספטמבר 1895, בעיר החוף באגאמויו (אנ') שבקולוניה הגרמנית במזרח אפריקה, שם חי לאורך השנתיים הראשונות של חייו. בנעוריו למד בקדטננשטלט שונים בגרמניה, מעין אקדמיות צבאיות לצוערים, הראשונה שבהן, קרלסרוהה, בין השנים 1905–1911, והשנייה, ברלין-ליכטרפילד, בין השנים 1911–1914.
קריירה צבאית
ניצני הקריירה הצבאית של שרנר הופיעו לראשונה ב-15 במרץ 1912, עם גיוסו לרגימנט החי"ר ה-114 "פרידריך השלישי". הוא התקדם עד לדרגת פינריך (אנ'), בטרם מונה באופן רשמי לקצין ב-5 באוגוסט 1914.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נפלט לתוך המצבה הכללית של החיל המלכותי, ושירת, בין השאר, כזוגפיהרר (אנ'), קומפניפיהרר (אנ'), וכן במספר תפקידים פיקודיים אחרים, כאשר הבכיר מביניהם היה מפקד מחלקה. במהלך הלחימה נפצע בראשו ובקרסולו מרסיסי פגזים ומאש חיה, ואושפז בתהליך שיקום ארוך שנמשך בין השנים 1914–1915.
עם שחרורו מבית החולים שב ליחידתו, אולם נפל בשבי הצרפתי בחודש מאי אותה שנה. הוא קיבל את עיטור צלב הברזל מדרגה שנייה ואת אות הפציעה, בטרם שוחרר מהצבא ב-30 במרץ 1920, בדרגת אובר-לויטננט. ב-1923 השתתף בפוטש במרתף הבירה, ובמהלכו נפצע ונעצר. כעבור שנה נישא לרוזיטה, ולשניים נולדו שני ילדים.
בשנים שלאחר המלחמה הצטרף שרנר לשורות הפרייקורפס אוברלנד (אנ'), ארגון התנדבותי שפעל נגד הזרמים הקומוניסטים בראשיתה של רפובליקת ויימאר. למחייתו עבד כפקיד בנק בין השנים 1920–1924, כעוזר חנות עד ל-1930, וכשותף בעסק מסחרי עד ל-1934.
קריירה בשוצשטאפל
שרנר הצטרף לשורות השוצשטאפל ב-28 בדצמבר 1932 והוכיח את עצמו כחייל מוצלח במהרה. במהלך השנתיים הבאות סיים את הכשרתו כקצין מן המניין בארגון, ובין השנים 1937–1940 פיקד על מחנה אימונים בדכאו, עד שהועבר לבית ספר לקצונה בבאד טלץ.
במשך תקופה קצרה ב-1939 שימש שרנר כמפקד רגימנט האס. אס. גבירגסייגר ה-11 "ריינהרד היידריך". ב-1940 מונה למפקד יחידת גולגולת המת ה-8[3], וב-1941 למפקד חיל המצב הגרמני שהוצב בפראג. באותה שנה החל לפקח על הקמת מחנה אימונים של השוצשטאפל בבנשוב (אנ'), בוהמיה, ובאוגוסט מונה לתפקיד מפקד האס אס והמשטרה בקרקוב, פולין.
על אף הצלחתו המקצועית הרבה, היה ידוע שרנר באופיו המושחת. הוא היה חברו הקרוב של אוברשארפיהרר היינץ קלייר, וסייע לו להצטרף לשורות השוצשטאפל. כמו כן העניק לו חופשות ממושכות. קלייר סופח במהרה לסגל לשכתו של שרנר, וב-15 בדצמבר 1941 אף החל לשמש כמזכירו הפרטי. שרנר נהג ללוות ממנו כספים מעת לעת, דבר שהיה מנוגד לסטנדרטים הצבאיים שהיו נהוגים באותה העת.
כעבור שנה עמדו שניהם למשפט בגין התנהלות לא נאותה ואחזקת סחורה מוברחת. קלייר טען כי שרנר היה חייב לו כסף רב, בנוסף לכך שמהל בתשומות שנגעו לאספקת המזון, וכן השתמש ברכב של עבודתו עבור צרכיו הפרטיים. קלייר עצמו נעצר בגין הפרשה, ושרנר ננזף באופן אישי בידי רייכספיהרר אס אס היינריך הימלר, בגין אופן חייו הראוותני. הימלר נזף בו בחומרה והורה לבית המשפט להמשיך לחקור את עסקיו.
אס אס אובר-גרופנפיהרר פרידריך-וילהלם קריגר, חבר ילדות קרוב של שרנר, זומן למשפט בכדי להעיד על אופיו. לדבריו, ”שרנר הוא אדם מאוד חברתי ונדיב, כלפי כולם. הוא מתקרב במהרה לכל אחד, אבל למרבה הצער אינו מחזיק ביכולת לציית לגבולות החלים עליו במסגרת עמדתו המקצועית כלפי הפקודים שלו”.
בפסק הדין נקבע כי שרנר ניצל את המשאבים שעמדו לרשותו באופן מושחת, ואף עזר לקלייר להימנע מסיפוח לשדה הקרב בחזית המלחמתית. על אף כן, נקבע כי לא לקח חלק בשחיתות צבאית כלשהי, ולפיכך לא נתפשו עבירותיו כראויות לעונש ממשי מטעם בית המשפט. הוא נידון לארבעה עשר ימי מעצר בית, אך עונשו נדחה עד לתום המלחמה, ומעולם לא הושלם.
שרנר תמך בגירוש ורצח יהודי פולין כפתרון לבעיה היהודית, וזכה לעצמאות רבה[4]. ב--28 במאי 1942[5][6], החל לפנות את גטו קרקוב בעזרת פלוגות המשטרה שעמדו לרשותו מתוקף תפקידו. תחילה, הקיפו אנשי המשטרה את הגטו והודיעו ליושביו כי עליהם להירשם כיהודים או שיוצאו להורג, בטרם הועמסו לרכבות שיועדו להגיע למחנה ההשמדה אושוויץ[7].
בתום המשלוחים הראשונים פתח שרנר במסע קטל ארוך נגד היהודים שנותרו בתחום השיפוט שלו אשר נודע בשם אקציית קרקוב או מבצע ריינהרד (אנ'). המבצע לקח חלק בטרנוב, ז'שוב, דמביצה, פשמישל, ירוסלב, יאסלו, קרוסנו, נובי סונץ, נובי טארג, סאנוק, ומייחוב. מספר טבחים המוניים שהתרחשו בטרנוב הובילו למותם של יותר מעשרת אלפים יהודים.
בחודשים הבאים התקבלו ההחלטות הרשמיות בדבר הקמת מחנה הריכוז פלאשוב, ומשימת בנייתו הוטלה על שרנר. הוא החל לעסוק בענייני הלוגיסטיקה שהיו כרוכים בהקמת המפעל החדש, במינוי הקצינים אשר היו עתידים לפקד עליו, ואף ערך מספר ביקורים עצמאיים לשטח המחנה[3]. בין פקודיו הבולטים ביותר נמצא אמון גת, אחד ממפקדי המחנה, אשר נודע באכזריותו הייחודית[8]. בנובמבר 1942 הורה שרנר להעביר את כל היהודים שהועסקו בעבודות פרך אל תוך המחנה[9], וכעבור מספר חודשים ציווה לבודד אותם עוד יותר, בניסיון למנוע מרד אפשרי[10].
עמדתו של שרנר העניקה לו סמכות רחבה, היות שמינוי מפקד האס אס והמשטרה היה מקביל למשרות בכירות במפלגה הנאצית, דבר שיצר קשר פיקודי ישיר בינו לבין לשכתו של היינריך הימלר. עם זאת, שחיתותו בתחום ההברחות אשר הזרימה הון רב לכיסו הפרטי, הובילה להעברתו למחנה הריכוז דכאו ב-1944, ולאישומים חדשים שהופנו נגדו ב-16 באוקטובר אותה שנה, בבית דין של השוצשטאפל. כתוצאה מכך, הורד שרנר לדרגת אס אס האופטשטורמפיהרר במילואים, וסופח לבריגדת דירלוונגר (אנ'), תחת פיקודו של אוסקר דירלוונגר. גופתו נמצאה מעט לפני סוף המלחמה באזור מיוער בעיירה ניפולומיצה (אנ'), לאחר שמת תחת נסיבות לא ברורות[11].
תרבות
- בסרט רשימת שינדלר בבימויו של סטיבן ספילברג מ-1993 גילם השחקן אנדז'יי סוורין (אנ') את דמותו של יוליאן שרנר[12].
לקריאה נוספת
| עברית | English |
|---|---|
| קניאלי, תומאס; תיבת שינדלר; סקפטרה, 1982 (מסת"ב: 978-0340936290) | Keneally, Thomas; Schindler's Ark; Sceptre, 1982 (מסת"ב 978-0340936290) |
| Polski | |
| קוטרבה, ריצ'רד; מדריך היסטורי למחנה הגרמני בפלאשוב 1942-1945; מוסד ההנצחה הלאומי – המחלקה המשפטית לפשעים שבוצעו נגד האומה הפולנית, 2014 (מסת"ב: 978-83-932380-8-8) | Kotarba, Ryszard; A Historical Guide To The German Camp In Plaszow 1942-1945; Institute Of National Remembrance – Commission Of The Prosecution Of Crimes Against The Polish Nation, 2014 (מסת"ב 978-83-932380-8-8) |
הערות שוליים
- ^ "יוליאן שרנר", בלסי; אורכב מהמקור ב-27 בספטמבר 2007.
- ^ קניאלי, 1982; פרולוג; עמוד 3; "באותו הלילה ישבו בשולחנו של גת שבעה גברים. מלבד שינדלר ומארחו, נמצאו בין האורחים יוליאן שרנר, ראש האס אס במחוז קרקוב, ורולף צורדה, ראש הזישרהייטסדינסט בקרקוב, שירות הביטחון של היידריך המנוח".
- ^ 3.0 3.1 קוטרבה, 2014; המחנה הגרמני בפלאשוב 1942–1945; סגל; עמוד 38; "כאמור, מחנה פלאשוב היה תחת סמכותו הישירה של מפקד האס אס והמשטרה. באותה העת, בין אוגוסט 1941 לפברואר 1944, היה זה אס אס אוברפיהרר יוליאן שרנר, המפקד לשעבר של יחידת גולגולת המת ה-8. שרנר היה אחראי על מינוי מפקד המחנה והקצינים שהיו נתונים לסמכותו, וכן על משרדי המחנה שנמצאו ברחוב אולינדרי, בהם נוהלו ענייניו החשובים ביותר, ביניהם הנהלת החשבונות. הוא בחן את הדוחות השונים שהובאו לידיו, התעסק באופן אישי בענייני המחנה, וביקר בו".
- ^ קניאלי, 1982; פרק עשרים ושניים; עמוד 132; "דרישותיו של האובר-גרופנפיהרר פרידריך וילהלם קריגר, מפקד המשטרה של הגנרל גוברנמן, והממונה על שרנר וצורדה, היו מבוססות על התקנות שנקבעו בידי מחלקת מחנות הריכוז של גנרל אוסוולד פוהל במשרד הכלכלה הראשי של השוצשטאפל, אפילו שבפלאשוב התקיימה עצמאות יחסית מפיקודו של פוהל".
- ^ קוטרבה, 2014; המחנה הגרמני בפלאשוב 1942–1945; הגטו; עמודים 11–12; "במאי 1942 הועברה הסמכות הקשורה לענייני היהודים בגנרלגוברנמן מהרשויות האזרחות לידי מנהיגי השוצשטאפל והמשטרה שמשלו באזור, וציפו ל"פתרון השאלה היהודית" (אנדלוזונג דר יודנפראגה) בפולין הכבושה. בקרקוב, הן המושל המחוזי, ריכרד ונדלר, והן מפקד האס האס והמשטרה, יוליאן שרנר, ניסו לקדם את השמדת היהודים"
- ^ קניאלי, 1982; פרק עשירי; עמוד 61; "מאחר שהפיקוד על הגטו, בדומה לשאר הגטאות בפולין, עבר מידיו של המושל פרנק למחלקת בי. ארבע של הגסטפו, נחה הסמכות בכל ענייני היהודים בקרקוב בידיו של אס אס אוברפיהרר יוליאן שרנר, אדם חמום בשנות הארבעים לחייו, אשר נראה כמו ביורוקרט בבגדיו האזרחיים ובמשקפיו העבות".
- ^ קניאלי, 1982; פרק תשעה עשר; עמוד 108; "פקודותיו, אשר הורו לו לחסל את הגטו ואת מחנה פלאשוב, תוארכו ל-12 בפברואר 1943. הוא קיווה כי לאחר שיתייעץ על הדבר עם מפקדיו, וילהלם קונדה, מפקד משמר השוצשטאפל בגטו, וכן וילי הסה, סגנו של שרנר, יהיה זה אפשרי להתחיל בפינוי הגטו תוך חודש ימים מעת קבלת הפקודה".
- ^ קניאלי, 1982; פרולוג; עמוד 3; "שרנר היה אוברפיהרר, דרגת שוצשטאפל שנחה בין קולונל לגנרל בריגדה, ללא כל מקבילה צבאית. צורדה, אובר-שטורמפיהרר, היה מקביל ללוטננט קולונל. גת עצמו החזיק בדרגת האופטשטורמפיהרר, או קפטן. שרנר וצורדה היו אורחי הכבוד, מאחר שהמחנה היה נתון לפיקודם. שניהם היו מבוגרים מהקומנדנט גת בשנים רבות, ומפקד האס אס והמשטרה שרנר בהחלט נראה בגיל העמידה, עם משקפיו, ראשו הקירח, וגופו השמן במקצת".
- ^ קוטרבה, 2014; המחנה הגרמני בפלאשוב 1942–1945; ראשית המחנה וחיסול הגטו; עמוד 14; "היה זה ככל הנראה גם באוקטובר 1942, כאשר התקבלה ההחלטה לבנות את מחנה פלאשוב. הפקודה הגיעה מידי מפקד האס אס והמשטרה יוליאן שרנר. שמו הגרמני הרשמי של המחנה היה: זוואנגסרביטסלגר פלאזו דס אס אס אונד פוליזייפיהררס אים דיסטריקט קראקו. ב-27 בנובמבר 1942 הורה שרנר להעביר למחנה את כל היהודים שהועבדו במפעלי נשק, מתקנים צבאיים וחברות קבלניות של הצבא".
- ^ קוטרבה, 2014; המחנה הגרמני בפלאשוב 1942–1945; עבודות פרך; עמודים 34–35; "ב-1943, בעקבות כמה התקוממויות של יהודים בגטאות ומחנות שונים, ביקשו הרשויות הגרמניות להפוך את היהודים למבודדים יותר. אס אס אוברפיהרר יוליאן שרנר שלח מכתבים לכל המפעלים שהעסיקו אסירים יהודים ממחנה פלאשוב, והורה להעסיקם רק בתוך המחנות".
- ^ קניאלי, 1982; פרק שלושים ואחד; עמוד 200; "בכל הנוגע למפקדיו של אמון, שרנר נעלם, הפך לממונה על ציד פרטיזנים, ובסופו של דבר נהרג במארב ביערות ניפולומיצה".
- ^ "רשימת שינדלר", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-13 באוגוסט 2022.
34871539יוליאן שרנר