יוחנן לבנון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוחנן לבנון

יוחנן לבנון (27 באפריל 1933, מיקולוב, פולין - 31 באוקטובר 2008, הרצליה) היה איש חיל האוויר, מדען, מאדריכלי הלוחמה האלקטרונית בצה"ל, חתן פרס ביטחון ישראל, ופרס קפלן לפריון העבודה.

ילדות ועלייה לישראל

לבנון נולד בשנת 1933 במיקולוב, עיירה קטנה ליד קטוביץ שבפולין, להוריו הרברט (אברהם) ויהודית ויסנברג, בעליו של מפעל ליינות ומשקאות חריפים בעיר, ומורה למתמטיקה. הבית במהותו היה חילוני, אם כי ההורים שמרו על מנהגי יהדות בסיסיים, כגון נרות שבת, סדר פסח, וחגי ישראל.

ב-1 בספטמבר 1939, עם פלישתן של גרמניה הנאצית וברית המועצות לפולין, עמד יוחנן להתחיל את לימודיו בבית הספר היסודי. בעקבות הפלישה, נמלטה המשפחה, באותו יום, לוורשה, ויוחנן החמיץ את היום הראשון ללימודים. בוורשה גרו עד אפריל 1940, אז המשיכו בבריחתם, נסעו ברכבת לאיטליה, תוך שהם מצוידים במסמכים מזויפים, ושהו 3 חודשים בעיר הגבול טריאסטה, עד שהתאפשר להם לנסוע ברכבת לאיסטנבול. לאחר כמעט שנה של שהייה בטורקיה, נאלצו הילדים להיפרד מהוריהם, והועלו על רכבת ניצולי שואה שנסעה לארץ ישראל דרך טריפולי וביירות שבלבנון. ההורים הצטרפו לשני האחים באוקטובר 1942.

בישראל נשלח ללמוד בכפר הנוער אהבה שבקריית ביאליק, ורק כשסיים את לימודיו בכיתה ח' עבר להתגורר עם אמו בתל אביב. את לימודי התיכון המשיך בתיכון הטכני מונטפיורי שבתל אביב.

בחיל האוויר

בגיל 17, התגייס לצה"ל לקורס טכנאים של חיל האוויר, לאחריו שירת 4 שנים כטכנאי מכ"ם. בשנת 1954 התנדב לקורס טיס, אותו סיים כנווט קרב, ובתפקיד זה השתתף בקרבות במבצע סיני, כאיש טייסת הדקוטות, שהצניחה את כוחות גדוד 890, בפיקודו של רפול[1], במעבר המיתלה. את שירותו הצבאי המשיך בקבע, תוך שהוא משלב לימודים אקדמאיים בטכניון (הנדסת חשמל - סיים בהצטיינות[1]), ובאוניברסיטת בראון שברוד איילנד (מתמטיקה שימושית).

בשנת 1963 השתתף כקצין בכיר, במשלחת חיל האוויר לארצות הברית, אשר הביאה לישראל את טילי ההוק, לימים סיפר מפקד המשלחת, כי לבנון התגלה כאחד הקצינים הטכניים הטובים במערך טילי ההוק[2]. כאשר חזר מן הלימודים בארצות הברית, היה מאדריכלי תחום המודיעין האלקטרוני והלוחמה האלקטרונית של חיל האוויר. ב-1975 הוא השתחרר מחיל האוויר, ותרומתו לחיל התממשה באופן דרמטי שבע שנים אחר כך במלחמת לבנון הראשונה, כשבאמצעות המודיעין, והלוחמה האלקטרונית גבר המטוס על טילי הנ"מ. על עבודתו שכללה פיתוח ייחודי של מערכות ההגנה האווירית והלוחמה האלקטרונית זכה לבנון ב-1983, בפרס ביטחון ישראל.

קריירה אזרחית

עם שחרורו מהצבא, המשיך לבנון לייצג את חיל האוויר כמדען, בפרויקט מודיעיני תעופתי מסווג, שהתקיים בשיתוף פעולה עם חברת "אי-סיסטמס" בעיר גרינוויל שבטקסס. הפרויקט עסק בהתקנת מערכות ביון מכ"ם, מערכות תקשורת ומערכות בקרה (“ברבור״), על גבי מטוסי בואינג 707 של חיל האוויר. בנובמבר 1977, במהלך שהותו בארצות הברית, לבנון היה מעורב בתאונת מטוס פייפר חד- מנועי אותו הטיס, לבנון נכווה ונפצע קשה מאוד, ורק לאחר כשנה וחצי של אשפוז וטיפולים בבתי חולים בארצות הברית, חזר לתקופה קצרה לעבוד בפרויקט בארצות הברית[3].

יוחנן לבנון, באלסינט, ליד מכשיר ה-MRI שפיתח

בשנת 1982 הצטרף לחברת הטכנולוגיה הישראלית אלסינט, שהתמחתה בפיתוח, יצור ושיווק פתרונות לדימות רפואי, לרפואה גרעינית, לטומוגרפיה ממוחשבת (CT), והייתה מובילה בתחומים אלו בעולם.

לבנון הועמד בראש פרויקט טכנולוגי חדשני שנקרא תחילה בשם נמ"ר (ראשי תיבות של: Nuclear Magnetic Resonance, או בעברית "תהודה מגנטית גרעינית”), ויחד עם הצוות שלו הצליחו לפתח תוך זמן קצר ביותר מכשיר חדשני, טכנולוגיה שיושמה במכשיר ה-.M.R.I (דימות תהודה מגנטית גרעינית), המצליח לזהות הבדלים בין רקמות בריאות וחולות, על פי שינויים בתהודה החוזרת מאטומי המימן שלהם[4]. הפיתוח הטכנולוגי המהיר של ה-MRI בישראל, השיג תוך זמן קצר את הטכנולוגיה של מתחרים מובילים בעולם בתחום, כחברת ג'נרל אלקטריק, שלימים רכשה את הזכויות על הטכנולוגיה, מאלסינט.

בשנת 1984 זכה לבנון בפרס קפלן לתעשייה, שהוענק לו על ידי נשיא המדינה מר חיים הרצוג בעבור פיתוח ה-M.R.I.

לבנון המשיך עוד שנים להיות מועסק בעולם המדעי, בין השנים 1994–1999, היה המדען הראשי בחברת "רובה-קשת" שפיתחה טכנולוגיית תקשורת ייחודית שעליה נרשם ואושר פטנט על שמו.

לבנון התגורר במשך שנים בהרצליה, היה נשוי בעבר לציונה, אב לבן ובת, וסב לשישה נכדים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

21278811יוחנן לבנון