יוז איירקראפט
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | הווארד יוז |
| תקופת הפעילות | 1932–1997 (כ־65 שנים) |
| מיקום המטה | קולבר סיטי, קליפורניה, ארצות הברית |
| ענפי תעשייה |
תעשייה אווירית ומוצרי חלל, אלקטרוניקה, תקשורת, מערכות הגנה |
חברת יוז איירקראפט (Hughes Aircraft Company) הייתה חברה אמריקאית שעסקה בעיקר בתעשייה אווירית ומוצרי חלל. החברה הוקמה ב-1932 על ידי הווארד יוז בקולבר סיטי שבקליפורניה כחטיבה ביוז טול קומפני (Hughes Tool Company). החברה נודעה בפיתוח היוז H-4 הרקולס, גשושית החדירה של הגשושית גלילאו וה- AIM-4 פאלקון - טיל האוויר-אוויר המונחה המבצעי הראשון[1].
החברה נרכשה על ידי ג'נרל מוטורס מהמכון הרפואי הווארד יוז ב-1985. "יוז איירקראפט" עברה להיות חלק מ- יוז אלקטרוניקס (Hughes Electronics), הידועה כיום בשם DirecTV, עד שג'נרל מוטורס מכרה את נכסיה לריית'און ב-1997[2].
היסטוריה
.jpg)
במהלך מלחמת העולם השנייה בנתה החברה מספר אבות טיפוס בשדה התעופה יוז שבקליפורניה. בין אבות הטיפוס היו ה-H-4 הרקולס שנודע בכינוי "Spruce Goose", ה-H-1 רייסר, ה-D-2 וה- XF-11[3]. בעת הקמת החברה, רק 4 אנשים הועסקו בה במשרה מלאה, ובימיה האחרונים הועסקו בה כ- 80,000 עובדים[1].
לאחר מלחמת העולם ה-II
בקיץ 1947 פוליטיקאים מסוימים הפכו מודאגים מהניהול הכושל כביכול של פיתוח ה-H-4 הרקולס ומטוס הריגול XF-11. הפוליטיקאים הקימו ועדה מיוחדת לבחינת החברה, ועדה שלאחריה הוקמה ועדת חקירה נוספת של הסנאט והייתה הראשונה שהייתה פתוחה לתקשורת. למרות דוח הוועדה הבקורתי, חברת יוז טוהרה מההאשמות.
ב-1948 הקימה חברת יוז חטיבה נוספת בחברה - חטיבת האווירונאוטיקה. שני מהנדסים מחברת יוז, סימון רמו ודין וולדרידג', העלו רעיונות חדשים לאריזת הרכיבים האלקטרוניים על מנת להרכיב מערכת בקרת ירי אוויר מושלמת. מערכת ה-MA-1 שבנו תיאמה נתונים שהתקבלו מרדאר המטוס עם מחשב אנלוגי על מנת להביא את המטוס המיירט אוטומטית למיקום בו יוכל לשגר טילים. באותו זמן צוותים אחרים בחברה עסקו יחד עם חיל האוויר האמריקאי בפיתוח טיל אוויר-אוויר מונחה שהפך ל-פאלקון AIM-4 שנודע אז בשם F-98. חבילת ה-MA/פאלקון, עם מספר שדרוגים, שימשה כמערכת הירוט העיקרית של חיל האוויר האמריקאי במשך שנים רבות ונשארה בשרות עד סוף שנות ה-80. וולדרידג' ורמו התפטרו מחברת יוז בספטמבר 1953 לאחר שלא הגיעו להסכמה עם הווארד יוז בנוגע לבעיות בניהול. שניהם הקימו יחד את "תאגיד רמו-וולדרידג'" שהפך מאוחר יותר לחלק מחברת "תומפסון פרודקט" שמאוחר יותר הפך לחלק מ"תאגיד תומפסון-רמו-וולדרידג' (TRW) ב-1965, חברת אירונאוטיקה שהפכה למתחרה גדולה של יוז איירקראפט.
ב-1953 תרם הווארד יוז את חברתו למכון הרפואי הווארד יוז שרק הוקם, לכאורה כדי להתחמק מתשלום מסים על סכומי הכסף הגדולים שהרוויח.[4] שנה מאוחר יותר, לורנס א. היילנד נלקח כסגן נשיא ומנהל ראשי של חברת יוז. היילנד הפך בסופו של דבר למנכ"ל החברה לאחר מותו של יוז ב-1976.
תחת הדרכתו של היילנד חטיבת האירונאוטיקה המישכה לצמוח והפכה לרווחית ביותר ולחלק מרכזי ביותר מיוז איירקראפט. החברה ייצרה מערכות רדאר, מערכות אלקטרו-אופטיות, בניית הלייזר הראשון שעבד, מערכות בקרת טיסה, מערכות טילים, מנועי יונים (לטיסות חלל) וטכנולוגיות מתקדמות נוספות. מרכז המידע למאפיינים אלקטרוניים" (EPIC) של ארצות הברית התארח בספריית החברה בקולבר סיטי בשנות ה-70.
חברת החלל והתקשורת יוז
חברת החלל והתקשורת יוז הוקמה כחברת-בת של יוז איירקראפט ב-1961 בעקבות איחודן של קבוצת החלל והתקשורת וחטיבת מערכות החלל של חברת יוז.[1] החברה בנתה את לוויין התקשורת הגיאוסינכרוני הראשון בעולם - סינקום - ב-1963 ואת לוויין חיזוי מזג האוויר הגיאוסינכרוני הראשון - ATS-1 - ב-1966. מאוחר יותר באותה שנה בנתה החברה את סרוויור 1 שנחתה על הירח כחלק מתוכנית סרוויור שהייתה הכנה לנחיתה המאוישת על הירח בתוכנית אפולו. החברה בנתה גם את החללית פיוניר-ונוס ב-1978 שביצעה את מיפוי הרדאר המקיף הראשון על נוגה ואת גשושית הנחיתה של ההגשושית גלילאו שנשלחה לחקור את צדק בשנות ה-90.[1] בשנת 2000, כ-40% מכלל הלוויינים המסחריים הפעילים היו בתוצרתה של החברה.[5]
יוז מסוקים
ערך מורחב – יוז מסוקים
ב-1947 הפנה הווארד יוז את מאמצי החברה מיצור מטוסים ליצור מסוקים. המאמצים החלו ב-1948 כאשר חברת המסוקים Kellett Aircraft Co מכרה את דגמה האחרון ליצור בחברת יוז. היוז XH-17 טס לראשונה באוקטובר 1952 אבל הוא לא הצליח בצורה מסחרית. ב-1955 הפריד יוז את חטיבת המסוקים של החברה מהחברה ואיחד אותה עם חברת הכלים יוז (Hughes Tool Company) כך שהיא הפכה לחטיבת הטיס של חברת הכלים יוז (Hughes Tool Company's Aircraft Division). חטיבה זו התמקדה בעיקר בבניית מסוקים קלים כמו היוז TH-55 אוסאג', יוז 300, יוז OH-6 קאיוס והיוז 500.
מכירת יוז איירקראפט
הווארד יוז לא השאיר צוואה ועם מותו ב-1976 היו שדרשו בעלות על עזבונותיו. מנהל ועורך דין בחברה טענו כי יש להם את הזכות להקים "ועדה מנהלת" שתיקח אחריות על המכון הרפואי הווארד יוז (HHMI) ויוז איירקראפט (שהייתה שייכת לו). הפרקליט הראשי של מדינת דלאוור, ריצ'רד ר. ווייר, לא הסכים לכך ופתח בהליכים נגד הוועדה. ממשיכו, צ'ארלס מ. אוברלי, המשיך בהלכים כשנהייה הפרקליט הראשי של דאלוור ב-1983. אוברלי ציין כי הוא רוצה לראות חבר נאמנים חופשי שיבטיח שהמכון ימשיך להתנהל כמוסד צדקה ויפסיק לשמש כמקלט מס.[6]
בינואר 1984 פסק השופט גרובר כ. בראון כי יש צורך למנות נאמנים מכיוון שהווארד יוז לא השאיר צוואה. בראון ביקש מהוועדה המבצעת וממשרד הפרקליט הראשי להציע רשימת מועמדים שיועברו לאישורו. בראון אישר רשימת מועמדים באפריל 1984.[6] בינואר 1985 חבר הנאמנים החדש של HHMI הודיע כי בכוונתו למכור את חברת יוז איירקראפט או במכירה פרטית או על ידי מכירת מניות.[7]
תאגיד האלקטרוניטקה יוז
ב-5 ביוני 1985 הוכרזה ג'נרל מוטורס כזכיינית במכירה פומבית שנמשכה 5 חודשים תחת סודיות. חברות נוספות שהשתתפו במכירה היו בואינג ופורד.[8] הרכישה הושלמה ב-20 בדצמבר 1985 תמורת 5.2 מיליארד דולרים. 2.7 מיליארד במזומן והשאר ב-50 מיליון מניות של ג'נרל מוטורס.[9]
ב-31 בדצמבר 1985 איחדה GM את יוז איירקראפט עם אלקו אלקטרוניקס שיחד הפכו לתאגיד האלקטרוניקה יוז, חברת-בת עצמאית.
באוגוסט 1992 השלימה יוז איירקראפט את רכישת עסקי הטילים של ג'נרל דיינמיקס תמורת 450 מיליון דולר.[10]
ב-1994 הציגה יוז אלקטרוניקס את DirecTV - שירות תקשורת לוויינים עולמי הראשון לשימוש ביתי. ב-1995 חטיבת החלל והתקשורת הפכה לספקית העולמית הגדולה ביותר של לווייני תקשורת. בנוסף לכך רכשה החברה באותה שנה את "מגנווקס מערכות אלקטרוניקה" מקבוצת רקלייל. ב-1996 יוז אלקטרוניקס ו-PanAmSat מסכימות לאחד את שירותי הלוויינים שלהם תחת חברה ציבורית יחידה.
ב-1997 העבירה GM את דלקו אלקטרוניקס מיוז אלקטרוניקס אל דלפי אוטומוטיב. מאוחר יותר באותה שנה נמכרו שאר הנכסים של יוז איירקראפט לריית'און תמורת 9.5 מיליארד דולר.[11] החברות הנותרות נשארו תחת יוז אלקטרוניקס ותחת GM.
בשנת 2000 רכשה חברת בואינג שלוש חטיבות מתאגיד יוז אלקטרוניקס: תאגיד החלל והתקשורת יוז, יוז אלקטרון דינמיקס וספקטרולאב, בנוסף למעבדות יוז שכבר נרכשו על ידיה. 4 הקבוצות הצטרפו אל "בואינג מערכות לוויין", חברה-בת של בואינג שהפכה מאוחר יותר ל"מרכז לפיתוח לוויינים", חלק מ"מערכות ההגנה המשולבות של בואינג".[12]
ב-2003 שרידיה של יוז אלקטרוניקס: DirecTV, DirecTV לאטין אמריקה, PanAmSat ויוז מערכות תקשורת נרכשו על ידי תאגיד החדשות (News Corporation) וקיבלו את השם קבוצת DirecTV.
ציר זמן בהיסטוריית החברה
- 1932 - הווארד יוז מקים את יוז אייקראפט כמחלקה בחברת הכלים יוז.
- 1948 - יוז מקים את קבוצת האירונאוטיקה הכוללת את קבוצת החלל והתקשורת יוז וחטיבת מערכות החלל יוז.
- 1953 - המכון הרפואי הווארד יוז מוקם ויוז איירקראפט מוקמת מחדש כחברת בת של המכון.
- 1955 - יוז מקים את חטיבת המסוקים שלו שנקראת חטיבת הטיס.
- 1960 - הלייזר הראשון מיוצר במעבדות המחקר יוז על ידי תאודור מאימן.
- 1961 - מוקמת חברת החלל והתקשורת יוז המאחדת את קבוצת החלל והתקשורת יוז וחטיבת מערכות החלל יוז. מעבדות המחקר יוז משלימות את מעברם אל מליבו.
- 1972 - יוז מוכר את חטיבת הכלים של חברת הכלים יוז. נכסיו הנותרים מועברים לחברת האחזקות שרק הוקמה אז - סומה קורפריישן. הנכסים כללו את חברת טולקו איירקראפט ונכסיו של יוז בעסקים אחרים.
- 1976 - חברת טולקו איירקראפט הופכת ליוז מסוקים. הווארד יוז מת בגיל 70, הוא לא השאיר אחריו צוואה.
- 1984 - סומה קורפריישן מוכרת את יוז מסוקים למקדונל דאגלס עבור 500 מיליון דולרים. מאוחר יותר קיבלה החברה את השם מקדונל דאגלס מסוקים. בית המשפט בדאלוור ממנה 8 נאמנים למכון הרפואי הווארד יוז. הם מחליטים למכור את יוז איירקראפט.
- 1985 - המכון הרפואי הווארד יוז מוכר את יוז איירקראפט לג'נרל מוטורס עבור 5.2 מיליארד דולר. החברה אוחדה עם דלקו אלקטרוניקס ויחד הם הפכו ליוז אלקטרוניקס שכללה את: דלקו אלקטרוניקס, יוז איירקראפט, חברת החלל והתקשורת יוז, יוז מערכות תקשורת ו-DirecTV.
- 1987 - יוז איירקראפט רוכשת את M/A-COM תקשורת ונהפכת ליוז מערכות תקשורת.
- 1994 - יוז אלקטרוניקס מציגה את DirecTV.
- 1995 - חברת החלל והתקשורת יוז הופכת לספקית הגדולה ביותר בעולם של לווייני תקשורת מסחריים. יוז אלקטרוניקס רוכשת את מגנאווקס מקבוצת קרלייל.
- 1996 - יוז אלקטרוניקס ו-PanAmSat מסכימות לאחד את שירותי הלוויינים שלהם תחת חברה ציבורית יחידה.
- 1997 - ג'נרל מוטורס (GM) מעבירה את דלקו אלקטרוניקס מיוז אלקטרוניקס אל דלפי אוטומוטיב שהפכה לעצמאית ב-1999.
- 2000 - חברת החלל והתקשורת יוז נשארה עצמאית עד לשנת 2000 אז נרכשה על ידי בואינג והפכה למרכז פיתוח הלוויינים בואינג. בואינג רכשה כשליש ממעבדות המחקר הווארד יוז כך שהן היו בבעלות בואינג, GM וריית'און.
- 2003 - שרידיה של יוז אלקטרוניקס: DirecTV, DirecTV לאטין אמריקה, PanAmSat ויוז מערכות תקשורת נרכשות על ידי תאגיד החדשות (News Corporation) ומקבלות את השם קבוצת DirecTV.
- 2004 - הבמאי מרטין סקורסזה משתמש במתחם יוז איירקראפט בפלייה-ויסטה על מנת לצלם את סרטו "הטייס" המספר את סיפור חייו של הווארד יוז.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- היסטוריה של יוז איירקראפט (באנגלית)
- פטנטים השייכים ליוז איירקראפט באתר משרד הפטנטים של ארצות הברית. (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 http://www.centennialofflight.gov/essay/Aerospace/Hughes/Aero44.htm
- ^ Hughes Electronics Corporation, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ http://aerofiles.com/_h.html
- ^ "Virginia lab putting big money into pure research". The Wall Street Journal (Associated Press Financial Wire). 2006-09-22.
- ^ Boeing: Integrated Defense Systems - Space and Intelligence Systems - About Space and Intelligence Systems
- ^ 6.0 6.1 Griffith, Ted (2005-02-12). "Delaware shaped legacy of 'Aviator'; Court helped Howard Hughes tax shelter become leading charity". The News Journal: p. 1.
- ^ Gillot, Roger (1985-01-10). "Medical Institute to Sell Hughes Aircraft". The Associated Press.
- ^ Potts, Mark (1985-06-06). "GM to Buy Hughes Aircraft; Offer Provides Windfall for Medical Institute". Washington Post (The Washington Post).
- ^ Reuters (1985-12-23). "G.M. Purchase Of Hughes". The New York Times (The New York Times Company).
- ^ "Missile completion". Flight International (Reed Business Publishing). 1992-09-02.
- ^ Chuter, Andy (1998-01-07). "Raytheon Completes Hughes Merger". Flight International (Reed Business Information Ltd.): p. 15.
- ^ http://www.boeing.com/history/narrative/n092hug.html