יואל מסטבוים
לידה |
ב' באדר ה'תרמ"ב מזריטש, ארץ הוויסלה, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה | י"א בניסן ה'תשי"ז (בגיל 75) |
עיסוק | סופר |
שפות היצירה |
יידיש עברית |
תקופת הפעילות | 1906–1951 (כ־45 שנים) |
יואל מָסטבּוים (בכתיב יידי: מאסטבּוים; ב' באדר ה'תרמ"ב, 1882 – י"א בניסן ה'תשי"ז, 12 באפריל 1957, תל אביב) היה סופר יידי. חי בעיקר בוורשה ובתל אביב.
ביוגרפיה
יואל מסטבוים נולד בשנת 1882 במזריטש, בפלך שדליץ שבאימפריה הרוסית, בנם של איטה לבית גלָזֶר ויצחק מסטבוים, בעל בית חרושת לזכוכית ובית משרפות לבנים. התחנך כרגיל בחדר, אצל מלמדים בעלי נטייה מסוימת להשכלה. בנעוריו עבר עם הוריו לעיר המחוז, שדליץ. כשהיה בן 15 החל לעבוד כשוליית צבע. בעת מהפכת 1905 השתתף עם אחיו יודל, שהיה פעיל המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (Polska Partia Socjalistyczna, PPS), בפעולות הסברה של המחלקה היהודית של המפלגה. (לימים הוגלה אחיו לסיביר ושם מת). לאחר מכן עבר לעיר ורשה, ושם החל את דרכו הספרותית. סיפורו הראשון, "ירחמילקֶה השוחט" ("ירחמיאלקע דעם שוחטס"), התפרסם בשנת 1906 ביומון "דער וועג" (היומון היידי הראשון בפולין הקונגרסאית) בעריכת צבי פרילוצקי, ובמקביל התפרסם סיפור פרי עטו בכתב העת "רשפים" בעריכת דוד פרישמן. יצירותיו החלו להתפרסם בעיתונות היהודית בפולין: בין היתר ב"רשפים" וב"הבוקר" בעריכת פרישמן, שסבר כי מדובר בסופר מקורי, ותרגם מיצירותיו לעברית, ב"אידישע וואכענבלאט" בעריכת צייטלין, ב"היינט" וב"מאָמענט". זכה להערכתם של הלל צייטלין, ונמנה עם קבוצת הסופרים הצעירים שהתרכזה סביבו (בהם ז. י. אנכי, משה סטבסקי, מנחם בוריישה, י. מ. וייסנברג, שלמה גילברט ויהושע פרלה). לאחר שזכה להערכתו של י. ל. פרץ, התקרב בהשפעתו לאגודת "הזמיר" לתרבות ולאמנות בניהולם של הצוות מאיר יעקב פרייד וד"ר גרשון לוין והאחים נח ונחמיה פינקלשטיין, שריכזה אז את הסופרים ואנשי התיאטרון היהודים הצעירים בעיר.
בשנת 1912 התפרסם בוורשה ספרו הראשון, "סקיצען און בילדער" ("סקיצות ותמונות"). בימי מלחמת העולם הראשונה פרסם סיפורים ותיאורים של חיי המלחמה בעיתונות היהודית בפולין. אחרי המלחמה, בשנת 1919, היגר ללונדון. שם היה חבר מערכת "די ציַיט" בעריכת מוריס מאיר. ב-1922 שב לפולין. אז התפרסם הרומן הראשון שלו: "פון רויטען לעבען" (תורגם לעברית בשם "החיים האדומים"), על הנוער המהפכני של 1905, ובשנת 1923 פרסם את הרומן "מאַריטאס גליק: דריי דורות" (תורגם לעברית בשם "דרכה של מַריטָה"), המגולל סיפור של שלושה דורות המשקף את קורות יהודי פולין מן המעבר מדור החסידות, דרך דור ההשכלה וההתבוללות ועד דור הציונות והחלוציות. בשנת 1925 פרסם את "נחומקעס וואנדערונגען" ("נדודיו של נחומ'קֶה"), רומן רומנטי המלווה את הגיבור מהעיירה הקטנה בפולין ועד החיים בעיר הגדולה בואנוס איירס. כעבור זמן קצר, ב-1926, ראה אור הרומן "ניַיע מענטשען" ("אנשים חדשים", או "חלוצים").
בפולין השתתף מסטבוים בעיתונות היהודית בשלוש שפותיה: כתב בעיתונים העבריים "הצפירה" ו"היום", בעיתונים היידיים "מאָמענט", "לאָדזער טאָגבלאַט" הציוני ו"לאָדזער פֿאָלקסבלאַט" הבונדאי, ובעיתונים הפולניים Nasz Przegląd ("נאש פּשֶגלונד"), Nowy Dziennik ("נובי דז'ניק"), ו-Chwila ("חווילה"). פרסם פיליטונים, סיפורים קצרים, סיפורי עם, רשמי מסע ופרקי רומנים. כמו כן פעל באגודת הסופרים והעיתונאים היהודית בוורשה ופרסם את יצירותיו ("סלמנדרה", "חליל הצוענים", פניצ'ק) במאספיה "שריפטן".
מסטבוים היה פעיל ציוני, קרוב לחוגי פועלי ציון, והרצה ברחבי פולין הרצאות ספרותיות וציוניות. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, והשתקע בתל אביב. בארץ כתב על חיי היהודים בה, ובשנת 1935 התפרסמו סיפוריו כקובץ: "יידן אין ארץ ישראל" ("יהודים בארץ ישראל"). כן הופיעו תרגומים עבריים לספריו: תחילה בהוצאת הוועד להוצאת כתביו (ועד היובל), ובהמשך בהוצאת העבריות המובילות. כתב באופן קבוע לעיתון "דבר".
בקיץ 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נסע לביקור בפולין, ולאחר פרוץ המלחמה הצליח בקושי לשוב לארץ. את רשמיו פרסם בספר "ששים יום בפולין של היטלר" (ת"ש 1940).
בשנת 1950 פרסם ממואר בשם "מיַינע שטורמישע יאָרן", שכעבור שנה ראה אור בתרגום לעברית בשם "בסערת השנים".
מסטבוים תכנן ספר בשלושה חלקים שמספר על חיי הארץ. בשנים 1933–1948 ראה אור רק החלק הראשון – ביידיש, "דער כוח פון דער ערד" (1951), ובעברית: "כח האדמה" (1950).
יואל מסטבוים נפטר בשנת 1957 בביתו שברחוב דיזנגוף בתל אביב, מעט לפני יובלו ה-75. נקבר בבית העלמין קריית שאול. הותיר אישה ובן.
אלמנתו, הלנה מסטבוים (1896–1972), ניהלה גלריה לאמנות בתל אביב ("גלריה 220", ברחוב בן-יהודה 220).
בנו, שמואל מסטבוים (1911–2006), היה מודד, ממתנדבי היישוב. בשנת 1995 פרסם בהוצאה עצמית ספר על אביו בשם "יואל מסטבוים: סופר יידיש: חייו ויצירתו".
ספריו
- סקיצען און בילדער, ורשה: וועלט ביבליאָטעק, תרע"ב. ("סקיצות ותמונות")
- אָהן א מעלאָדיע, ורשה: א' גיטלין, 1917.[1] ("ללא מלודיה") (פואמה דרמטית)
- פוילענס קלאנגען: בילדער און כאראקטעריסטיקען, ורשה: "פוילען", 1919
- אין דער פרעמד: און אנדערע דערציילונגען, ורשה: נייער פערלאג, 1920. ("בנכר")
- פון רויטען לעבען: ראָמאן אין 2 טיילען, ורשה: די ציַיט, 1921–1923. (2 כרכים) (רומן) (תורגם לעברית בשם "החיים האדומים")
- דאָס מזל’דיגע פישעלע, ורשה: (בלומען), 1921. ("הדגיגון בר-המזל") (לילדים)
- מאַריטאס גליק: דריי דורות: ראָמאן, ורשה: גראובארד, תרפ"ג.[2] (רומן)
- נחומקעס וואנדערונגען: ראָמאן, ורשה: א"י שפירא, 1925. ("נדודיו של נחומ'קֶה") (רומן)
- סאלאמאנדרא: און אנדערע דערציילונגען, ורשה: בזשאָזא, 1926.
- ניַיע מענטשען: ראָמאן, ורשה: בזשאָזא, 1926. ("אנשים חדשים", או "חלוצים") (רומן)
- גאליציע, ורשה: יאקובסאָן וגאָלדבערג, 1929. ("גליציה") (רשמי מסע)
- די לוחות פון א ציגיינער, ורשה: בזשאָזא, 1933. ("לוחות החוקים של צועני") (נובלה, שתורגמה לעברית בשם "חליל הצוענים", שתי פואמות וארבעה סיפורים שפורסמו בעבר וחמישה סיפורים חדשים)
- יידן אין ארץ ישראל: פּאָרטרעטן: ערשטע סעריע, ורשה: [חמו"ל], תרצ"ה 1935
- מיַינע שטורמישע יאָרן, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע, 1950. (תורגם לעברית בשם "בסערת השנים")
- דער כוח פון דער ערד (זאלבע דריט): דאָס ערשטע בוך פון דער ארץ ישראל טרילאָגיע וואָס שפּיגלט אָפּ די יאָרן 1933–1948, לונדון: יובילעאום קאָמיטעט אין לאָנדאָן, 1951. (תורגם לעברית בשם "כח האדמה")
בתרגום לעברית
- חליל הצוענים; תרגם יעקב קויפמן, תל אביב: א’ מוזס מטעם הוועד להוצאת כתבי יואל מסטבוים, תרצ"ה. (תרגום של "די לוחות פון א ציגיינער")
- במפחה: רומן א"י בשלשה חלקים; תרגם יעקב קויפמן, תל אביב: א’ מוזס מטעם הוועד להוצאת כתבי יואל מסטנבוים, תרצ"ה.[3]
- ורשה 1939: ספר הזיכרון; תרגם יעקב קויפמן, תל אביב: הוועד להוצאת כתבי יואל מסטבוים, [תש"-].
- ששים יום בפולין של היטלר: רשימות של עד ראייה / תרגם יעקב קויפמן, תל אביב: דבר, ת"ש 1940.[4]
- דרכה של מריטה:תרגם מיידיש מ' אינדלמן [=ינון], תל אביב: מסדה בסיוע מוסד ביאליק (ספריית רמון), תש"ב 1941.[2] (תרגום של "מאַריטאס גליק")
- החיים האדומים: רומן מתנועת המהפכה ברוסיה; תרגם אליהו מיטוס, תל אביב: חבר, תש"ב. (תרגום של "פון רויטען לעבען")
- כח האדמה; עברית: יעקב אליאב, תל אביב: יבנה, 1950.[5] (תרגום של "דער כוח פון דער ערד")
- בסערת השנים; תרגם מכתב יד יצחק כספי, תל אביב: הוועד להוצאת כל כתבי י’ מסטבוים, 1951. (זיכרונות בצורה ספרותית) (תרגום של "מיַינע שטורמישע יאָרן")
- על הסולם: פרקי חיי הסוערים; עברית: אליהו מייטוס, תל אביב: י’ שמעוני, תשט"ו.[6]
לקריאה נוספת
- שמואל מסטבוים, יואל מסטבוים: סופר יידיש: חייו ויצירתו, ירושלים: הוצאת המשפחה, תשנ"ה 1995.[7] (כולל ביבליוגרפיה של כתביו)
- שמואל מסטבוים, 'יואל מסטבוים (1882–1957)', מהות (כתב-עת ליצירה יהודית) כא (תשנ"ט), 67–70
- Melech Ravitch, "Mastbaum, Joel," Encyclopaedia Judaica
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יואל מסטבוים, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "יואל מסטבוים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 1039
- י. מ. ניימאן, יוֹאל מאסטבּוֹים (צוּם ערשיינען פֿוּן "מאריטאַס גליק" אין אנ'אויסגעבּעסערטער אויפלאגע) (א פֿאָרטראַג), היינט, 27 ביולי 1923 (ביידיש)
- מ. טשודנר, הוזה־החולין: (ליום מלאת עשרים שנה לעבודתו הספרותית של יואל מאסטבוים), הצפירה, 13 בינואר 1928
- ו. לאצקי-ברתולדי, על יואל מסטבוים (דברי פרידה), דבר, 9 ביוני 1939
- אליהו מייטוס, יואל מסטבוים: (למלאת 35 שנה לעבודתו הספרותית), דבר, 10 בינואר 1941
- פ. היילפרין, מיומני: ליובלו של יואל מאסטבוים, דבר, 10 במרץ 1941
- אליהו מייטוס, יואל מסטבוים: (40 שנה לעבודתו הספרותית), משמר, 5 באפריל 1946
- נ. גורן, ליואל מסטבוים, דבר, 10 ביוני 1949
- נתן גורן, לדמותו של י. מסטבוים המספר: (לרגל צאתו לחוץ־לארץ), דבר, 16 ביוני 1950
- מסיבת יובל ליואל מסטבוים, דבר, 20 באפריל 1951
- ז. ליבאי, יואל מסטבוים: (50 שנה לעבודתו הספרותית), דבר, 1 ביוני 1951
- אליהו מייטוס, יואל מסטבוים: (למלאת לו שבעים שנה), דבר, 2 בינואר 1953
- יואל מאסטבוים, דבר, 14 באפריל 1957, המשך
- יואל מסטבוים למנוחות, דבר, 15 באפריל 1957
- אליהו מייטוס, יצירתו של י. מסטבוים: (שלושים לפטירתו), דבר, 10 במאי 1957
- א. ש. שטיין, לדמותו של י. מאסטבוים: (שנה למותו), דבר, 3 באפריל 1958
מפרי עטו:
- ראש השנה אצל היהודים הכפריים על גדות הויסלה, דבר, 17 בספטמבר 1944
- מדוע דבקתי מנעורי בבטהובן (רשימתו האחרונה של יואל מסטבוים), דבר, 10 במאי 1957
הערות שוליים
- ^ ביקורת: ב. קארליניוס, אהן א מעלאדיע, דער מאָמענט, 9 במרץ 1917.
- ^ 2.0 2.1 צבי מלאכי, 'אמנים ואמנות ברומן "דרכה של מריטה" ליואל מסטבוים', מהות כא (תשנ"ט), 59-66
- ^ ביקורת: ש. שווארץ, "במפחה", דואר היום, 20 בספטמבר 1935; אברהם רגלסון, הגדת הנפט, דבר, 29 בנובמבר 1935.
- ^ ביקורת: פ. היילפרין, מיומני: "ששים יום בפולין של היטלר", דבר, 24 ביולי 1940
- ^ ראו: א. מיטוס, בשולי ספרים: "רומן ארצישראלי", על המשמר, 22 ביוני 1951.
- ^ ביקורת: י. זמורה, ספרי זכרונות, דבר, 22 באפריל 1955
- ^ ראו ביקורת: מנחם מיכלסון, 'אלומת אור על אדם ועולם שהיו ואינם', מאזנים ע, 5 (1996), 49
26899785יואל מסטבוים