יהודית סגל שטולצר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודית סגל שטולצר
תקופת הפעילות 1933–1957 (כ־24 שנים)
יצירות ידועות תכנון בית הכנסת הגדול בחדרה; תכנון קריית מאיר בתל אביב

יהודית סגל שטולצר (20 במאי 1904 - 1 בדצמבר 1990)[1] היא אדריכלית ישראלית מהמפורסמות בארץ ישראל בשנות ה-30. בין שאר עבודותיה, השתתפה וזכתה בתחרות לתכנון בית הכנסת הגדול בחדרה למרות ההתנגדויות לתכנון בית כנסת על ידי אישה[2].

תולדות חייה

יהודית סגל נולדה בעיר מליטופול בליטא. ילדותה ונעוריה עברו עליה בברלין אותה נאלצה לעזוב עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914. עבר עם משפחתה לעיר קובנה שם למדה בגימנסיה העברית בשנים 19211924. מעיון בתעודת הבגרות הכתובה בשפה העברית ובשפה הליטאית, ניתן לדעת שהייתה תלמידה מוכשרת בתחומים ההומאניים וגם בריאליים. שלטה בכמה שפות - רוסית, ליטאית, צרפתית, גרמנית ולטינית.

בלטה בכישרון ציור ובהתאם לכישוריה החליטה ללמוד אדריכלות. היה זה צעד בלתי שגרתי שכן בתקופה זו נדיר היה לראות נשים במקצוע זה. את לימודי האדריכלות עשתה בדנציג, אליה עברו הוריה בשנת 1924 ובה שימש אביה כמנהל הבנק היהודי קופת עם וכראש הקהילה היהודית. באותה שנה נרשמה לסמסטר חורף במחלקה לאדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה בדנציג-לנגפור. בשנת 1927 סיימה את תשעת הסמסטרים והחלה בעבודת ההתמחות אותה עשתה במשרד בנייה, ובו הייתה שותפה בהכנת תוכנית עבור תחרות לתכנון בית כנסת בעיר דנציג-לנגפור. בסיום לימודיה הוענקה לה תעודה מקצועית - דיפלומה - ופרויקט הגמר שלה היה תכנון "בית מפגש" - (מה שכונה בעיירות המרפא באירופה - קזינו).

אחרי סיום לימודיה עבדה כאדריכלית במשרדו של ארתור מגייס (Megies) בדנציג. בחודש נובמבר 1929 עברה לברלין בה עבדה במשרדו של האדריכל היהודי לאו נכטליט (Leo Nachtlicht), אחד מאדריכלי האוונגרד של תקופה זו.

המשבר הכלכלי אשר פקד את ארצות הברית בשנת 1929, השפיע גם על שוק העבודה והבנייה באירופה. יהודית פוטרה מהמשרד בו עבדה ועברה לעבוד במשרד הבנייה של הקהילה היהודית בברלין. בין השאר עבדה על שני פרויקטים של בתי כנסת.

באוגוסט 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלתה לארץ ישראל. את דרכה לישראל עשתה דרך טריאסט. בהגיעה לישראל עבדה במשרדה של לוטה כהן וכן במשרדו של זאב רכטר ובמשרדו של אוסקר קאופמן.

בחודש הראשון לשהותה בארץ זכתה בפרס ראשון בתחרות לעיצוב בית למתיישבים[3], ובדצמבר אותה שנה זכתה בפרס רביעי עבור הצעת התכנון שלה למעונות עובדים ז'[4][5].

מירה ורהפטיג, כותבת בספרה (בשפה הגרמנית)[6] :הם הניחו את אבן הפינה — חייהם ועבודתם של יהודים דוברי גרמנית בפלשתינה, 1918-1948:

(יהודית) הייתה בין הארכיטקטים שהניחו את אבן הפינה לאוונגרד בארכיטקטורה בתל אביב. ... כיהודים הם גורשו מן האיגודים המקצועיים, נשלל מהם הרשיון, ולבסוף נעשה ניסיון למחות לחלוטין את שמם מן ההיסטוריה. מטרתם של אלו מהם אשר עלה בידם להגיע לפלשתינה הייתה לעצב "אוטופיה עליי אדמות" במולדתם החדשה.

בשנת 1941, בגיל 37, נישאה לד"ר אויגן שטולצר, אתו עבדה במשרדו של האדריכל אוסקר קאופמן.

בשנת 1957, בגיל 53, חזרה לגרמניה עם בעלה. כעבור שנה הוא נפטר ונקבר ברומא.

בשנת 1959 עברה למינכן שם נפגעה בתאונת דריסה. בעקבות התאונה נותרה מרותקת למיטתה עד יום מותה בשנת 1990.

ארבע שנים אחרי פטירתה, נתגלתה מזוודה במרתף בית האבות היהודי במינכן בו התגוררה יהודית עד מותה. המזוודה שהייתה שייכת ליהודית הכילה חפצים אישיים, דרכונים, תעודות, רישומים, מסמך קורות חייה מודפס במכונת כתיבה, תצלומים וכן צילום בית הכנסת בחדרה[7].

עיון במסמכים שנתגלו במזוודה מאפשר ללמוד ולהכיר את יהודית. עיון בספר הכתובות אשר נמצא במזוודתה מתאר שקיימה קשרים עם חוגים פציפיסטיים. התכתבה עם סופרים, משוררים ועם אמנים בעלי מעורבות פוליטית. לאחר עזיבתה את הארץ היא לא שבה לעסוק במקצוע האדריכלות. בקורות חייה מציינת סגל את שהייתה בפלשתינה במשפט אחד בלבד![8]

מיזמים שתכננה בישראל

  • ספטמבר 1933- עיצוב בית למתיישבים
  • 1934 - בית גדול לדר' שטיין בראשון לציון
  • 1935 - בית הכנסת הגדול בחדרה
    • בשנת 1933 הוכרזה תחרות אדריכלית למבנה בית הכנסת. בתחרות זו, בה השתתפו 41 מתכננים, זכתה האדריכלית יהודית סגל[9]. בניין בית הכנסת נבנה בין השנים 1936–1940 והוא נחנך בשנת 1941, שנת היובל לייסוד חדרה. המבנה נבנה כולו מבטון והוא משלב מוטיבים של הסגנון הבינלאומי. המבנה הוקם על פי תוכניתה של האדריכלית, למרות הביקורת על התוכנית וההתנגדות למסירת בניית בית כנסת בידי אישה. ההסכמה למסירת העבודה לידיה הושגה מכיוון שאביה של יהודית היה איש דתי ושימש כראש הקהילה היהודית בעיר דנציג[10]. זכייה זו אפשרה לה לפתוח משרד עצמאי בתל אביב בשותפות עם האדריכל דר' אויגן שטוצלר, אשר לימים היה לבעלה.
  • שכונת קריית מאיר, בתל אביב, 1937
    • שכונה ובה כ-170 דירות עבור הפקידות של קופת עם, שנקראה אחר כך קריית מאיר, על שמו של מאיר דיזנגוף. שכונת קריית מאיר היא למעשה גן ענק ובו משולבים מבני מגורים בסגנון הבינלאומי (באוהאוס), יחד עם עצי ירק ופרי. זוהי עבודתם של יהודית שטולצר ואדריכל הגנים הידוע יחיאל סגל[11]. שלום פחטר, אשר יזם את הקמת מפעל "השיכון העצמי" כבר בשנת 1933, ערך תחרות לבחירת מתכנני השכונה. במקום הראשון זכתה יהודית שטולצר-סגל שהייתה אחת האדריכליות המפורסמות בארץ של ראשית שנות השלושים. התוכנית של שטולצר סגל הייתה פשוטה בתכלית: הקמת 13 בתים תלת קומתיים בסגנון החדיש הבינלאומי. בכל בית 12 דירות. בעשרה מהבתים המשותפים היו 2 כניסות ובאחרים 6 כניסות. כך נבנו לבתי השכונה 26 כניסות זהות, שבילים הובילו מבית לבית ובמרכז בשטח של כ-11 דונם יועד לגינה ססגונית.
  • 1942-1943 - הוילה של הקבלן א. דיסקין בירושלים
  • 1950-1957 - בית ההסתדרות בירושלים . **תכננה את המבנה יחד עם בעלה[12]. זהו בניין מורכב בן שש קומות עם אולמות ספורט ומשרדים. תכנון בניין זה איפשר לבני הזוג חופש כלכלי, והשניים עזבו את ישראל ונסעו לגרמניה
  • 1951-1958 - בית מועצת הפועלות בירושלים . **המבנה כולל מועדון, גן ילדים וסדנאות

גלריה


לקריאה נוספת

  • מוזיאון "החאן" לתולדות חדרה : קטלוג. עורכת נינה רודין ; [צילומים - קובי חקון, נינה ויוחאי רודין]. הוצאת "מוזיאון החאן", 2001, מסת"ב מסת"ב 965-90350-0-X
  • נשים יוצרות בישראל 1920–1970, בעריכת רות מרקוס ואחרים, הקיבוץ המאוחד, 2008, עמודים 157–159

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ [1] Frauen in der Architektur
  2. ^ עדינה מאיר-מריל, בית הכנסת הגדול בחדרה, בתוך: חדרה וסביבתה, אריאל 95-96 ספטמבר, 1993, עמוד 117
  3. ^ הבניין במזרח הקרוב ,אוגוסט 1935 ,עמ' 8
  4. ^ הבניין במזרח הקרוב ,אוגוסט 1935 ,עמ' 9
  5. ^ תל-אביב (במעונות עובדים ז'), דבר, 19 בדצמבר 1933
  6. ^ Sie legten den Grundstein – Leben und Wirken deutschsprachiger Architekten in Palästina 1918-1948, Ernst Wasmuth Verlag, Berlin 1996, מסת"ב 978-3-8030-0171-9
  7. ^ נשים יוצרות בישראל, 1970-1920, (עורכת), רות מרקוס, סדרת מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008, אדריכליות בונות הארץ מאת: עדינה מאיר מריל : עמוד 157- 159
  8. ^ נשים יוצרות בישראל, 1970-1920, (עורכת), רות מרקוס, סדרת מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008, אדריכליות בונות הארץ מאת: עדינה מאיר מריל : עמוד 157
  9. ^ בכפר (חדרה), דבר, 22 בפברואר 1935
  10. ^ כרונולוגיה -תולדות האמנות, בעריכת אליעזר פרנקל, עמוד 622
  11. ^ http://www.mytour-il.co.il/page.asp?page_parent=860 היכן שיתפו פעולה האדריכלית יהודית סגל-שטוצלר(צ"ל שטולצר) ואדריכל הגנים יחיאל סגל ויצרו יחד נווה מדבר עירוני
  12. ^ [2]Haus der Gewerkschaft, Jerusalem, 1950-57 (zusammen mit Eugen Stolzer
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25750562יהודית סגל שטולצר