הרב יהודה ליב דון יחיא
יהודה ליב דון יחיא (י"ד באלול תרכ"ט, 21 באוגוסט 1869 – ו' בחשוון תש"ב, 27 בנובמבר 1941) היה רב, חסיד, תלמיד ישיבת וולוז'ין ומרבני תנועת המזרחי. היה דמות רבנית ייחודית, ושילב חסידות ולמדנות ליטאית ובריסקאית עם ציונות.
ביוגרפיה
נולד בדרייצין, (כיום בבלארוס) למשפחה רבנית מחסידי חב"ד ולרבה של העיר דרייצין. בנערותו למד אצל דודו הרב אליעזר דון יחיא, רבה של העיר לוצין (שלימד תקופה מסוימת את הרב קוק) ולאחר מכן למד בישיבת וולוז'ין[1], ושם למד בעיקר מפי ר' חיים מבריסק והושפע עמוקות משיטת לימודו הייחודית - "שיטת בריסק". בעת לימודיו בישיבה, הצטרף דון יחיא לאגודת הסתרים "נצח ישראל" שפעלה למען מטרות ציוניות ושם גם הכיר אישית את חיים נחמן ביאליק.
אבא בלושר במאמרו "ביאליק בוולוז'ין", מתאר תלמיד אלמוני שככל הנראה היה דון יחיא, באופן הבא: ”בחור שני מפולניה, ממשפחת חסידים שכבר התייאש מהרבנות, בעל מקרא, בעל אגדה ובעל לשון, עסק בחיבור דקדוק עברי והכין את עצמו להוראה, לא של איסור והיתר, כי אם של קרי וכתיב. הוא היה חובב ציון וחבר לאגודת סתרים בישיבה שסוד קיומה היה ידוע רק ליחידי סגולה”. ובהמשך מאמרו כותב בלושר: ”היה בחור שבישיבה קראו לו "הז'יטומירי" וחבריו היו קוראים לו חיים נחמן. חבר מובהק היה לבחור הפולני”[2].
דון יחיא העריץ את רבו, ר' חיים מבריסק, עד שגם בעת סגירת הישיבה בשנת תרנ"ב (1892), חזר עמו לעיר בריסק בה שימש ר' חיים כרב העיר. ב-1899[3] נישא למושא שיינא[4], ילידת שנת 1875, בתו של הרב שלמה הכהן שהיה רבה של וילנה, ובהמשך שימש ברבנות הערים דרייצין (עיירת הולדתו ורבנות אביו) צרניגוב ושקלוב שבה היה רבה של עדת החסידים בעיר כעשר שנים בשנים תרס"א-תרע"א (1901-1911)[5].
לאחר מכן, הפך דון יחיא לפעיל ציוני נלהב ותמך בתנועת המזרחי. הוא השתתף באספה המכוננת של התנועה בשנת תרס"ב (1902) עם חותנו, הרב שלמה הכהן וגיסו, הרב נחום גרינהויז שהיה רבה של טרוקי, ויחד עימם ועם הרב יצחק יעקב ריינס וזאב יעבץ, חתם על ה"קול קורא" שהתלווה ליסודה, הצהרת היסוד של ה"מזרחי" שעליה חתמו 67 גדולי תורה מכל רחבי אירופה ובהם גם הרב יצחק יהודה שמלקיש מלבוב והרב חנוך אייגש מווילנה (המרחשת). עלה לארץ ישראל בסיועו של הראי"ה קוק[6] והתגורר בתל אביב שבה נפטר בתש"ב (1941).
לזוג דון-יחיא נולדו שתי בנות: שולמית (ילידת 1911) ושושנה (ילידת 1913), שנשאה לרב יצחק ניימן[7].
ראו גם
לקריאה נוספת
- כתביו
- בישיבת וולוז'ין - מאמר אוטוביוגרפי וסקירה על תקופת לימודיו בישיבת וולוז'ין. מתוך: עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי (עורכים), ישיבות ליטא - פרקי זכרונות (עמ' 152 - 163), מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, ירושלים, 2004. פורסם לראשונה: נתיבה - שבועון הציונות הדתית, 1936
קישורים חיצוניים
- כתביו
- בכורי יהודה - חידושים על הש"ס, תשובות הלכתיות ודרשות. חלק ראשון - לוצין, ה'תר"צ (נדפס שוב בתרצ"ג, ראו פה) וחלק שני - תל אביב, ה'תרצ"ט
- יהודה ליב דון-יחיא, הציוניות מנקודת השקפת הדת, ווילנא, תרס"ב, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ על פי הפתיח הביוגרפי למאמרו של הרב דון יחיא בספר ישיבות ליטא - פרקי זכרונות, הוא החל ללמוד בשנת תרמ"ט (1889) בוולוז'ין ולפי זה היה בן 20, אך בפתח מאמרו כותב דון יחיא עצמו: ”בן ט"ו-ט"ז הייתי כשעלה בדעתי לגלות למקום תורה, לישיבת וולוז'ין המהוללה”.
- ^ אמנם התלמיד המתואר היה פולני ואילו דון יחיא היה בלארוסי, אך עדיין על פי התיאור קיים יסוד סביר מאוד כי מדובר בו. מקור: עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי (עורכים), ישיבות ליטא - פרקי זכרונות (עמ' 181-164), מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, ירושלים, 2004.
- ^ ...בברכו במז"ט את ליב דון יחיא לחתונתו עב"ג בת הגאון ר' שלמה מווילנא..., המליץ, 7 באוגוסט 1899.
- ^ ברכה לאירוסיו, המליץ, 14 ביוני 1899.
- ^ הרב יהודה לייב פישמן מימון, שרי המאה (כרך ב', עמ' 50) מוסד הרב קוק, ירושלים, 1999. אהרון סורסקי, מלך ביופיו (עמ' 101), הוצאה עצמית, ירושלים, 2004.
- ^ ארכיון ובו תיק עלייתו ארצה, באתר ארכיון המדינה, עמ' 579-582
- ^ יצחק מאור, ר' אהרן זליג דון יחיא, דבר, 22 בינואר 1960
33690604יהודה ליב דון יחיא