יד הזיכרון למגיני ירושלים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מבנה ריקה. יד הזיכרון למגיני ירושלים (המכונה גם אנדרטת נזכור ואנדרטת יזכור) היא אנדרטה בקריית הלאום שבירושלים לנופלים ולמסירות הנפש של תושביה, מגיניה ולוחמיה של ירושלים במלחמת העצמאות.

האנדרטה

האנדרטה ניצבת בצומת שדרות יצחק רבין ורחוב רוטשילד, למרגלות בניין בית המשפט העליון. היא שוכנת בפאתי גן סאקר, בקרבת משכן הכנסת, אנדרטת חטיבת הראל ובית יד לבנים.

האנדרטה ניצבת במרכז רחבה מרוצפת אבן, המוקפת גן. היא כוללת גוש אבן מלבני בגובה של 18 מטרים ובמשקל של כ-70 טון, שנחצב במחצבת הקסטל. הוא סותת בסיתות גס ובראשו פוסל תבליט המילה נזכור.

עמוד האבן ניצב על גבי בסיס עגול מלבנים אפורות. על גבי פאתו העליונה של הבסיס נכתבה כתובת זו:

יזכור צור ישראל את גבורי ישראל שנפלו חלל על שחרורה של ירושלים
נזכור את עמידת הגבורה ומסירות הנפש של ירושלים תושביה מגיניה ולוחמיה
בימי מלחמה ומצור בשנת תש"ח

תולדות האנדרטה

מכרז להקמת אנדרטה מרכזית לזכר מגיני ירושלים במלחמת העצמאות הוצא על ידי עירית ירושלים זמן קצר לאחר תום המלחמה. במכרז זכתה תוכניתו של האדריכל אשר חירם אשר הציע להקים אבן גדולה שתחצב מהרי ירושלים. בכיכר נורדאו, שנקרא אז "כיכר רוממה"[1], התקיים ביום הזיכרון של שנת תש"ט, טקס הנחת אבן פינה לאנדרטה בהשתתפות ראש העיר דניאל אוסטר, מפקד מחוז ירושלים יצחק לוי ותזמורת משטרת ישראל[2][3], ונטמנה מגילת קלף. אולם התברר שעלות הביצוע היא גבוהה ובגלל קשייה התקציביים של ירושלים התוכנית לא קודמה. לאחר שגרשון אגרון נכנס לתפקידו כראש העיר, הוא החל לקדם את התוכנית. ב-1956 החליטה העירייה להעתיק את מקום האנדרטה לרחבה שמול בנייני האומה, כדי שליד המצבה תהיה רחבה מתאימה לטקסי זיכרון. קידום התוכנית שוב התעכב בגלל העלות הגבוהה עד שסולל בונה תרם את חציבת הסלע במחצבות תעשיית אבן וסיד ליד הקסטל וארגון הקבלנים תרם את הובלת הסלע לירושלים. היה זה הסלע הגדול ביותר שנחצב בישראל עד אז במקשה אחת. הוא הוצב מול בנייני האומה באפריל 1960 ומסביבו הוקמה רחבה של 4 דונם[4]. הקמת המצבה לא נסתיימה בזמן לשמש ביום הזיכרון של אותה שנה וכמידי שנה הוקמה מצבה זמנית ליד בית העירייה[5].

בהמלצת ראובן אבינועם, שהיה אב שכול, החליטה עיריית ירושלים לחרוט על האנדרטה את המילה "נזכור". אל מול החלטה זאת יצאו גורמים דתיים שדרשו שלא לשנות מהנוסח המסורתי יזכור. במיוחד פעל בעניין עובד משרד הדתות, אליהו יהושע לבנון, ששכל שני בנים במלחמה על ירושלים, שפנה לראש הממשלה ולנשיא המדינה והזהיר ממה שכינה "בכיה לדורות"[6]. הצעות פשרה שכללו מספר מילים נדחו על ידי המעצבים שטענו שיש לחקוק רק מילה אחת. בגלל הפולמוס, השלמת האנדרטה התעכבה[7]. לבסוף, נחנכה האנדרטה באפריל 1964, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל[8].

האנדרטה פוסלה על ידי מאיר וייס. לאחר הקמתה לא תפקדה האנדרטה בפועל כאתר זיכרון משמעותי בירושלים ונדחקה לשולי נוף ההנצחה בעיר.[9] טקסי יום הזיכרון לא הועברו לרחבה והמשיכו להתקיים ליד בניין העירייה[10].

בשנת 2006, הועתקה האנדרטה למקומה הנוכחי כדי שניתן יהיה להקים במקומה את תחנת הרכבת בנייני האומה.

מקורות

בתרבות

המחלוקת באשר למילה שתכתב בראש האנדרטה הייתה השראתו של המחזאי יוסף בר-יוסף לכתיבת המחזה "הנון של ראש העיר ירושלים".[11]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0