טריה הלונן
טריה קרינה הלונן (בפינית: Tarja Kaarina Halonen, להאזנה (מידע • עזרה); נולדה ב-24 בדצמבר 1943) היא הנשיאה ה-11 של פינלנד והאישה הראשונה בתפקיד זה במדינה. שימשה כנשיאה בשנים 2000 עד 2012. תפקידה האחרון לפני בחירתה לנשיאה היה שרת החוץ מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SDP). בינואר 2006 נבחרה הלונן לקדנציה נוספת.
לפני הנשיאות
לפני החיים הפוליטיים
טריה הלונן נולדה ברובע קליו בהלסינקי. אביה היה רתך ואמה הייתה מעצבת חלונות ראווה. הוריה התגרשו וכשהלונן הייתה בת שנתיים אימה נישאה מחדש לטורה הרמן פורס, לו הייתה השפעה רבה על דרכה של בתו החורגת טריה הלונן. היא למדה משפטים באוניברסיטת הלסינקי וסיימה תואר שני ב-1968. לאחר מכן הלונן שירתה כרכזת הארגונית והחברתית של אוניברסיטת הלסינקי בשנים 1969–1970.
החיים הפוליטיים
טריה הלונן הצטרפה אל המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של פינלנד ב-1971. ב-1974 החלה לעבוד כמזכירתו הפרלמנטרית של ראש הממשלה קלאוי סורסאן. ב-1979 נבחרה בעצמה לפרלמנט ושם כיהנה עד לבחירתה לנשיאה בשנת 2000. במקביל בין השנים 1975–1996 הלונן הייתה חברה במועצת העיר הלסינקי. תפקידה הראשון של הלונן בפרלמנט היה ראש הוועדה החברתית (1984–1987). ב-1987 מונתה הלונן לשרה לעניינים חברתיים ולשרת הבריאות, ב-1989 היא מונתה לשרה לשיתוף פעולה נורדי ובשנת 1990 קיבלה הלונן גם את תיק המשפטים. החל מ-1995 ועד בחירתה לנשיאה ב-2000 שירתה הלונן כשרת החוץ.
הקמפיין לנשיאות
שנת 2000
לקראת בחירות 2000 הודיע הנשיא המכהן מרטי אהיסארי שנבחר מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שלא יתמודד לקדנציה נוספת. המפלגה חיפשה מועמד במקומו ומטבע הדברים המועמד הטבעי היה יושב ראש המפלגה, פאבו ליפונן. אלא שהלונן הודיעה כבר לפני הבחירות שהיא מעוניינת בתפקיד ובבדיקה שערכה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית נמצא שהלונן (שהייתה אז שרת החוץ) פופולרית יותר מליפונן. בנוסף העובדה שבבחירות 1994 אליזבת ראהן הייתה קרובה לניצחון (הפסידה בהפרש זעום למרטי אהיסארי) הראתה שהציבור הפיני מוכן לאישה במשרה הגבוהה היותר. הלונן נבחרה לשמש כמועמדת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לנשיאות. בתחילה הלונן מוקמה רק במקום הרביעי בסקרים. אולם הודות להתנהלות תקשורתית נבונה כוחה התעצם בסקרים ככל שהבחירות הלכו והתקרבו. בסיבוב הראשון ניצחה הלונן אולם היא נכשלה בהשגת הרוב הדרוש של 50 אחוז מהקולות כדי להיבחר (היא זכתה ב-40 אחוז). שני המועמדים הראשונים מהסיבוב הראשון (טריה הלונן וראש הממשלה המכהן אסקו אהו) המשיכו לסיבוב השני שם ניצחה הלונן ברוב דחוק (51.6 אחוז לעומת 48.4 לאהו) והייתה לנשיאה ה-11 של פינלנד.
שנת 2006
טריה הלונן הודיעה כבר ב-20 במאי 2005 על כוונתה להתמודד לקדנציה נוספת. קדמו לכך סקרי דעת קהל בקדנציה הראשונה שלה שהראו תמיכה כמעט חסרת תקדים בקרב הציבור הפיני. בנוסף לתמיכת מפלגתה (הסוציאל-דמוקרטים) זכתה הלונן לתמיכה גם ממלפגת הברית השמאלנית (Vasemmistoliitto) והירוקים. מול הלונן התמודדו ראש הממשלה המכהן מתי ואנהנן ממפלגת המרכז וסאולי ניניסטו ממפלגת הקואליציה הלאומית (Kansallinen Kokoomus). תמיכה בלתי צפויה קיבלה הלונן גם ממגיש תוכנית האירוח האמריקאית קונאן או'בריין שגילה שהוא דומה חזותית להלונן והחליט לתמוך בה מהיות תוכניתו פופולרית בפינלנד. אובראיין קרא לפינים להצביע להלונן ואף יצר קמפיין בחירות בתוכניתו בה תקף את מתחריה. פעולותיו של אובראיין עוררו ביקורת קשה בקרב מתחריה של הלונן שטענו להתערבות חיצונית במערכת הבחירות הפינית.
טרם הבחירות דעת הפרשנים הייתה שהלונן תזכה לניצחון סוחף כבר בסיבוב הראשון ותהפוך לנשיא הפיני הראשון שלא נזקק לסיבוב בחירות שני. אולם הלונן זכתה רק ל-46 אחוז מהקולות ונאלצה לנתמודד בסיבוב שני מול סאולי ניניסטו שזכה ל-26 אחוז מהקולות (מתי ואנהנן זכה ל-20 אחוז). בסיבוב השני זכתה הלונן בניצחון דחוק (51.8 אחוז) ונבחרה לקדנציה נוספת בה היא אמורה לכהן עד ל-2012.
הקריירה כנשיאה
הלונן הפכה תוך זמן קצר לאחת הנשיאות הפופולריות ביותר בפינלנד, אם לא הפופולרית ביניהם. סקרי דעת קהל שנערכו במהלך תקופת כהונתה הראו שלמעלה מ-90 אחוז מהציבור הפיני מרוצה מתפקודה כנשיאה. הציבור נשבה בעממיותה של הלונן ומהעובדה שהגיעה למשרה הרמה במדינה ממשפחה ממעמד הפועלים ופילסה את דרכה אל הנשיאות הודות לראיה פוליטית נבונה ולאופיה התחרותי.
הלונן לא היססה להביע את דעתה בנושאים שנוים במחלוקת והדהימה רבים כאשר החליטה לעזוב את הכנסייה הלותרנית בה הייתה חברה (הזרם הלותרני הוא הגדול בפינלנד, למעלה מ-90 אחוז מהציבור חברים לכנסייה הזו) בגלל המיסים שהכנסייה גובה מהמאמינים ובגלל סירובה של הכנסייה להסמיך נשים לכמורה. הצעד הזה אומנם פגע בתמיכה של הלונן בקרב חלק מהציבור אולם אחרים ראו בזה צעד אמיץ וחלקם אף עזבו בעצמם את הכנסייה. הלונן שכיהנה כיושבת ראש של ארגון של קבוצה בעלי סטיות גדול בפינלנד נודעת גם בפעילותה התומכת בציבור זה אף על פי שאינה שייכת אליו.
הלונן ספגה פגיעה מסוימת בפופולריות שלה כאשר נסעה למוסקבה במאי 2005 לחגיגות "יום הניצחון" הרוסי. הפינים לא ראו בעין יפה את המהלך הזה מאחר שרוסיה מאז ומתמיד נחשבה לאיום כלפי פינלנד, ומול הרוסים נלחמו הפינים את אחת המלחמות המרות שלהם, מלחמת החורף.
נקודות ציון בקריירה הפוליטית של הלונן
- מזכירה פרלמנטרית של ראש הממשל] 1974-5
- חברת מועצה בעיריית הלסינקי 1977-96
- חברת פרלמנט 1979–2000
- שרה לעיניים חברתיים ובריאות 1987-90
- שרה לשיתוף פעולה נורדי 91–1989
- שרת המשפטים 1990-91
- שרת החוץ 1995–2000
- נשיאה 2000–2012
החיים האישיים
טריה הלונן נישאה באוגוסט 2000 לדוקטור למשפטים פנטי ארהירוי. להלונן יש בת מחיים משותפים עם בן זוגה הקודם, הפוליטיקאי קארי פקונן.
קישורים חיצוניים
| נשיאי פינלנד | ||
|---|---|---|
|
