טרוטת חילה
 טרוטת חילה
| |
|---|---|
טרוטת חילה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| מין: | טרוטת חילה |
| שם מדעי | |
 Oncorhynchus gilaeR. R. Miller, 1792 | |
טרוטת חילה (שם מדעי: Oncorhynchus gilae), היא מין של טרוטה ממשפחת הסלמוניים, קרוב משפחה של טרוטת עין-הקשת, השוכן בנהרות בדרום-מערב ארצות הברית. קודם ל-2006 הוגדר המין על ידי הממשל הפדרלי כבעל חיים בסכנת הכחדה. ביולי 2006, אחרי עבודה מאומצת של מחלקות הדיג והציד של מדינות ניו מקסיקו ואריזונה, שירות היערות של ארצות הברית ושירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית, שודרג מצב השימור של טרוטת חילה ל"בסיכון", כשסעיף מיוחד המכונה "כלל 4d" יאפשר דיג ספורטיבי מוגבל – פעם ראשונה מזה כ-50 שנים. כאשר נאסר דיג טרוטת חילה בשנות ה-50 של המאה ה-20, כמות הפרטים ותפוצתם הייתה כה קטנה, שהדג לא היה זמין לדייגים החובבים. מאז 2011 מותר לדוג דג זה בשתי המדינות.
תפוצה
אזור התפוצה המקורי של טרוטת חילה הוא ביובלים של הנהר חילה באריזונה ובניו מקסיקו. טרוטת חילה נמצאה היסטורית באגני הניקוז של הנהרות ורדה ואגוואה פריאה (Agua Fria). מחסומים טבעיים מנעו מהדג לעלות לאגן הניקוז של הנהר טונטו קריק (Tonto Creek) העליון. טרוטת חילה הצליחה לשרוד בחמישה נחלים ביער הלאומי חילה בניו מקסיקו, כולל: איירון (Iron), מקקנה (McKenna) וספרוס (Spruce) בשטח הפתוח חילה, יחד עם מאיין (Main) וסאות דיאמונד (South Diamond) בשטח הפתוח אלדו לאופולד.
תיאור
גוף הטרוטה צהוב עם כתמים שחורים. האורך הכולל הממוצע הוא כ-30 סנטימטרים, כשהאורך המקסימלי הוא 55 סנטימטרים.[1] טרוטת חילה היא קרובת משפחה של טרוטת אפאצ'י (Oncorhynchus apache). עם זאת, בעוד שלטרוטת אפאצ'י יש כתם לפני ואחרי האישון וכתמים בולטים על הגוף מתאפיינת טרוטת חילה במספר רב של כתמים כהים קטנים על המחצית העליונה של הגוף.
ביולוגיה
ניתן למצוא את טרוטת חילה בפלגים קטנים בהרים ובבריכות סגורות. הם טורפים סתגלניים הניזונים ממגוון רחב חרקים החיים בקרבת מקורות מים כדוגמת שעירי כנף, (Trichoptera), בריומאים (Ephemeroptera), ימשושיים (Chironomidae) וחיפושיות, כמו גם דגים קטנים.
רבייה
כתלות בטמפרטורת המים מתחילה עונת ההפריה בשלהי האביב ובקיץ. מספר הביציות הממוצע שמייצרות הנקבות הוא כ-150, והמקסימום שנמדד היה 686 ביציות.
שימור
בין האיומים על טרוטת חילה היו התחרות והכלאה עם מינים זרים שהוחדרו לנהרות כדוגמת טרוטת עין-הקשת. עם זאת, הסיבה העיקרית להצטמצמות אוכלוסיות טרוטת חילה היא אובדן בית הגידול שנגרם מצמצום זרימת המים ועצים מצילים, שמקורו בשריפות, הרס צמחיית הגדות בידי אדם, רעיית יתר של חיות משק, הטיה של המים להשקיה והעמקת ערוצים בנחלים ובנהרות באזור התפוצה של טרוטת חילה. כששירות הציד והדיג של ארצות הברית הוסיף את הדג לרשימת המינים בסכנת הכחדה ב-1967 כבר קטן אזור התפוצה של הדג ממאות קילומטרים של נחלים ונהרות לכ-30 קילומטרים בלבד.[2] לאחר שהדג נוסף לרשימת המינים בסכנת הכחדה החל השירות בתוכנית אגרסיבית של שיקום פלגים, סילוק הדגים הזרים, שיקום ותיקון צמחיית הגדות (על מנת לשמור על טמפרטורת מים קרירה יותר), ושחרור של דגים שגדלו במדגרות לפלגים ששוקמו. המין התאושש ונקלט בעשרה נחלים חדשים, אם כי האוכלוסיות ובית הגידול עדיין לא הגיעו לממדים המקוריים.[3] תומכי השימור מקווים שבסופו של דבר אפשר יהיה להוציא את המין מהרשימה ולאפשר דיג שלו, תוך יצירת ברית עם הדייגים במטרה לשמר את המין. שריפות גדולות ובצורת ימשיכו תמיד לשחק תפקיד מרכזי במצבם של כל מיני הטרוטה.
קישורים חיצוניים
YouTube video Catching A Gila Trout, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ R.J. and M. Zarn. 1976. Biology and management of threatened and endangered western trouts. Technical Report RM-28, Rocky Mountain Forest and Range Experiment Station, Fort Collins, Colorado. p. 45
- ^ Gila Trout, Center for Biological Diversity
- ^ Springer, Craig (27 September 2006) "Gila trout down-listed to threatened status," Fishing World
30527341טרוטת חילה