טראונשטיין (עיר)
 | |
| כיכר השוק בטראונשטיין | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 בוואריה |
| מחוז | טראונשטיין |
| ראש העיר |
כריסטיאן קגל Christian Kegel |
| שפה רשמית | גרמנית |
| שטח | 48.53 קמ"ר |
| גובה | 591 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 18,703[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 390 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 47°52′N 12°38′E / 47.867°N 12.633°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| האתר הרשמי של העיר | |
טראונשטיין (בגרמנית: Traunstein) היא בירת מחוז טראונשטיין שבדרום-מזרח מדינת בוואריה שבגרמניה. העיר משמשת כמרכז, מנהלי, מסחרי, תחבורתי, חינוכי ובריאותי לאזור הסובב אותה.
כיכר השוק ההיסטורית, הכנסת האורחים הבווארית, מבשלות הבירה המקומיות, מתקני הספורט שבה, מצעד הסוסים של יום שני של הפסחא והיותה המקום שבו עברה על האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר תקופת ילדותו, תרמו להתפתחות העיר כיעד תיירותי.
גאוגרפיה
טראונשטיין שוכנת בליבו של האזור הקרוי כימגאו (Chiemgau), במרחק של כ-11 ק"מ ממזרח לאגם כימזה (Chiemsee), בין מינכן לבין זלצבורג ובמרחק של 15 ק"מ מצפון להרי האלפים ו-30 ק"מ ממערב לזלצבורג.
היסטוריה
ימי הביניים וראשית העת החדשה
למרות שרישומים כנסייתיים משנת 790 מציינים נחלה בשם "אד טורן" (ad Trun) ולמרות שידוע על כמה מבנים מבוצרים הקיימים בסביבה מאז המאה ה-10, טראונשטיין עצמה מוזכרת לראשונה בכתבי יד של מנזר באומבורג (Baumburg) מ-1245. משמעות שם המקום היא "מצודת טראון", ומשמעות נוספת היא "מקום מושבו של האדון טראון", שהיה מוקף ביישוב קטן.
אצילי בית ויטלסבאך היו הראשונים להרחיב ולבצר את היישוב. באופן זה הם שלטו על הדרך החשובה שבה הובילו מלח מבאד רייכנהאל (Bad Reichenhall) למינכן, על גבול הארכיבישופות של זלצבורג. ב-1120 התיישבו האדונים של טורנה, עקב משיכתם למיקום האסטרטגי, במקום בו ניצבת היום טראונשטיין. הם בנו את המצודה בשוליו של המישור בו ניצבת העיר, המוקף בנהר ובדרך הסחר העוברת במקום.
טראונשטיין השתייכה לממלכת בוואריה מאז שנת 1275 לפני כן היא השתייכה לזלצבורג. בראשית המאה ה-14 הוענק לטראונשטיין מעמד של עיר. ב-1493 היו כבר רחובותיה של העיר מרוצפים. כנסיית אוסוואלד נבנתה מחדש ב-1501 וב-1526 הושלמה בנייתה של מזרקת "לינדלברונן" (Lindlbrunnen), כחלק ממערכת אספקת המים של העיר.
במאה ה-17, מערך ייצור המלח, שהוזן על ידי צינור עץ שהוליך מי מלח מבאד רייכנהאל, היה חלק חשוב מהתעשייה של העיר ומעושרה. הצינור נבנה בין השנים 1616-1619.
על טראונשטיין פסח החורבן שהיה מנת חלקן של הערים בסביבה במהלך מלחמת שלושים השנה (1618-1648).
ב-25 ביולי וב-26 ביולי 1704 כבשו כוחות אוסטריים את העיר במסגרת מלחמת הירושה הספרדית. שריפה נרחבת העלתה באש את העיר הימי-ביניימית. למרות זאת העיר שוקמה ותעשיית המלח שלה המשיכה לפעול.
שריפות
במהלך ההיסטוריה שלה, חוותה טראונשטיין לפחות שתי שריפות משמעותיות. ב-1704 העלו את העיר באש כוחות צבא אוסטריה במהלך מלחמת הירושה הספרדית ושריפה שנייה התחוללה ב-1851. עם זאת, לא תועד קיומה של "השריפה הראשונה" המוכרת לתושביה המקוריים של העיר ושעדיין לומדים עליה בבתי הספר עד היום. רק חפירות ארכאולוגיות מעידות על שריפה שהתחוללה בעיר לפני שנת 1400. מסמכים כתובים, בכל אופן, לא מתעדים את השריפה הזאת. תיעוד מצומצם ביותר קיים גם על השריפה של 1851. ב-1587 הוסדרה התארגנות של העיר להתמודדות עם שריפה בפעם הראשונה בתולדותיה.
בלילה שבין ה-25 באפריל וה-26 באפריל 1851 החריבה שריפה גדולה את העיר שוב. הסיבה לכך לא התגלתה מעולם. הלהבות התפשטו לכמעט 100 בתים, כולל בניין העירייה, בית המשפט המחוזי, המשרד הראשי של תעשיית המלח, הכנסייה וכמה שערים ומגדלים, להוציא המגדל העליון. כמו ב-1704 נבנתה העיר מחדש תוך כמה שנים. הועלתה ההשערה שהשריפה פרצה כהצתה של תושבי עיר סמוכה בשם האזלאך (Haslach) על רקע של סכסוך קרקעות. מאוחר יותר צצו שמועות שהשריפה פרצה עקב רשלנות של תושבים מקומיים. יחד עם זאת לא נתמכה השערה זו בעדויות מוצקות ולא נמצאו אשמים בפרוץ השריפה.
לאחר השריפה נותרו 700 מתושבי העיר ללא קורת גג, אך עד מהרה הוגשה להם עזרה. מקסימיליאן השני, מלך בוואריה ביקר בעיר למחרת השריפה, עודד את התושבים ותרם סכום כסף גדול. בזכות סיוע זה הצליחו תושבי העיר לבנות את העיר עד מהרה. כמו כן שוקמה כיכר העיר הימיביניימית.
המאה ה-20
ב-1912 נפסקה פעולתה של תעשיית המלח בעיר.
במהלך מלחמת העולם הראשונה הוסב מתקן ייצור המלך לשעבר כמחנה ששיכן מעל 1,000 אסירים ושבויים. לאחר המלחמה הכה המשבר הכלכלי של 1923 וכמו בערים אחרות, נפוץ בעיר השימוש בשטרות בערכים של מיליארדי מארקים עקב ההיפר-אינפלציה.
עם עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית ב-1933, החלה תקופה בה נאסרו מתנגדים פוליטיים ויהודים תושבי העיר. בנובמבר 1938 גורשו בכוח כל תושביה היהודים של טראונשטיין. התנגדות גלויה למשטר הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה מוגבלת. הכומר של העיר, יוזף שטלצה (Stelze), נאסר לזמן קצר ורופרט ברגר, איש מפלגת העם הבווארית וראש העיר הנבחר הראשון של טראונשטיין לאחר המלחמה, נאסר במחנה הריכוז דכאו. ב-1939 מנתה אוכלוסייתה של טראונשטיין כ-11,500 תושבים, מתוכם נהרגו במלחמה 523 תושבים ו-73 הוכרזו כנעדרים.
במהלך השלבים העיקריים של מלחמת העולם השנייה, הייתה טראונשטיין מטרה להפגזות האוויריות של האמריקנים במשך כמה פעמים. ב-11 בנובמבר 1944, ב-21 בינואר 1945, ב-18 באפריל 1945 וב-25 באפריל 1945. בחודש אפריל 1945 החריבו ההפגזות האוויריות חלק ניכר מאזור תחנת הרכבת, אירוע שבו נהרגו מעל 100 איש. זמן קצר לאחר מכן, ב-2 במאי, חלפה רכבת עם עצירים יהודים ממחנות הריכוז דרך טראונשטיין. ביום המחרת נורו 61 מעצירים אלה בסוברג (Surberg) הסמוכה ואנדרטה הניצבת שם היום מנציחה את האירוע. העיר נכנעה ללא קרב ב-3 במאי 1945.
במהלך המלחמה פעל בטראונשטיין מחנה משנה של מחנה הריכוז דכאו. לאחר המלחמה פעל במקום מחנה עקורים.
ערים תאומות
גאפ, צרפת
פינרולו (אנ'), איטליה- ווסלינג (אנ'), גרמניה
הייוורדס הית' (אנ'), אנגליה
קינרוס (אנ'), סקוטלנד
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של טראונשטיין- היסטוריה של טראונשטיין (בגרמנית)
הערות שוליים
22701513טראונשטיין (עיר)