ABC (רפואה)

ABC הוא סדר פעולות בטיפול בחולה הנעשית לרוב על ידי שני אנשי מקצוע רפואיים. הצורה הרגילה של ABC היא Airway (נתיב אוויר), Breathing (נשימה) ו-Circulation (מחזור הדם). שיטת ה־ABC הומצאה לראשונה ככלי לזכירת סכמת הטיפול בהחייאה (CAB) וכיום משמשת לטיפולים באנשים מחוסרי הכרה או באנשים שאינם מגיבים. שיטת ה־ABC עלולה להשתנות בהתאם למקום בו מבצעים אותה, למשל האות C יכולה לשמש כ-Compression (לחיצות) במקום המילה Circulation (מחזור הדם). ל-ABC עלולות גם להיווסף אותיות אחרות, כמו למשל האות D שיכולה לשמש כ-Defibrillator (מכשיר שנועד להחזרת סדירות קצב לב על ידי שוק חשמלי) או Disability (נכות).

בשנת 2010, יצא האיגוד האמריקני למחלות לב בהנחיות חדשות שלפיהן בהחייאות במקרים של דום לב יש לבצע תחילה את עיסויי הלב, ורק לאחר מכן לפתוח נתיב אוויר ולבצע הנשמות - כלומר לפעול לפי סכמת הטיפול CAB.

היסטוריה

שיטת ה־ABC לזכירת רצף ביצוע ההחייאה הומצאה באותה התקופה בה הומצא ההליך עצמו, ומהווה חלק חשוב בהחייאות הלב-ריאה. לאורך ההיסטוריה, היו מספר שיטות לביצוע החייאה, אך הן הניבו תוצאות לא יעילות. בשנת 1957, פיטר סאפאר כתב את הספר "ABC של החייאה", שהקים את הבסיס להחייאה. מושג חדש זה הופץ בווידאו הכשרה ונקרא "דופק החיים", שנוצר על ידי ג'יימס ג'וד, גיא ניקרבוקר ופיטר סאפאר. ג'וד וניקרבוקר, יחד עם ויליאם קאוונאובן פיתחו את שיטת לחיצות החזה החיצוניות, ואילו סאפאר עבד עם ג'יימס עילם כדי להוכיח את יעילות ההנשמה המלאכותית. הממצאים המשולבים הוצגו בכנס השנתי של האגודה הרפואית מרילנד ב-16 בספטמבר 1960 באושן סיטי, וזכו להכרה מהירה ונרחבת בעשור שלאחר מכן, בעזרת הווידאו והסיורים להם התחייבו הגברים. שיטת ה־ABC לאימוני ההחייאה אומצה מאוחר יותר על ידי איגוד הלב האמריקאי, שפרסם באופן רשמי תקנים להחייאה בשנת 1973. החל משנת 2010, איגוד הלב האמריקאי בחר להתמקד בהחייאה על נושא צמצום ההפרעות ללחיצות, ושינה את הסדר בהנחיותיו ל־CAB - עיסויי לב לפני פתיחת נתיב אוויר והנשמות.

חשיבות

בכל רמות הטיפול, שיטת ה־ABC נועדה כדי להזכיר לאדם את אופן הטיפול ואת החשיבות של נתיב האוויר, נשימה וזרימת הדם. איבוד של אחד מהפריטים הללו יוביל במהירות למותו של המטופל. שלוש הנקודות הללו כה חשובות לטיפול מוצלח בחולה כך שהן מהוות את הבסיס של הכשרת מגישי עזרה ראשונה וגם כאלה שמשתתפים בתוכניות הכשרה רפואית מתקדמות רבות. היפוקסיה, מצב שבו אין מספיק חמצן בדם, עלולה להיות קטלנית והיא אחת הגורמים הנפוצים לדום לב. דום לב הוא הסיבה האולטימטיבית של מוות קליני בכל בעלי החיים, והוא קשור להיעדר זרימת הדם בגוף. מסיבה זו, שמירה על זרימת הדם היא חיונית להעברת חמצן לרקמות ופחמן דו-חמצני אל מחוץ לגוף. לכן הסדר הוא נתיב אוויר, נשימה, ומחזור דם: אם דרכי הנשימה של החולה חסום, נשימה לא תהיה אפשרית, וחמצן לא יכול להגיע לריאות ולהיות מועבר סביב הגוף בדם, אשר יגרום לחוסר חמצן ודום לב. לכן הצעד הראשון בטיפול בכל חולה הוא וידוא שנתיב האוויר פתוח; לאחר שנקבע שנתיב האוויר של המטופל פתוח, חייבים להעריך את מצב הנשימה של המטופל, מכיוון שקיימים דברים רבים אחרים שעלולים להוביל להיעדרות של נשימה, חוץ מנתיב אוויר חסום.

יישום בהחייאה

היישום הבסיסי של עיקרון ABC הוא בעזרה ראשונה, ומשמש במקרים של חולים חסרי הכרה להתחלת טיפול או להערכת צורך בטיפול. בשימוש זה, נדרש המטפל לפתוח את נתיב האוויר ולבדוק את מצב הנשימה. שתי פעולות אלה אמורות לספק ההערכה הראשונית האם החולה דורש החייאה או לא. במקרה שהמטופל לא נושם בדרך כלל, ההנחיות הבינלאומיות הנוכחיות מצביעות על כך שיש להתחיל לחיצות חזה. בעבר, ההנחיות הצביעו על כך שאת בדיקת הדופק יש לבצע לאחר הערכת הנשימה, כלומר לפי ה־ABC, אך בדיקת דופק זה כבר לא מומלצת למטפלים ללא ציוד רפואי.

נתיב אוויר

ערך מורחב – ניהול נתיב אוויר

מטופלים מחוסרי הכרה

בחולה מחוסר ההכרה, העדיפות היא ניהול נתיב אוויר, כדי למנוע היפוקסיה. דוגמאות לבעיות נפוצות בנתיב האוויר של חולה הן חסימה של הלוע על ידי הלשון, גוף זר, או קיא. ברמה בסיסית, פתיחה של דרכי הנשימה מושגת באמצעות תנועה ידנית של הראש תוך שימוש בטכניקות שונות, שהנפוצה ביותר היא הטיית ראש והרמת סנטר, אם כי ישנן שיטות אחרות כגון דחיפת הלסת, אשר יכולה לשמש במיוחד כאשר חושדים לפגיעה בעמוד השדרה, אם כי בחלק מהמדינות, השימוש בו אינו מומלץ מטעמי בטיחות. אנשים שמתרגלים ברמה ובתדירות גבוהה, כגון אנשי שירות חירום רפואי, יכולים להשתמש בטכניקות מתקדמות יותר, כמו למשל צנרור קנה, לפי שיקולם.

מטופלים בהכרה

במטופל בהכרה, ניתן להבחין בחסימה בנתיב האוויר כאשר ישנן תנועות חזה עם סתירה פנימית, כאשר האדם משתמש בשרירי עזר כדי לנשום, כאשר יש היסט של קנה הנשימה, כאשר כניסת או יציאת האוויר רועשת, וכאשר האדם מציג כיחלון.

נשימה

מטופל מחוסר הכרה

במטופל מחוסר ההכרה, לאחר שנתיב האוויר נפתח, מעריכים את מצב הנשימה של המטופל, בעיקר כדי לבחון האם המטופל נושם בצורה תקינה - נשימה תקינה היא בכמות של בין 12-20 נשימות לדקה (במבוגר) אך מספר זה עלול להשתנות בהתאם לגילאים. אם מטופל נושם מתחת למספר הנשימות המינימלי, יש לשקול ביצוע החייאה (על פי האיגוד האמריקני למחלות לב). ישנם מטפלים מקצועיים שעשויים להשתמש בפרוטוקולים משלהם, כגון הנשמה מלאכותית. מטפלים נזהרים מפני טעויות בהבדל בין נשימות אגונאליות, שהן סדרה של התנשפויות קולניות המתרחשות בכ -40% מקורבנות דום לב, לבין נשימה רגילה. אם המטופל נושם, המטפל ימשיך עם הטיפול למטופל מחוסר ההכרה הנושם, שעשוי לכלול התערבויות כגון עמדת ההתאוששות וזימון אמבולנס.

מטופל בהכרה / נושם

במטופל בהכרה, או מטופל שיש לו דופק ונושם באופן ברור, המטפל בתחילה ינסה לאבחן תנאים מסכני חיים כגון אסתמה חמורה, בצקת ריאות וכו'. המטפל יאבחן מצבים אלו, בהתאם למיומנותו בצעדים אלו:

• בדיקה למצוקה נשימתית כללית, כגון שימוש בשרירי עזר כדי לנשום, נשימת בטן, תנוחתו של החולה, הזעה, או כיחלון.
• בדיקת שיעור, העומק וקצב הנשימה של המטופל - נשימה רגילה היא בין 12 ל-18 מחזורים בדקה במבוגר, עם דפוס ועומק קבועים. אם כל אלה חורגים מרגילים, זה יכול להצביע על בעיה בסיסית.
• תנועה ועיוות של החזה - החזה אמור לעלות ולרדת במידה שווה בשני הצדדים. רופאים יוכלו לקבל אבחנת עבודה מתנועה או צורה חריגה של החזה במקרים כגון חזה אוויר או חזה דם.
• האזנה לנשימה חיצונית שנשמעת במרחק קצר מהמטופל יכולה לחשוף בעיות בתפקוד כגון רעש שקשוק (מעיד על הפרשות בדרכי הנשימה) או שרנוק (המצביע על חסימה בנתיב האוויר).
• בדיקה לאמפיזמה כירורגית שהיא אוויר בשכבה התת-עורית מרמזת על חזה אוויר.
• האזנה וניקוש של החזה באמצעות מסכת: מקשיבים לחזה ובודקים האם הקול שנשמע נורמלי או חריג.
• אוקסימטר עשוי להיות שימושי בהערכת כמות החמצן בדם ובמשתמע גם את יעילות הנשימה.

מחזור הדם

ברגע שהחמצן יכול לעבור לריאות על ידי נתיב אוויר פתוח ונשימה יעילה, יש צורך בזרימת דם כדי להעבירו לשאר הגוף.

מטופלים שאינם נושמים

יש צורך בהערכת נוכחות או היעדר זרימת מחזור הדם, שנעשית בדרך כלל על ידי לקיחת דופק מהעורק התרדמני (עורק הצוואר). בפרוטוקולים מודרניים שלב זה הושמט עבור אנשים שאינם מנוסים עקב העובדה שלמטפלים עלול להיות קושי במציאת הדופק, וכי יש פחות סיכון של פגיעה בלב פועם על ידי לחיצות בחזה מאשר שלא לבצע אותן כלל כאשר הלב לא פועם. מסיבה זו, מטפלים ממשיכים ישירות להחייאה, ומתחילים בלחיצות חזה, אשר יעילות בהזרמה מלאכותית של הדם. על מנת לפשט את ההוראה הזו לכמה קבוצות, במיוחד ברמת העזרה הראשונה הבסיסית, C של Circulation (מחזור הדם) מוחלף ל־CPR (החייאת לב-ריאה) או ל־Compressions (לחיצות). יש לזכור, עם זאת, כי אנשי מקצוע בתחום הבריאות לעיתים קרובות עדיין עלולים לכלול בדיקת דופק בסימון ABC, אשר עשויה להיות כרוכה בצעדים נוספים כגון אק"ג מיידי כאשר יש חשד לדום לב - על מנת להעריך את קצב לב.

מטופלים נושמים

במטופלים שנושמים, יש הזדמנות לבצע אבחון נוסף, בהתאם לרמת המיומנות של המטפל. ישנן מספר אפשרויות הערכה אפשריות, כמו:

• התבוננות בצבע ובטמפרטורת הידיים ובדיקה האם האצבעות או הידיים קרות, כחולות, ורודות, חיוורות, או שהגפיים מנומרים - כל אלה יכולים להיות אינדיקציה לזרימת דם לא תקינה.
• מילוי קפילרי - בדיקה שבה מעריכים את העבודה האפקטיבית של נימי הדם. הבדיקה כרוכה בהפעלת לחץ עורי, למשל בציפורניים, וספירת את הזמן עד לחזרה של דם. לחיצה במשך 5 שניות, חזרה של מילוי קפילרי עד 2 שניות נחשבת לתקינה.
• בדיקת דופק - בדיקת דופק מרכזית ושולית. במבוגר, דופק תקין הוא בין 60-100 פעימות בדקה בדרך כלל במנוחה. בדיקת הסדירות, הכוח, והשוויון בין פעימות שונות.
• ניתן לבדוק לחץ דם כדי להעריך סימני הלם.
• האזנה ללב, באמצעות סטטוסקופ על ידי אנשי מקצוע רפואיים.
• תצפית לסימנים משניים של כשל במחזור הדם כגון בצקת או קצף מהפה (מעיד על אי ספיקת לב).
• ניטור אק"ג, אשר יסייע באבחון מחלות לב בסיסיות, כמו אוטם שריר לב.

ראו גם

• עזרה ראשונה
• החייאה
  • ניהול נתיב אוויר
  • נשימה
  • מחזור הדם (דופק, לחץ דם)

קישורים חיצוניים

• מהפכה בהחייאה: מעכשיו - עיסוי לב לפני הנשמה, מתוך אתר ynet

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29756519ABC (רפואה)