טסית אסייתית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןטסית אסייתית
פרחון טסית אסייתית בטאיוואן
פרחון טסית אסייתית בטאיוואן
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: סנוניתיים
סוג: טסית
מין: טסית אסייתית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Delichon dasypus
תחום תפוצה
מפת התפוצה של טסית אסייתית

מפת התפוצה של טסית אסייתית

  מקייצת ומקננת
  יציבה
  חורפת

טַסִּית אַסְיָתִית (שם מדעי: Delichon dasypus) היא מין של ציפור שיר ממשפחת הסנוניתיים. צבעה כחול-שחור מלמעלה מלבד השת הלבן, וחלקיה התחתונים בגוון אפור חיוור. שלושת התת-מינים שלה מקננים בהרי ההימלאיה ובמרכז ומזרח אסיה, ומעבירים את החורף נמוך יותר בהרים או בדרום-מזרח אסיה. היא מצויה באופן מקומי ואף מתפשטת צפונה בסיביר, כך שאין חשש לגבי מצב השימור של המין.

טסית זו מקננת במושבות, בונה קיני בוץ הנתלים על צוק אנכי או על קיר בניין. שני המינים בונים את הקן, דוגרים על שלוש או ארבע הביצים הלבנות ומאכילים את הגוזלים. הטסית האסייתית ניזונה מחרקים קטנים שניצודים תוך כדי מעוף, ובדרך כלל נתפסים גבוה באוויר. נוכחותם של קפזנבאים קרקעיים וזחלי פרפראים בתזונה שלה מעידה על כך שלעיתים נלקטים פריטי מזון מהקרקע.

בישראל היא נצפתה פעם אחת בלבד: ב-16 בדצמבר 2016 נצפה פרט צעיר בשנתו הראשונה בבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל. תצפית זו אף הייתה השנייה בלבד בכל אזור המערב הפלארקטי.[1]

טקסונומיה ואטימולוגיה

הטסית האסייתית תוארה לראשונה מפרט שנאסף בבורנאו על ידי חוקר הטבע והאורניתולוג הצרפתי צ'ארלס לוסיאן בונפרטה בשנת 1850 בשם המדעי Chelidon dasypus,[2][3] זמן קצר לפני שהועברה לסוג החדש Delichon על-ידי האנטומולוג הבריטי פרדריק מור וחוקר הטבע האמריקאי תומאס הורספילד בשנת 1854.[4]

שם הסוג Delichon הוא אנגרמה של המונח היווני הקדום χελιδών (chelīdōn), שפירושו "סנונית".[5] שם המין הספציפי dasypus הוא מיוונית δασύπους "מחוספס רגליים".

המינים הקרובים ביותר של טסית זו הם שני המינים האחרים מהסוג Delichon, טסית נפאלית (Delichon nipalensis) וטסית הבתים.[6]

תת-מינים

ישנם שלושה תת-מינים:[7]

  • D. d. dasypus - תת-המין הטיפוסי[א] שתואר על ידי בונפרטה, המקנן במזרח רוסיה ובאיים הסמוכים
  • D. d. cashmeriensis - התת-מין מההימלאיה ומרכז אסיה שתואר על ידי האורניתולוג האנגלי ג'ון גולד בשנת 1858 מפרט שנאסף בקשמיר על ידי אנדרו לית' אדמס.[8]
  • D. d. nigrimentalis - תת-מין שנמצא בדרום-מזרח התפוצה, תואר על ידי האורניתולוג הגרמני ארנסט הארטרט בשנת 1910 מפרט שנאסף בפוג'יין, דרום-מזרח סין.[9]
התת-מין D. d. cashmeriensis, סיקים, הודו

תיאור

אורכה של הטסית האסייתית הוא 12–13 ס"מ ומשקלה כ-18 גרם.[10] צבעה של הטסית מהתת-מין הטיפוסי (D. d. dasypus) כחול-פלדה כהה מלמעלה עם שת לבן מנוגד, יש לה חלקים תחתונים לבנים אפרפרים וזנב ממוזלג מעט. הזנב והעל-כנף בצבע חום-שחור, והתת-כנף חום-אפור. הרגליים חומות-ורדרדות ומכוסות בנוצות לבנות, העיניים חומות והמקור שחור.[7] ישנם מעט הבדלים במראה בין הזוויגים, אם כי הזכר מעט לבן יותר למטה מהנקבה, במיוחד כשהניצוי טרי. הצעירים פחות בעלי צבע מבריק פחות ויש להם חלקים עליונים בצבע חום כהה, מוכתם לפעמים בחום באזור השת, וחלקיהם התחתונים בגוון אפור-לבן.[11]

לתת-מין D. d. cashmiriensis יש חלקים עליונים בגוון כחול בהיר יותר ושת לבן יותר מאשר התת-מין הטיפוסי, והוא קצת יותר גדול. התת-מין השלישי D. d. nigrimentalis הוא הקטן ביותר.[7] ניתן להבחין בין שלושת תת-המינים לבין טסית נפאלית הדומה לפי הסנטר השחור של הנפאלית, סוככות הזנב השחורות והזנב המרובע יותר באופן משמעותי. הטסית האסייאתית דומה יותר לטסית הבתים, אבל היא כהה יותר מלמטה ויש לה זנב פחות מפוצל.[7] קל להתבלבל בזיהוי בין זכר בוגר של טסית אסייאתית, שחלקיו התחתונים בהירים יותר, לבין הת-מין המזרחי של טסית בתים, D. urbicum lagopodum, שהוא בעל זנב פחות ממוזלג מתת-המין המערבי, למרות שהוא עדיין מראה מיזלוג בולט יותר מזה של טסית אסייתית.[7]

השירה שלה היא טריל מתכתי מפכפך או ציוץ שורקני, והקריאה שלה היא "צ'יפ" מתכתי יבש, ולרוב בעלת שתיים או שלוש הברות. קריאתה דומה לזו של טסית בתים, אבל יותר צורמת.[11]

תפוצה ובית גידול

תת-המין הטיפוסי של מרטין הבית האסייתי, D. d. dasypus, מקנן בדרום-מזרח רוסיה, באיים הקוריליים, יפן ולפעמים גם בקוריאה. הוא נודד דרך מזרח סין לאתרי החריפה בחצי האי המלאי, בורנאו, הפיליפינים, ג'אווה וסומטרה; כשחלק מהפרטים נותרים סביב מעיינות חמים ביפן. התת-מין D. d. Cashmeriensis מקנן בהרי ההימלאיה מאפגניסטן מזרחה עד סיקים וצפונה לתוך טיבט ומערב ומרכז סין.[7] הוא נצפה ברום של בין 1,500–5,000 מטר מעל פני הים, אם כי בעיקר בין 2,400–4,000 מטר.[11] טסית זו היא נודדת קצרת טווח, וחורפת בעיקר בגבהים נמוכים יותר למרגלות הרי ההימלאיה, עם כמה פרטים במישורים של צפון-מזרח הודו וצפון-מזרח ודרום-מזרח בנגלדש, ומספר קטן יותר רחוק יותר במיאנמר ובצפון תאילנד. התת-מין השלישי, D. d. nigrimentalis, מקנן בדרום-מזרח סין ובדרום סיביר. שטחי החריפה שלו אינם ידועים,[7] אך הטסיות בטאיוואן פשוט עוברות לגבהים נמוכים יותר בחורף.[12] טסיות אסייאתיות חורפות תועדו מערבה עד לאיחוד האמירויות הערביות[13] וישראל.[1] טווח התפוצה של התת-מין D. d. Cashmeriensis חופף לזה של הטסית הנפאלית, אך הם נוהגים לקנן בגבהים שונים במקצת. הפרדת הגובה וההבדלים הקטנים במורפולוגיה נראים מספיקים כדי למנוע רביות כלאיים.[14]

בית הגידול המועדף על הטסית האסייתית הוא עמקים ונקיקים באזורים הרריים או מצוקי חוף, בהם מערות טבעיות או נקיקים מספקים אתרי קינון טובים. היא תקנן גם באתרים גדולים מעשה ידי אדם כמו מקדשים, בתי מלון או תחנות כוח.[7] טסית זו נוטה לעבור לארץ פתוחה או הררית בגובה נמוך יותר באזורי החריפה שלה, אם כי היא תועדה ברום של עד 2,565 מטר בחורף בתאילנד.[15]

התנהגות

קינון

הטסית האסייאתית היא מקננת צוקים, ובונה את קיניה במושבות הממוקמות מתחת לבליטה על צוק אנכי, בדרך כלל כשהקנים אינם נוגעים זה בזה. היא גם מקננת לעיתים קרובות במבנים גדולים כמו מקדשים וגשרים, אבל לא באותה מידה כמו טסית הבתים. לקן צורת חרוט עמוק, הוא עשוי בוץ ומרופד בעשבים או בנוצות.[7] בניגוד לקרוביה, הטסית האסייתית אינה משלימה לעיתים קרובות את התיחום של הקן שלה, ובמקום זאת משאירה אותו פתוח, כמו גרסה עמוקה יותר של קן סנונית רפתות. מחקר רוסי מצא שמחצית מהקנים באזור המחקר שלה בימת באיקל הם מהסוג הפתוח,[16] והתת-מין מההימלאיה D. d. Cashmiriensis תועד גם כבונה קן בצורת כוס רדודה.[17][18]

בתטולה הרגילה יש שלוש או ארבע (מדי פעם אפילו עד שש) ביצים לבנות חלקות, שגודלן בממוצע 20.2 על 14.1 מ"מ ומשקלן 2.1 גרם.[19] משכי הזמן לדגירה ולפריחה אינם ידועים, אך ככל הנראה דומים לאלו של טסית הבתים, שלה תקופת דגירה של 14 עד 16 ימים עד לבקיעת הביצים, ו-22 עד 32 ימים נוספים עד לבקיעה. שני ההורים משתתפים בבניית הקן, בדגירה על הביצים, וובהאכלת הגוזלים.[7]

תזונה

טסית זו ניזונה מחרקים שנטפסים בתעופה. כמו קרובי משפחתה, היא נוטה לצוד גבוה באוויר, ומלקטת בעיקר זבובים קטנים, כנימות ודבוראים כמו נמלים מכונפות. מגוון רחב של חרקים אחרים ניצודים אף הם, כולל פרפראים, חיפושיות ומרושתי-כנף. נוכחותם בתזונה של קפזנבאים קרקעיים וזחלי פרפראים מצביעה על כך שלעיתים היא מלקטת פריטי מזון מהקרקע.[7]

טורפים וטפילים

נקבת פרעוש הטסית Ceratophyllus hirundinis (אנ'), טפיל נפוץ של הטסית האסייתית. אוסף המוזיאון להיסטוריה של הטבע (לונדון)

טסיות נושאות לעיתים קרובות טפילים, הן חיצוניים כמו כינים ופרעושים, והן טפילי דם פנימיים. הטסית האסייתית היא פונדקאית של פרעוש הטסית Ceratophyllus hirundinis (אנ'),[20] והוכח לאחרונה שהיא נשאית של מלריית עופות.[21] נראה כי הטורפים של מין טסית זו נחקרו במעט בלבד, אך יש להניח שהם דומים לאלו של טסית הבתים, כלומר בזים זריזים כמו בז העצים המזרחי ((אנ') Falco severus), המסוגלים לרדוף אחרי טרפם במעוף.[22]

סטטוס

לטסית האסייתית יש טווח תפוצה גדול שלא נראה שהוא מתכווץ, ונראה שמספרי האוכלוסייה יציבים, אם כי סך גודל האוכלוסייה אינו ידוע. מכיוון שהתפוצה בגודל של למעלה מ-20,000 קמ"ר, ויש יותר מ-10,000 פרטים בוגרים, בהיעדר ירידה גדולה בתפוצה או במספרים, נראה כי המין אינו עומד בקריטריונים להיחשב פגיע, וכיום הוא מסווג במצב שימור "ללא חשש" על ידי ה-IUCN.[23] מין זה מצוי באופן מקומי ונראה שהוא מרחיב את תפוצתו צפונה בדרום סיביר.[7]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טסית אסייתית בוויקישיתוף

הערות שוליים

ביאורים

  1. ^ התת-מין הראשון שהוגדר ושעל פיו תואר המין לראשונה. נושא את אותו השם המדעי כמו שם המין.

מקורות

  1. ^ 1.0 1.1 The Israeli Birding Website - IRDC - Bulletin 11, www.israbirding.com
  2. ^ Bonaparte, Charles Lucien (1850). Conspectus generum avium (בלטינית). Lugduni Batavorum (Leyden): E.J. Brill. p. 343.
  3. ^ Bonaparte's nomenclature is confusing, and he may have intended Hirundo dasypus.
  4. ^ Moore, F.; Horsfield T. (1854). A catalogue of the birds in the museum of the East-India Company, volume 1. London; Wm. H. Allen & Co. p. 384.
  5. ^ "House Martin Delichon urbicum (Linnaeus, 1758)". Bird facts. British Trust for Ornithology. נבדק ב-2008-01-24.
  6. ^ "ITIS Standard Report Page: Delichon". The Integrated Taxonomic Information System (ITIS). נבדק ב-2008-01-23.
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 Turner, Angela K; Rose, Chris (1989). A handbook to the swallows and martins of the world. Christopher Helm. pp. 230–232. ISBN 0-7470-3202-5.
  8. ^ Gould, John (1858). "Description of Two New Species of the Family Hirundinidae". Proceedings of the Zoological Society of London. 26: 355–356. doi:10.1111/j.1469-7998.1858.tb06390.x.
  9. ^ Hartert, Ernst (1910). Die Vogel der palaarktischen Fauna. Systematische Ubersicht der in Europa, Nord-Asien un der Mittelmeerregion vorkommenden Vogel (בגרמנית). p. 810.
  10. ^ Angela Turner, Asian House-Martin (Delichon dasypus), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.ashmar1.01
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Rasmussen, Pamela C.; Anderton, John C. (2005). Birds of South Asia. The Ripley Guide. Volume 2. Barcelona: Lynx Edicions. pp. 313–314. ISBN 84-87334-67-9.
  12. ^ "Yan Yan". Bird list (בסינית). National Feng Huang Ku Bird Park. אורכב מ-המקור ב-2011-02-23.
  13. ^ Al Abdessalaam, Thabit Zahran; Al Bowardi; Mohammed; Ashley-Edmonds, Jane; Aspinall, Simon (2006). The Emirates: A Natural History. Trident Press. p. 366. ISBN 1-905486-02-2.
  14. ^ Dickinson, Edward C.; René Dekker (2001). "Systematic notes on Asian birds. 13. A preliminary review of the Hirundinidae". Leiden. 335: 138. ISSN 0024-1652.
  15. ^ Robson, Craig (2004). A Field Guide to the Birds of Thailand. New Holland Press. p. 216. ISBN 1-84330-921-1.
  16. ^ Durnev, Yu A; Sirokhin I.N.; Sonin, V. D. (1983). "Materials to the ecology of Delichon dasypus (Passeriformes, Hirundinidae) on Khamar-Daban (South Baikal Territory)". Zoologicheskii Zhurnal. 62: 1541–1546.
  17. ^ Oates, Eugene W. (1890). The fauna of British India, including Ceylon and Burma. London: Tracker, Spink and Co. p. 270.
  18. ^ Murray, James (1890). The avifauna of British India and its dependencies: a systematic account. London: Trubner and Co. p. 254.
  19. ^ Data from Turner (1989) for D. d. cashmiriensis, the eggs of the other races average slightly smaller.
  20. ^ Rothschild, Miriam; Clay, Theresa (1953). Fleas, Flukes and Cuckoos. A study of bird parasites. London: Collins. p. 92.
  21. ^ Kyeong Soon Kim, Kyeong Soon; Yoshio Tsuda; Akio Yamada (2009). "Bloodmeal identification and detection of avian malaria parasite from mosquitoes (Diptera: Culicidae) inhabiting coastal areas of Tokyo Bay, Japan". Journal of Medical Entomology. 46 (5): 1230–1234. doi:10.1603/033.046.0535. PMID 19769059.
  22. ^ Mullarney, Killian; Svensson, Lars; Zetterstrom, Dan; Grant, Peter (1999). Collins Bird Guide. Collins. p. 242. ISBN 0-00-219728-6.
  23. ^ "Asian House-martin - BirdLife Species Factsheet". BirdLife International.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טסית_אסייתית&oldid=2316158"