טיפול פסיכדלי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, ניסוח, שגיאות כתיב.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, ניסוח, שגיאות כתיב.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

טיפול נתמך חומרים פסיכדליים, מתייחס לשיטות טיפול שיחתי המשלבות סמים פסיכדליים, בעיקר בפסיכותרפיה, המשמשים כמזרזי חוויות נשגבות, שבכוחן לסייע להגמיש מחסומים פסיכולוגיים.[1][2] בניגוד לתרופות פסיכיאטריות קונבנציונליות, אשר ניתנות למטופלים על בסיס קבוע או לפי הצורך, סמים פסיכדליים ניתנים בצורה מבוקרת ומצומצמת מאוד, במהלך המפגשים עצמם, בליווי ובתמיכת מטפלים.

סמים פסיכדליים הם סמים פסיכואקטיביים, שאינם ממכרים, שפעולתם העיקרית היא שינוי ההכרה, התודעה ותהליכי החשיבה. בניגוד לתרופות פסיכיאטריות אחרות, אין זה החומר הכימי שגורם לאפקט התרפויטי אלה החוויה הרגשית שהמטופל חווה תחת השפעת הסם.

סמים פסיכדליים הם קבוצה גדולה של סמים טבעיים וסינתטיים עם מגוון רחב של מבנים כימיים. הידועים שבהם, מסקלין (שנגזר מקקטוס פיוטה) פסילוסיבין (חומר הנמצא באופן טבעי בפטריות פסילוסיבין), קטמין, LSD, MDMA, וDMT (טריפטמין שנוצר באופן טבעי בצמחים רבים)[3] ונמצא גם במרתח האיוואסקה.[4] המאפיין הכימי הנפוץ של סמים אלו הוא בעל המבנה אינדול שנמצא בסרטונין. הסרטונין מציע מנגנון ספציפי לסמים אלו ובכך הם משפיעים על כל מערכת הסרטונין.[5]

המילה "פסיכדלי" הומצאה על ידי הפסיכיאטר המפרי אוסמונד במהלך התכתבותו עם הסופר אלדוס האקסלי בשנת 1956. אוסמונד הציג את המילה לתיאור סמים מסוג זה, מכיוון שמעולם לא הייתה בשימוש לפני כן, ולכן לא נקשרה לאסוציאציות אחרות, מלבד חוויית הסם; משתמשים נלהבים בשנות ה-60 אימצו את המילה "פסיכדלי" כאשר תיארו את החוויות שלהם כ"חוויה שאפשרה להם להתבונן לתוך הנפש, התודעה של עצמם".[6]

המילה נגזרת מהשורשים היוונים שפירושם "mind manifesting" - "תודעה/ נפש נחשפת" והכוונה שסמים פסיכדליים הם בעלי יכולת פיתוח פוטנציאל שאינו נמצא בשימוש במוח האנושי. לאחר שהמושג קיבל משמעות שלילית במהלך שנות השישים הסוערות והסמים הפסיכדליים הוצאו אל מחוץ לחוק, משתמשים אנשי הרפואה במונח הלוצינוגנים, שמשמעותו "גורמי הזיות", לתיאור סמים אלו.[7]

הטיפול

המטפלים בטיפולים נתמכי חומרים פסיכדליים עוברים הדרכה והכשרה מיוחדת, אשר מקנה להם כלים ומיומנויות הכרחיים לטיפול מסוג זה. קיימות חוברות הדרכה מותאמות לשימוש נכון לכל סם פסיכדלי, אשר כוללות מערך של הנחיות ופרוטוקולים בטוחים, אחראים וחיוביים בטיפולים מסוג זה. ישנם שני אלמנטים חשובים בטיפול עם סם פסיכדלי, ה-SET שהכוונה היא לציפיות של המטופל, ו-SETTING - הסביבה שבה הסם נלקח. פיתוח קשר אמין וחזק בין המטפל ולמטופל הוא דבר הכרחי. הטיפול מתרחש בחדר שאינו נראה כמו חדר במרפאה קונבנציונלית אלא נראה יותר ביתי, כמו סלון. הסביבה הפיזית צריכה להיות בטוחה ונוחה.[8]

ברוב המקרים נעשה שימוש באבזרים כגון: כיסוי עיניים, תמונות ואובייקטים בעלי משמעות סמלית. כמו כן, מוזיקה משחקת תפקיד חשוב במהלך הטיפול. המטופל נשאר לפחות ללילה אחד לאחר קבלת הטיפול. אם הוא נמצא במצב כשיר הוא רשאי להשתחרר לביתו ביום שלמחרת. בזמן נטילת הסם בטיפול, המטפלים הם בלתי-סמכותיים והם תומכים בחקר החוויה הפנימית של המטופל. המטופלים משתתפים במפגשי פסיכותרפיה לפני הטיפול עם נטילת הסם על מנת להכין אותם לכך ולאחר מכן כדי לעזור להם לשלב את חוויותיהם עם הסם.[9]

למעשה, כאשר ניתנים בחסות מחקרים וטיפולים, לסמים פסיכדליים יש היסטוריה ארוכה בשימושם בצורה בטוחה, בניגוד לדעות קודמות המושפעות מתקשורת ציבורית ומקצועית.

לסמים פסיכדליים יכולות להיות תופעות לוואי שגורמות לחרדה, פרנויה, בהלה, מצוקה נפשית והתקפי פסיכוזה שעלולים להתמשך מספר ימים עד סוף החיים. לכן, השימוש בהם לא מומלץ באופן עצמאי, אלא רק כאשר האדם נמצא בסביבה טיפולית משגיחה.[10]

היסטוריה

במשך אלפי שנים, נתפסו צמחים פסיכדליים כקדושים בעייני תרבויות לא מערביות ומזוהים עם היכולת לגרום לשינויים בתודעה, במחשבה, במצבי רוח ובתפיסה - שינויים אשר בני אדם חווים רק לעיתים נדירות. גם בימינו אנו, ניתן לראות את שימושם ברחבי העולם, בתרבויות שונות וכחלק מטקסים דתיים ורוחנים שמתנהלים בדרך כלל על ידי שמאנים.[11]

המחקר המדעי הראשון של ההשפעה של הלוצינוגניים נערך על ידי הנוירופיזיולוג היינריך קלוור (אנ') בשנות העשרים של המאה הקודמת. בספרו "הצמח האלוהי וההשפעותיו הפסיכולוגיות" משנת 1928, הוא קבע כי לא ניתן להטיל ספק בחשיבותו של "הצמח האלוהי" (הפיוטה) למחקר פסיכולוגי והוא יכול לסייע בהבנת החשיבה של סכיזופרנים. אף על פי שעוד כמה פסיכולוגים הלכו בעקבות עבודתו של קלוור, זו לא נחשבה התפתחות חשובה מבחינת הפסיכיאטריה הרגילה. כך עד 1948 כאשר הפסיכיאטר המפרי אוסמונד, טען כי אם סכיזופרניה הייתה בעיקר הפרעה בתפיסה, אז תרופות ששינו את התפיסה, כמו הלוצינוגנים, יכולות להוביל את הדרך למציאת פתרון. אוסמונד, שבמהלך העשור שבא לאחר מכן, ביצע את ניסויי ה- LSD הגדולים בעולם, הצליח לקדם את הטיפול בהלוצינוגנים ועבודתו עדיין נחשבת חדשנית בתחום מחקר הפסיכדלי.[12]

בשנות ה-1950, החלו גילויים בעולם המערבי של הסמים הפסיכדלים ובמשך כמעט שני עשורים, מדענים חקרו את השימושים הטיפוליים של סמי הזיה, כגון: LSD, פסילוסיבין ומסקלין, שסופקו על ידי יצרנים גדולים כמו SANDOZ. מספר גדול של מאמרים קליניים וכמה עשרות ספרים על טיפול פסיכדלי פורסמו. הם עסקו לרוב במגוון רחב של בעיות הכוללות אלכוהוליזם, אוטיזם, נוירוזה כפייתית, סוציופתיה ושימשו כמקלים במחלות סופניות.

בסוף שנות ה-60, עקב חששות חברתיים, הממשלה האמריקאית נקטה בצעדים על מנת לאסור כל צריכה של סמים פסיכדליים על ידי האדם, מה שגרם להקפאה בתחום המחקר והטיפול. בנוסף, פיטורם המתוקשר של טימותי לירי וריצרד אלפרט מאוניברסיטת הרווארד בשנת 1963, כתגובה לחששות לגבי שיטות מחקר בלתי ראויות שניהלו, על טיפולים באמצעות סמים פסיכדליים בהחלט תרם למצב. עד 1970, כל הניסויים בבני האדם נעצרו, כאשר ה-FDA סיווג את הסמים ההלוצוגנים כ-SCHEDULE I SUBSTANCES, קטגוריית השימוש המגבילה ביותר, כאשר הסמים הרשומים בה נחשבים בעלי פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה ואין להם שימוש רפואי.

במשך עשרות השנים האחרונות סגל של אקדמאים וחוקרים התעקשו ודחפו את הממשל הפדרלי לחדש מחקרים על סמי ההזיה בבני אדם. ההתעקשות השתלמה, וה-FDA החל לאשר מחקרים בתחום זה, באופן מוגבל, בשנות ה-90 וביתר שאת בשנות האלפיים. החלטה זו גרמה לפריצת דרך בחידוש המחקר והטיפול בעזרת חומרים פסיכדליים שהשאיפה היא בריאות גופנית ונפשית טובה יותר בעזרתם.

כיום, תרופות פסיכדליות זכו לפופולריות ברחבי העולם (תופעה שמכונה הרנסאנס הפסיכדלי), עד כי מתייחסים אליהן כאל תרופות פלא פוטנציאליות. ידוענים (כמו, אילון מאסק) נותנים לגיטימציה למדע הפסיכדלי, והעיתונאי והסופר, מייקל פולן, הביא את הפוטנציאל של תרופות אלו לקדמת הבמה בספרו רב המכר "איך לשנות את דעתך" (2018).[13] למרות שהפופולריות של הטיפולים הפסיכדליים הולכת וגוברת הם עדיין אינם חוקיים ברוב מדינות העולם והם ניתנים לעיתים באישור רק כטיפולי חמלה (בישראל ניתנו טיפולים כאלה ב-MDMA) או לצורכי מחקר.[14] הפוטנציאל הטיפולי העצום שלהם מפתה רבים (בעיקר בארצות הברית) להשתמש בתרופות פסיכדליות במחתרת, מבלי להמתין ללגליזציה.[15]

שיטות טיפול נפוצות

טיפול פסיכדלי

טיפול פסיכדלי כרוך בשימוש במינון גדול של הסם בפגישה. מקורו בקנדה ב-1953, הוא הומצא על ידי אלפרד מתיו האברד (אנ'), ובזכות המפרי אוסמנד זכה לפופולריות. הוא נחשב למועיל ברפורמת אלכוהוליסטים ופושעים, וגם בשיפור חייהם של אנשים נורמטיביים. הבסיס התאורטי של טיפול פסיכדלי מפותח למדי. הרעיון המרכזי הוא שחוויה אחת עוצמתית מייצרת שינוי דרסטי וקבוע באופן שאדם רואה את עצמו ואת העולם כאחד. ההנחה היא שאם אירוע טראומטי אחד יכול לעצב את חיים, אירוע טיפולי אחד יכול לעצב אותו מחדש.

טיפול פסיכדלי פופולרי בעיקר בצפון אמריקה.

טיפול פסיכוליטיק

טיפול פסיכוליטיק (התרופפות המוח) כרוך בנתינת מינונים קטנים יחסית של הסם במספר פגישות, ניתן בעיקר בהפרעות פסיכוסומטיות או נוירוטיות. טיפול פסיכוליטיק פותח באירופה, ועד אמצע 1960 היו כ-18 מרכזי טיפול בגרמניה, הולנד, צ'כוסלובקיה, דנמרק ובריטניה, שכולן היו חלק מהחברה הרפואית האירופאית לטיפול פסיכוליטיק. בטיפול זה, ניתנים מינונים מתונים של סמים פסיכדליים, על מנת לסייע בפסיכותרפיה פסיכואנליטית אוריינטציית על ידי חשיפת השורשים הלא מודעים של הפרעות נוירוטיות. ייתכן שיתקיימו עשרות מפגשים עם נטילת הסם שיתפרסו על פני שנים אך ברוב המקרים תקופת הטיפולים היא קצרה יותר.[10]

בזמן השפעת הסם המטופלים עשויים להתבקש להתרכז בפרשנות של החזיונות הנגרמים בעקבותו, בפסיכודרמה הסמלית, על הרגרסיה עם המטפל כתחליף הורה או בפירוק של מתח בפעילות גופנית. טיפול פסיכוליטיק עובד על עברו של המטופל באמצעות רגרסיה לילדות, זיכרון והחייאה מחדש של חוויות מוקדמות, שחרור ופורקן של זעם ופחד הקשורים לאירועים טעונים רגשית וביאור סמליות של חלומות בהקיץ וסיוטים.

טיפול פסיכוליטיק יכול לזרז פסיכואנליזה ופסיכותרפיה פסיכואנליטית אוריינטציית, במיוחד עבור אנשים עם סופר-אגו מוגזם וחוסר הערכה עצמית; בנוסף, הוא נמצא יעיל בהתגברות על התנגדות של נוירוטיים כרוניים קשים, בעלי מנגנון הגנה כל כך נוקשה הגורם להם להיות בלתי נגישים לטיפול. הטיפול נמצא יותר יעיל בחרדות ונוירוזות כפייתיות, דיכאון נוירוטי ותסמונות פסיכוסומטיות.

הטיפול בדרך כלל לא מומלץ למטופלים עם אגו חלש, פסיביים, תלויים ולא בוגרים.

בפועל, טיפולים נוספים התפתחו המשלבים חלק מהתכונות הנ"ל.

סמים פסיכדליים נפוצים בטיפול

LSD

LSD סם חצי מלאכותי אשר סונתז לראשונה ב-16 בנובמבר 1938 על ידי הכימאי השווייצרי ד"ר אלברט הופמן במעבדות סנדוז בבזל. הסם LSD הפך במהרה לכלי טיפול פסיכואקטיבי ונראה היה כי צפויה לו הצלחה רבה. בשנת 1967 חוקר בשם מאסצ'ר סיכם 42 מאמרים על טיפול בעזרת סמים פסיכדליים (בעיקר LSD) שנעשו בין 1953 ל-1965. 68% מהמקרים תוארו כחמורים וכרונים, ורוב השאר תוארו כחמורים. האבחנות כללו נוירוזת חרדה, דיכאון, הפרעה טֵירדונית כפייתית, אישיות גבולית, תסמונת היסטרית ואלכוהוליזם; הממוצע של טיפול היה 4 וחצי חודשים עם ממוצע של 14.5 מפגשים עם סמים פסיכדליים. שיעור הצלחה (השתפר או מאוד השתפר) היה גבוה כ 70% לנוירוזת חרדה; 62% לתגובות דיכאוניות ו -42% להפרעה טורדנית-כפייתית.15 מחקרים כללו מעקבים, שהתקיימו בממוצע שנתיים לאחר טיפול. באותו הזמן 62% מהמקרים המוצלחים היו זהים או טובים יותר ו -35% היו מעט גרועים יותר לאחר הטיפול;רק כמה מהמטופלים חזרו לסורם. מאסצ'ר דן בבעיה של הערכת הנתונים של מחקרים אלו; הוא הגיע למסקנה שקיים יתרון בטיפול עם סמים פסיכידלים על פני פסיכותרפיה פסיכואנליטית בכך שיחסי זמן בטיפול קצרים וקיימת אפשרות לטיפול במקרים קשים.

בשנת 2014 בדקה ההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים 12 נבדקים שסובלים מחרדה עקב מחלות מסכנות חיים. המטופלים עברו טיפול פסיכותרפיה במשך 3 חודשים שכלל 2 טיפולים עם לקיחת LSD. התוצאות של המחקר הראו שאף אחד מהמטופלים לא סבל מתופעות לוואי מתמשכות. התוצאות המשמעותיות, שנמדדו אחרי תקופה של 12 חודשים, היו שהמשתתפים דיווחו באופן עקבי על חוויות תובנה, מזככות ובין-אישיות, שמלווה בירידה בחרדה (77.8%) ועלייה באיכות החיים (66.7%). החוויות שנוצרו אצל המטופלים הובילו לארגון מחדש של האמון הרגשי, הבנת מצבים, הרגלים והשקפת העולם.[16]

מחקרים קודמים דיווחו על הצלחה מסחררת: כחמישים אחוזים אלכוהוליסטים כרוניים שטופלו במינון יחיד גבוה של LSD התאוששו והיו פיכחים במשך שנה או שנתיים לפחות. עם הזמן הבינו ש-LSD, כתוסף לטיפול רגיל, יכול להיות שימושי לחלק מהאלכוהוליסטים, אך הוא איננו אמין לטיפול באלכוהוליסטים כרוניים, גם אם הוא ניתן בשילוב עם שיטות טיפוליות אחרות.[17]

לפני 1960, כאשר אושרו מחקרים עם LSD על ילדים סכיזופרנים עם אוטיזם, חוקרת בשם בנדר ועמיתיה עשו את העבודה המקיפה ביותר בתחום זה. הם נתנו LSD ל-89 ילדים בטווח גילים 6–15. התוצאות היו: שיפור בעיכול ובשינה, ציונים גבוהים יותר במבחנים, בבגרות חברתית ואינטליגנציה, רמת חרדה נמוכה יותר, הבנה משופרת של דיבור, הגברת תגובה רגשית למבוגרים והפחתה בהתנהגויות כמו התנדנדיות וחבטות הראש; לעיתים קרובות בוטל הצורך בתרופות נגד דיכאון ותרופות הרגעה. עם זאת, לא חל שינוי בדיבור אצל ילדים אוטיסטים אילמים. מחקר זה היה חסר בקרה וניתוח סטטיסטי. התוצאות שהתקבלו ממחקרים שנעשו אחריו היו שנויות במחלוקת.

MDMA

MDMA הוא סם פסיכואקטיבי סינתטי סונתז לראשונה ב-1912 על ידי חברת התרופות הגרמנית מרק. MDMA הובא לידיעת הציבור לראשונה על ידי ד"ר אלכסנדר שולגין בשנות ה-70, שהמליץ על התרופה עבור טיפולים פסיכותרפיים. הוא האמין ש-MDMA אפשר למשתמשים לקלוט את העולם בבירור ולכן קרא לסם "Window" (חלון).[18] השימוש ב-MDMA היה נפוץ במיוחד בארצות הברית בקרב פסיכיאטרים עד אמצע שנות ה-80 כאמצעי טיפול בסוגים שונים של הפרעות פסיכיאטריות, ביניהן הפרעות דחק פוסט-טראומטיות, בהן נצפו קשרי אמון חיוביים בין המטפל והמטופל (יצירת קשרים כזו היא לרב קשה עבור הסובלים מההפרעה). בשנת 1984, מספר פסיכותרפיסטים, פסיכיאטרים, וחוקרים התנגדו לשינוי סיווג הסם.[19] טיפולים בעזרת MDMA הופסקו לאחר שהסם הוצא מחוץ לחוק.

בשנת 2008 בארצות הברית הושלם המחקר הראשון, שמומן על ידי ההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים, בטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית (Post-traumatic Stress Disorder - PTSD) שנגרמה עקב התעללות, פשעים או מלחמה. התוצאות היו ש-83% מהמטופלים כבר לא עמדו בקריטריונים של PTSD. אחרי מעקב טווח ארוך של מטופלים אלו, גילו שהיתרונות הכללים נשמרו בממוצע 3.8 שנים.[20]

בשנת 2011 בשווייץ, מחקר שמומן על ידי ארגון ההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים בטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית הפיק את אותה מסקנה כמו המחקר הקודם: "פסיכותרפיה בסיוע MDMA נמצאה להיות בעלת השפעה גדולה על הפרעת דחק פוסט-טראומטית".[21]

כיום מתנהלים מחקרים בפסיכותרפיה בסיוע MDMA בטיפול בהפרעת דחוק פוסט טראומטית בארצות הברית, קנדה וישראל. בנוסף, כיום מתנהלים מחקרים בפסיכותרפיה בסיוע MDMA בחרדה חברתית אצל אוטיסטים בוגרים וחרדה אצל חולים במחלות מסכנות חיים.

פסילוסיבין

פסילוסיבין הוא חומר הזייתי פעיל הנמצא מלמעלה ממאה מינים של פטריות הגדלות בעולם. לפטריות פסילוסיבין קיימות היסטוריה ארוכה בשימוש פולחני ורוחני. בשנת 1955 גורדון וואסון ואשתו גילו מחדש את הפטריות הקסומות כאשר הם השתתפו בטקס פולחני. וואסון כתב על חוויותיו במאמר במגזין "Life" ב-1957, וכך הפיץ את הידע על הפטריות. בשנת 1958, אלברט הופמן הצליח לבודד ולסנטז את הפסילוסיבין מהפטריות הפסיכואקטיביות.

השפעות הפסילוסיבין

משתמשים חווים לעיתים קרובות אפקטים חזותיים כמו התעצמות צבעים, עיוות של צורות ותזוזה באובייקטים נייחים. עיוות של צלילים ושינויים בתחושה של זמן ומקום גם נפוץ. תפיסות חושיות לעיתים מתמזגות. תגובות רגשיות תחת ההשפעה יכולות לפעול מסולם חיובי לשלילי. יש המתארים את חוויית הפטריות כמסע חזון, חוויה דתית או רוחנית שמקנה להם תובנות. ההשפעות נמשכות בין 4–6 שעות.[22]

פסילוסיבין היה נושא למחקר רפואי מאז 1960, כאשר לירי ואלפרט הריצו את פרויקט הפסילוסיבין בהרווארד שכלל מספר מחקרים על טיפול בהפרעות אישיות וכיצד ניתן להרחיב בכלליות את הטיפול הפסיכולוגי.[23][24]

מאז שנות ה-2000, התחדשו מחקרים בטיפול בסיוע פסילוסיבין. ניתן למצוא מחקרים על פסילוסיבין בנוגע לחוויות מיסטיות ובנוסף, מספר הולך וגדל של מחקרים על טיפול באמצעות פסילוסיבין בהפרעות חרדה, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעת אובססיבית כפייתית, דיכאון, התמכרויות שונות (אלכוהול ועישון).[25][26]

כיום

בזכות ארגונים כמו ההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים (MAPS), קרן אלברט הופמן (The Albert Hoffman Foundation), מכון מחקר הפטר (The Heffter Research Institute) ועוד, סמים פסיכדלים מתחילים לקבל הזדמנות ראויה בתחום המחקר והטיפול בבני אדם.

ראוי לציין כי תעשיית התרופות אינה מגלה עניין בטיפולים פסיכדליים, מכיוון שהם דורשים פחות מנות של התרופה בהשוואה לתרופות אחרות; לעיתים מנה אחת או מנות בודדות בלבד עד להחלמה. על כן, חברות התרופות חוששות, שההוצאות שיהיו להן על פיתוח התרופות יהיו גבוהות יותר מאשר ההכנסות ממכירתן או שהרווחים לא יהיה כדאיים דיין.[2]

בישראל

בשנים האחרונות,[27][28] ישראל לוקחת חלק במחקרים הקליניים של פסיכותרפיה המסתייעת ב- MDMA ופסילוסיבין. בשנת 2019 משרד הבריאות אישר טיפול חמלה בעשרות ישראלים הסובלים מפוסט־טראומה באמצעות הסם הפסיכדלי MDMA[29] ובשנת 2020 אושר השימוש באסקטמין (אנ') (הלוצינוגן), כטיפול חמלה, למטופלים הסובלים מדיכאון עמיד, המאופיינים בשיעורי תחלואה נלווית גבוהים יותר, מאושפזים לעיתים קרובות יותר, משך האשפוז ארוך יותר ושיעורי האובדנות אצלם גבוהים יותר.[30][31]

חוקיות וסכנות

מדיניות הסמים הבינלאומית מתפתחת בהתאם לראיות מבטיחות של מחקר נרחב שמתבצע במגמה להכשיר את הקרקע לאישור ה-FDA וללגליזציה של הטיפולים הפסיכדליים[14]. ואכן הטיפול בקטמין אושר במספר מדינות. סביר מאוד ש-MDMA יהיה מאושר על ידי ה-FDA כטיפול לגיטימי עבור PTSD עד סוף 2023, ובהמשך לכך, גם פסילוסיבין יאושר לטיפול בדיכאון עמיד וחרדה.[32]

בינתיים, פסיכותרפיה בסיוע פסיכדלי מתבצעת במחתרת, ללא רגולציה ראויה ולעיתים על ידי מטפלים לא מוסמכים המכנים עצמם מדריכים או מתרגלים (לא תרפיסטים מוסמכים). בנוסף לכך, הולכות ומתרבות עדויות על פגיעות במהלך הטיפולים וניצול לרעה של המצב בו המטופלים נתונים לשכנוע בקלות תחת השפעת התרופות. קולות אלה מושתקים מחשש שהתנועה הפסיכדלית תפגע, המלחמה בסמים אלה תועצם ועשרות שנים של מחקר ירדו לטמיון.[13] על רקע עדויות מטרידות אלה מתפתחת גם עמדה השוללת מהיסוד את השיטה הטיפולית בכללותה. על כן, מטפלים רבים מעוניינים למזער את ההשלכות השליליות של הניצול לרעה של טיפולים אלה ולהציע טיפול להפחתת נזקים ושילוב טיפול פסיכדלי (Harm Reduction and Integration Therapy -HRIT)[15]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Anderson, B.(2006). Psychedelic Psychotherapy The Ethics of Medicine for the Soul .Penn Bioethics Journal,2(1),912.Retrieved from http://issuu.com/pennbioethicsjournal/docs/v2i1/1?e=14074281/10077091
  2. ^ 2.0 2.1 מייקל פולן, תרגום: ירון סיון, איך לשנות את דעתך: מה מחקר הפסיכדלים החדש מלמד אותנו אודות תודעה,מוות, התמכרות, דיכאון וטרנסנדנטיות., פן - הוצאה לאור. ידיעות אחרונות. ספרי חמד, 2020
  3. ^ Grinspoon, L. & Bakalar, J.B. (1986). Can drugs be used to enhance the psychotherapeutic process. American Journal of Psychotherapy, 40(3),393-404. Retrieved from http://www.drugtext.org/pdf/Treatment/can-drugs-be-used-to-enhance-the-psychotherapeutic-process.pdf
  4. ^ Domínguez-Clavé, E., et al.,, Ayahuasca: Pharmacology, neuroscience and therapeutic potential, Brain Research Bulletin, Elsevier, 2016
  5. ^ Frecska E,(2007),Therapeutic Guidelines: Dangers and contraindications in therapeutic applications of hallucinogens, In M.J. Winkelman & T.B. Roberts(Eds), Psychedelic medicine:new evidence for hallucinogenic substances as treatments: Volume I: Psychedelic Medicine: Social, Clinical and Legal Perspectives(ch.4, pg 69-95) Westport, CT: Praeger/Greenwood Publishers
  6. ^ Hart,C.L.,& Ksir, C.(2013) Drugs, Society & Human behavior(15th ed.). New York: The McGraw-Hill companies
  7. ^ Rosen,W., & Weil, A. (2004) From Chocolate to Morphine. Boston: Houghton Mifflin Company.
  8. ^ Grinspoon, L.,& Bakalar, J.B. (1979). Psychedelic Drugs Reconsidered. New York: Basik Books Inc.
  9. ^ Multidisciplinary association for psychedelic studies. (2013). A Manual for MDMA assisted Psychotherapy in the treatment of Posttraumatic Stress Disorder. Retrieved from http://www.maps.org/mdma-research-timeline/4887-a-manual-for-mdma-assisted-psychotherapy-in-the-treatment-of-ptsd.
  10. ^ 10.0 10.1 Griffiths, R.R, & Grob C.S. (2010). "Hallucinogens as medicine" (PDF). Scientific American303 (6): 77–9. doi:10.1038/scientificamerican1210-76
  11. ^ Sessa, B. (2006). From Sacred Plants to Psychotherapy: The History and Re-Emergence of Psychedelics in Medicine. Royal College of Psychiatrists Special Symposium on: Psychosis, Psychedelics and the Transpersonal Journey. Retrieved from http://www.drsessa.com/specialist-psychopharmacology-research/publications/
  12. ^ Kaplan, Robert M, Humphry Fortescue Osmond (1917–2004), a radical and conventional psychiatrist: The transcendent years, Journal of Medical Biography 24 (1), עמ' 115–124 doi: 10.1177/0967772013479520
  13. ^ 13.0 13.1 Natalie Villeneuve & David Prescott, Examining the Dark Sides of Psychedelic Therapy, The forum Newsletter of The Association for the Treatment of Sexual Abusers - ATSA - Making Society Safer, Vol. 34, Issue 3, ‏Summer 2022
  14. ^ 14.0 14.1 Mocanu, V. et al., Safety considerations in the evolving legal landscape of psychedelic-assisted psychotherapy, Subst Abuse Treat Prev Policy 17,37, 2022 doi: https://doi.org/10.1186/s13011-022-00468-0
  15. ^ 15.0 15.1 Pilecki et al.,, Ethical and legal issues in psychedelic harm reduction and integration therapy, Harm Reduct J 18, 40, 2021 doi: https://doi.org/10.1186/s12954-021-00489-1
  16. ^ Gasser, P., Kirchner, K. & Passie, T.(2014) LSD-assisted psychotherapy for anxiety associated with a life-threatening disease: A qualitative study of acute and sustained subjective effects. Journal of Psychopharmacology, 1-12. doi: 10.1177/0269881114555249
  17. ^ Krebs T.S. & Johansen P. (2012). Lysergic acid diethylamide (LSD) for alcoholism: meta-analysis of randomized controlled trials. Journal of Psychopharmacology. 26(7):994–1002
  18. ^ Jessica A. Adefusika, Jason D. Pimentel, Rahul N. Chavan, Jerry D. Brewer, Primary mucinous carcinoma of the skin: the Mayo Clinic experience over the past 2 decades, Dermatologic Surgery: Official Publication for American Society for Dermatologic Surgery [et Al.] 41, 2015-2, עמ' 201–208 doi: 10.1097/DSS.0000000000000198
  19. ^ Adler J, Abramson P, Katz S, Hager M, Getting High on 'Ecstasy, Newsweek Magazine, ‏15 אפריל, 1985
  20. ^ Mithoefer, M.C., Wagner, M.T, Mithoefer, A.N., Jerome, L. & Doblin, R.(2010). The safety and efficacy of 3,4-methylenedioxymethamphetamineassisted psychotherapy in subjects with chronic, treatment-resistant posttraumatic stress disorder: the first randomized controlled pilot study. Journal of Psychopharmacology, 0(0) 1–14. DOI: 10.1177/0269881110378371
  21. ^ Oehen, P., l Traber, R., Widmer, V. & Schnyder, U. (2012). A randomized, controlled pilot study of MDMA (±3,4-Methylenedioxymethamphetamine)- assisted psychotherapy for treatment of resistant, chronic Post-Traumatic Stress Disorder. Journal of Psychopharmacology, 0(0) 1–14. DOI: 10.1177/0269881112464827
  22. ^ Studerus E, Kometer M, Hasler F, Vollenweider FX. (2011). "Acute, sub acute and long-term subjective effects of psilocybin in healthy humans: a pooled analysis of experimental studies". Journal of Psychopharmacology 25 (11): 1434–52.doi:10.1177/0269881110382466.
  23. ^ Doblin, R. (1998). Dr.Leary's Concord Prison Experiment: A 34-year follow-up study. Journal of Psychoactive Drugs 30(4),419-426.Retrieved from http://www.maps.org/research-archive/1998_Doblin_ConcordPrisonFollow-up.pdf
  24. ^ Penner, J. (2014). Timothy Leary: The Harvard Years: Early Writings on LSD and Psilocybin with Richard Alpert, Huston Smith, Ralph Metzner, and others. .Vermont : Park Street Press.
  25. ^ Marley, G. (2010). Chanterelle Dreams, Amanita Nightmares: The Love, Lore, and Mystique of Mushrooms. Vermont : Chelsea Green Publishing.
  26. ^ Johnson, M.W., Garcia-Romeu, A., Cosimano, M.P.& Griffths, R.R. (2014) Pilot study of the 5-HT2AR agonist psilocybin in the treatment of tobacco addiction. Journal of Psychopharmacology, 1-10.DOI: 10.1177/0269881114548296.
  27. ^ גלי וינרב, בקרוב בישראל: סם מסיבות יטפל בנפגעי פוסט טראומה, באתר גלובס, ‏2019-03-16
  28. ^ "הייתי סקרנית": הפסיכיאטרית שהתנסתה ב-MDMA במסגרת המחקר, באתר ynet, ‏2017-09-12
  29. ^ משרד הבריאות אישר טיפול חלוצי ב-MDMA לנפגעי פוסט-טראומה, באתר Haaretz הארץ
  30. ^ מכתב שהופנה לראשי מערכת הבריאות
  31. ^ חוזר חטיבת הרפואה 23 נובמבר, 2020
  32. ^ Kelan Thomas, Expert: MDMA Is Very Likely to Be FDA-Approved for PTSD by the End of 2023, Pharmacy Times, ‏November 8, 2021
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34571591טיפול פסיכדלי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טיפול_פסיכדלי&oldid=2116204"