טיוטה:שמירת הדיבור
שמירת הדיבור (או נקיון הלשון) הוא שם כולל לצו התורני לשמור על הפה מדיבורים אסורים, המתבטא בשמירה מדיבורי לשון הרע, רכילות והוצאת שם רע, וזהירות משקר, אונאת דברים וניבול פה. המונח גם כולל זהירות כללית בדיבור, כגון הימנעות מ"דברים בטלים" או מיותרים ומסגנון דיבור זול, המוני וגס, והקפדה לא לפתוח פה לשטן.
רקע
ביהדות, פה האדם יש לו תפקיד מרכזי ובולט. לימוד תורה, תפילה ואמירת ברכה נעשים באמצעות הפה. אי לכך, נדרשת זהירות רבה לא לפגום את הפה בדברים אסורים. זאת, מלבד העובדה שדיבורים אסורים גורמים להשחתת הנפש ולרמה מוסרית נמוכה.
הדיבור הוא גם התכונה המייחדת את האדם על פני שאר בעלי החיים ומבטאת את עליונותו עליהם[1], ומשכך חובה מיוחדת לשמור על סגנון ומהות הדיבור ולהיזהר על היוצא מפיו.
במקורות
חז"ל[2] דרשו את הפסוק[3] "ודברת בם" - ”בם (בדברי תורה) יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים”[4].
עוד אמרו בתלמוד[5]: ”אמר רבי יצחק: מאי דכתיב 'האומנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם', מה אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאילם. יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר: צדק תדברון”.
חמשה חלקי הדיבור
הרמב"ם כותב[6] כי הדיבור מחולק לחמשה חלקים:
- מצוה - תפילה ולימוד התורה.
- אהוב - הדיבור בשבח המעלות השכליות או מעלות המדות וגנות הפחיתיות, ספורים ושירים להעיר הנפש למעלות ולמנעה מן הפחיתיות, לשבח החשובים ולהודות מעלותיהם ולגנות הרעים בפחיתיותיהם.
- מותר - הדבור בסחורתו ופרנסתו ומאכליו ומשתיו ולבושו ושאר מה שצריך לו.
- נזהר - דיבור הנאסר כעדות שקר, דבר שקר, רכילות, קללה, נבלות הפה ולשון הרע.
- נמאס - רוב סיפורי ההמון, כמו מה הם מנהגי מלך פלוני, איך היתה סיבת מות פלוני ואיך התעשר פלוני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר החינוך מצוה ע.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ט עמוד ב'
- ^ ספר דברים, פרק ו', פסוק ז'
- ^ "ולא בדברים אחרים - שיחת הילדים וקלות ראש" - רש"י שם. אולם במדרש שוחר טוב (סימן לט) הגירסה "ולא בדברים בטלים", וכן הנוסח הנפוץ בספרים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ט עמוד א'
- ^ פירוש המשניות לרמב"ם, מסכת אבות, פרק א, משנה יז