טיוטה:זיוף התלמוד הירושלמי לסדר קדשים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסכת חולין מהתלמוד הירושלמי המזויף. נדפס בסעיני וואראהל (טרנסילבניה), בדפוס יעקב וידר בשנת תרס"ז

זיוף התלמוד הירושלמי על סדר קדשים הוא הפרשייה בה אדם בשם שלמה יאודה פרידלנדר הוציא לאור חיבור, שלדבריו הוא עותק של התלמוד הירושלמי האבוד לסדר קדשים שהודפס על פי כתב-יד שהגיע לידיו, והפולמוס שהתעורר סביב אמינות החיבור. בסופו של דבר התברר כי כתב-היד הוא אכן מזויף.

שאלת קיומו של התלמוד הירושלמי לסדר קדשים

ערך מורחב – הדיון בשאלת קיומו של ירושלמי לקדשים בעבר

במאות השנים האחרונות אין בנמצא הירושלמי לסדר קדשים, אך הדעה המקובלת בקרב הלומדים היא כי הוא נכתב והיה קיים בעבר, אך אבד. דעה זו נסמכת על דברי כמה ראשונים שכתבו כן, כמו הרמב"ם שכתב בהקדמתו למשנה: "וכן עשו חכמי ארץ ישראל מה שעשה רב אשי וחיברו התלמוד הירושלמי ומחברו הוא רבי יוחנן, ונמצא מן הירושלמי חמשה סדרים שלמים". כן כתבו גם הרשב"ץ[1], רבי מנחם המאירי[2], ורבי אשתורי הפרחי[3]. ישנן הוכחות נוספות מדברי ראשונים שציטטו מהירושלמי לקדשים, ומכמה עדויות לכך שכתב יד שלו נמצא בספריית הוותיקן[4].

בקרב אנשי חכמת ישראל ניטש ויכוח בנושא (לפני זיוף הירושלמי, כמובן). בין התומכים בקיום ירושלמי על קדשים היו יום-טוב ליפמן צונץ, בער ראטנער[5][6], זאב וולף רבינוביץ מבריסק[7] ואברהם אהרן רבינוביץ[8]. בין המתנגדים נמנים זכריה פרנקל[9], יעקב רייפמן[10] ושלמה בובר. זה האחרון פרסם בשנת 1872 מאמר הטוען שמעולם לא היה ירושלמי על סדר קדשים[11]. ההנחה הרווחת היום בקרב החוקרים, במיוחד לאור העובדה שאין שרידים שלו בגניזה הקהירית, היא שלא היה קיים ירושלמי לקדשים.

מעשה הזיוף

בתחילת תרס"ו (1905)[12] החל אדם שהציג עצמו כ"שלמה אלגאזי המכונה פרידלנדר", אשר כתב לפני כן פירוש בשם "חשק שלמה" על מסכת יבמות של הירושלמי, ללקט משאר סדרי הירושלמי סוגיות וקטעים הקרובים לסדר קדשים. פרידלנדר סיפר שלידי אחיו שבטורקיה נפל בדרך מקרה, כתב יד עתיק של הירושלמי על סדר קדשים, והוא הורשה להחזיק בו אך זמן קצר, ולהעתיקו. פרידלנדר גרם לבעל בית דפוס בעיירה סעאיני שבחבל סאטמר, טרנסילבניה, להאמין בתגלית ולהסכים להדפיס את הספר. הוא פרסם "קול קורא" המודיע לרבני הגולה על מציאת כתב היד, ועל הדפסתו הצפויה בתרס"ז.[13] פרידלנדר ציפה שה'מציאה' תתקבל בזרועות פתוחות, והוא ירוויח כסף רב ממכירת הספרים. אכן, רבנים ששמעו על 'גילויו' של הירושלמי האבוד, ובהם הרב שלום מרדכי שבדרון והרב אליעזר דייטש, הוקירו מאד את הגואל, וכתבו המלצות חמות בשבחו של פרידלנדר.

בתחילת אותה שנה התפרסמו כרכים של הירושלמי המזויף על המסכתות חולין ובכורות שבסדר קדשים, מלווים בפירוש שכתב פרידלנדר, ובעלילותיו המומצאות של כתב היד. הכרכים נרכשו על ידי אברכים ורבנים שהביעו שמחה על הוצאת הספר. אולם, זמן קצר לאחר מכן התפרסם מאמר מאת החוקר בנימין זאב באכר, שטען לדברים תמוהים בסדר הירושלמי. רבה של רוטרדם, הרב ד"ר דב אריה ריטר, כתב במפורש שהסדר מזויף[14].

הרוכשים שקודם שמחו על הוצאת הספר התלבטו כיצד להתייחס לספרים שרכשו. הרב מנחם זמבה, התלבט האם לשרוף או לגנוז את הספר ולבסוף החליט שבכל זאת מדובר על ליקוט טוב, אך בהמשך מכר את הספר[15]. הרב ירוחם פישל פרלא כתב שאמנם רובו מזויף, אך בכל זאת נראה שמשולבים בתוכו כמה קטעים של ירושלמי קדשים אמיתי מכתב יד[16]. גם הרב מאיר דן פלאצקי (בספרו "שאלו שלום ירושלים") הצטרף לטוענים לזיוף.

בהמשך התברר גם כי פרידלנדר, שהציג עצמו כ"ספרדי טהור", הוא יליד רוסיה ובעל כישרון לשפות. ובנוסף, פרידלנדר כבר הסתבך בשנים קודמות עם סיפורי רמייה וכחש[17].

פרידלנדר החל להפיץ, בשמות בדויים, ספרים המגנים על התגלית, ותוקפים את הרבנים שטענו כי מדובר בזיוף. אחד מהם הוא קונטרס "חרב נוקמת", שנתפרסם תחת השם "יוסף בן י. הכהן", ובו אסף הסכמות רבות מגדולי ישראל (אחד מהם הוא החפץ חיים, שאף החל להניח תפילין דרבינו תם בעקבות הירושלמי, אך בהמשך חזר בו)[18], שמעידים על כשרותו ואמינותו של הירושלמי סדר קדשים שלו. עם זאת, בסופו של דבר סדר הירושלמי הובא לפני גדולי רבני אירופה, ובראשם הרוגוצ'ובר, רבי חיים מבריסק[19], הרב מאיר שמחה מדווינסק והאדמו"ר מגור, בעל ה"אמרי אמת", ואלו פסקו פה אחד שהספר מזויף מעיקרו. הפרשה דעכה בשנת תרע"ג.

יש אומרים שמאוחר יותר הודה פרידלנדר על דבר הזיוף, והתוודה ששמו אינו שלמה, אלא זוסיא, והוא יליד ביישינקוביץ.

הרב חיים קניבסקי מספר כי פרידלנדר לעת זקנתו היה אומר להגנתו ″מדוע אתם קוראים לזה מזויף, רק הכנסתי שם את הרמב"ם הקשים"[20].

תגובת שוללי קיום ירושלמי על קדשים

טרם שנודע שהינו מעשה זיוף, הירושלמי על סדר קדשים התקבל באהדה גם על ידי אלו ששללו את קיומו, הללו חזרו בהם מכל מה שכתבו עד אז. שניים מראשי השוללים מיהרו לאמצו: זכריה פרנקל אמר על הרמב"ם: "משה אמת ותורתו אמת" על שכתב שהתחבר ירושלמי על קדשים, ושלמה באבער, עוד הספיק לפני מותו לחבר פירוש למלים יווניות למסכת חולין ובכורות של הירושלמי המזויף[21].

מקורות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הירושלמי המזויף - טקסט

הפולמוס על הירושלמי המזויף

דיון על קיומו של ירושלמי לקדשים

הערות שוליים

  1. ^ בסוף פירושו למסכת קינים
  2. ^ ב'סדר הקבלה', ירושלים תשנ"ה, עמ' 108
  3. ^ בכפתור ופרח, ירושלים תשמ"ו, פרק ה, דף קמ"א ע"ב.
  4. ^ להרחבה בנושא ראה ירושלמי על סדר קדשים
  5. ^ בער ראטנער, שיורי ברכה מכתב יד (ביקורת ספר), המליץ, 17 במרץ 1899
  6. ^ שלמה בובר, דברי שלמה, המליץ, 21 באפריל 1899
  7. ^ זאב וולף רבינוביץ, דברים אחדים ע"ד ירושלמי מסדר קדשים, ירושלים (מאסף), כרך שביעי, חוברות א-ב, תרס"ו, עמ' 177-179, באתר היברובוקס
  8. ^ ירושלמי לסדר קדשים, הלבנון, 30 באוגוסט 1876
  9. ^ א. אביגד, פרשת זיופו של הירושלמי לקדשים, הצופה, 5 באוקטובר 1956
    חיים לשם, הירושלמי לקדשים, הצופה, 26 באוקטובר 1956
  10. ^ הערות, הכרמל, 22 בינואר 1863
  11. ^ תשובה אם ניסדר ירושלמי לסדר קדשים, הלבנון, 18 בספטמבר 1872
  12. ^ בשורה טובה, קול מחזיקי הדת, 3 בנובמבר 1905
  13. ^ צילום ה"קול קורא" בדבר הירושלמי, באתר היברובוקס.
  14. ^ הירושלמי סדר קדשים?, מחזיקי הדת, 4 ביוני 1908
  15. ^ ברוך אבערלאנדער, מסמכים חדשים אודות ש"י פרידלנדר והירושלמי קדשים שלו (ב), אור ישראל, חוברת מה (תשרי תשס"ז) עמודים קפז-רי, באתר היברובוקס
  16. ^ ברוך אבערלאנדער, מסמכים חדשים אודות ש"י פרידלנדר והירושלמי קדשים שלו (ב), אור ישראל, חוברת מה (תשרי תשס"ז) עמודים קצא, באתר היברובוקס
  17. ^ פאלטאווא (לתקנת בנות ישראל), המליץ, 11 באפריל 1892
    פאלטאווא, המליץ, 25 באפריל 1892
    נבוכים אנחנו, המליץ, 13 במאי 1892
    הקץ לדברי רוח, המליץ, 1 ביולי 1892
    כאשר פתרנו כן היה, המליץ, 11 באוגוסט 1892
  18. ^ אריה לייב פופקא, תולדות וקורות חייו של בעל החפץ חיים, עמוד כז, באתר היברובוקס
  19. ^ כך מופיע אצל גדליה הוניסברג, הספרים - של רבינו הגר"ח קניבסקי, בני ברק תשע"ז, עמוד קמ"ד, בשם הרב חיים קניבסקי בשמו. רבי חיים מבריסק הסביר שבכל סדר של הירושלמי יש שם של תנא חדש וכאן אין שם חדש. בספר מופיע גם השמועה שאף המהרש"ם שנתן הסכמה פרסם שחוזר בו.
  20. ^ הובא אצל גדליה הוניסברג, הספרים - של רבינו הגר"ח קניבסקי, בני ברק תשע"ז, עמוד קמ"ה.
  21. ^ מאמר על היקף הירושלמי וכאן
  22. ^ למנויים בתשלום בלבד, ניתן לקרוא את החוברת המקוונת במאגר "אוצר החכמה".

קטגוריה:המכלול: ערכים ששוכתבו או הורחבו במכלול

הדף באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0


אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טיוטה:זיוף_התלמוד_הירושלמי_לסדר_קדשים&oldid=2586038"