ביישינקוביץ
| |||
 | |||
| כנסיית אליהו הנביא בעיר | |||
| מדינה |
 בלארוס | ||
|---|---|---|---|
| וובלסט |
 ויטבסק | ||
| ראיון | ביישינקוביץ | ||
| תאריך ייסוד | 1460 (אזכור ראשון) | ||
| גובה | 142 מטרים | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
ביישינקוביץ (בבלארוסית: Бешанко́вічы; ברוסית: Бешенко́вичи, "ביישיינקוביצ'י"; בפולנית: Bieszenkowicze, "ביישנקוביצ'ה"; לעיתים מתועתק כ-Biešankovičy) היא עיר נמל על נהר דווינה המערבית, השוכנת במחוז ויטבסק שבבלארוס. העיר ממוקמת כ-51 קילומטרים מבירת המחוז ויטבסק, על קו מסילת הרכבת בין אורשה (Orsha) ולפל (Lepiel). בשנת 2004 מנתה אוכלוסיית העיר כ-8,200 נפש.
תולדות העיר
האזכור הראשון לעיר בכתובים הוא משנת 1460. מקור השם הוא במילה "בֶּשֶׁן", שפירושה "מים מהירים".
בראשית המאה ה-16 היה הכפר ביישינקוביץ' חלק מהדוכסות הגדולה של ליטא ונשלט בידי נסיכים לבית דרוצקוי-סוקולינסקי (Drutskoy-Sokolinsky). באמצע המאה, בשנת 1552, מנה הכפר 34 בתים.
בשנת 1630 נרכש הכפר בידי ספגה (Sapega), הוויווד של וילנה (המפקד הצבאי של האזור), והחל להתפתח במהירות. בשנת 1634 הוענקו לכפר זכויות מגדבורג, ובו בזמן נבנו בכפר בתי אבן חדשים וירידים שהתקיימו מדי חצי שנה משכו אלפי מבקרים מהמדינות הסמוכות.
לאחר חלוקתו הראשונה של האיחוד הפולני-ליטאי בשנת 1772 עברה כמחצית הכפר (כ-500 בתים) לשליטתה של האימפריה הרוסית, ובשנת 1793 הצטרפה אליה מחציתו השנייה של הכפר. לקראת סוף המאה ה-18 היה ביישינקוביץ' לכפר באויזד (Uyezd, אזור מנהלי באימפריה הרוסית) לפל (Lepiel) ומאוחר יותר הפך למרכז הוולוסט (Volost, תת-אזור מנהלי באויזד).
בשנת 1897, במסגרת מפקד האוכלוסין הגדול של האימפריה הרוסית, נמנו ביישוב 4,423 תושבים, 1,099 בתים, בית דואר, טלגרף, ארבעה בתי ספר, 127 חנויות ובית חולים. בתקופה זו התקיים רוב יהודי בעיירה, שבשנת 1900 מנתה הקהילה היהודית בה 3,182 חברים, מהם 576 היו אמנים. בעיירה עמד בית כנסת, פעלו שלושה ארגוני צדקה והתקיימו מספר תלמודי תורה.
תחת שלטון ברית המועצות הפכה העיירה לעיר והייתה למרכזו של ראיון למשך מספר שנים. לאחר מכן הפכה העיר לחלק מהאובלסט של ויטבסק.
במהלך מלחמת העולם השנייה נפלה ביישינקביץ' תחת שליטה גרמנית וכמעט ונהרסה כליל. 10,276 איש מהעיר ומהראיון נרצחו, וב-11 בפברואר 1942 הקהילה היהודית הושמדה. העיר שוחררה ב-25 ביוני 1944 בידי החזית הבלטית הראשונה.
העיר כיום
מרכז העיר מתהדר בבתים בני שתיים ושלוש קומות, והעיר מתפתחת בעיקר לכיוון דרום-מערב. בעיר שני בתי ספר ציבוריים, בית ספר למוזיקה ובית ספר לחינוך גופני, היכל תרבות, מרכז אמנים, ספרייה ומוזיאון היסטורי מקומי. בעיר יוצא לאור העיתון "זריה" (Zarya).
האתרים ההיסטוריים-תיירותיים בעיר כוללים קברי המונים של חיילים סובייטיים ממלחמת העולם השנייה, תל התהילה, ארמון וגנים מהמאות ה-18 וה-19 (היחידים הבנויים בסגנון צרפתי בבלארוס כולה) וכן כנסיית אליהו הקדוש, שנבנתה ב-1870.
העיסוקים המסורתיים בעיר הם קדרות, הכנת סבונים וייצור רעפי עץ.
מחוז ביישינקוביץ'
בשנת 1924 הוקם מחוז ביישינקוביץ' במרכז האובלסט של ויטבסק. המחוז משתרע על פני 1,400 קילומטרים רבועים ומתגוררים בו למעלה מ-21,000 איש ואישה ב-242 נקודות יישוב. הוותיקות שבהן, בנוסף לביישינקוביץ, הן בושייקובו (Bochejkovo), אוסטרובנו ואולה.
חקלאות היא המגזר הכלכלי המוביל במחוז והענפים המרכזיים בה הם מוצרי חלב, בשר, דגנים ופשתה. חברות תעשייתיות באזור מייצרות אוכפים, מוצרי עץ, סיבי פשתה, דודי חימום ומוצרי מזון שונים.
כחמישית משטח המחוז מיוערת ונמצאים בו 55 אגמים, מאפיינים המעודדים תיירות וציד.
קישורים חיצוניים
- היסטוריה של ביישינקביץ' באתר Belarus.by (באנגלית)
- דף מחוז ביישינקוביץ' - באתר הוועדה האזורית של ויטבסק (באנגלית)
- תמונות היסטוריות של ביישינקוביץ'
- דניאל רומנובסקי (אנ'), ביישנקוביצ'י, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1647–1649), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
35023886ביישינקוביץ