טיוטה:אברהם והצלמים
אַבְרָהָם וְהַצְּלָמִים הוא מדרש המספר על תחילת דרכו של אברהם אבינו ועל מאבקו נגד אמונת אביו, נמרוד והחברה הפוליתאיסטית (עובדי אלילים) של זמנו. סיפור זה אינו מופיע בתורה, ומקורו בבראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה י"ג.
הסיפור
מקור הסיפור אינו מהתורה, ומופיע במדרשים, ומלוקט להלן כפי המופיע בהרחבה בילקוט מעם לועז.
תרח אביו של אברהם אבינו היה עובד אלילים ואף היה סוחר בהם. באחד מן הימים תרח לא חש בטוב וביקש מבניו אברהם והרן למלאות את מקומו בחנות הפסלים.
באחד הימים שאל אברהם את תרח אביו מי ברא את השמים ואת הארץ. תרח השיב לו שהפסלים הם הבורא.
לשמע התשובה, הלך אברהם לאמו וביקש ממנה להכין אוכל כמנחה לפסלים כדי שיקבלו את תפילותיו. לאחר מכן נכנס אברהם והסתגר בחדר יחד עם הפסלים, לקח גרזן והתחיל לשבור את כל הפסלים חוץ מהפסל הגדול. לאחר שסיים לשבור את הפסלים הניח את הגרזן בידיו של הגדול, תרח ששמע את רעש שבירת הפסלים רץ לחדר וראה את אברהם יוצא מהחדר כשכל הפסלים שבורים.
בעקבות שבירת הפסלים רצה תרח להרוג את בנו אברהם, אך אברהם הסביר שכאשר הוא הביא אוכל לפסלים והפסלים הקטנים החלו לאכול, הפסל הגדול שברם בכעסו. את דבריו הוכיח אברהם מכך שהפסל הגדול עדיין החזיק את הגרזן.
תרח כעס על אברהם בטענה שלפסלים אין רוח ואינם מדברים אלא עשויים מעצים ואבנים. בתגובה תהה אברהם כיצד הפסלים שאינם בעלי יכולת תזוזה מסוגלים לברוא את העולם. כתוצאה מכך תרח חזר בתשובה, והחל ולהאמין באלוקים.
לאחר מכן הלך אברהם לחנות של אביו ולקח משם שתי פסלים, גרר אותם ברחבי העיר כמנהג הסוחרים, והכריז:”רוצה אני למכור אליל שאין בו מועיל: פה לו ולא ידבר עינים לו ולא יראה אזנים לו ולא ישמע ולא יהלך ברגליו”. כשהיה אדם מגיע לקנות פסל, היה אברהם אומר לו "אבוי לך שאתה בן חמישים או שישים ומשתחווה לפסל בן יומו", וכך היה מבייש את כל אלו שרצו לקנות את הפסלים. בסופו של דבר כל הקונים חזרו בהם ולא רצו לקנות. כך המשיך אברהם בהפצת האמונה בא-ל אחד, עד שרוב בני העיר החלו להאמין בו.
לאחר ששמע נמרוד שרבים מבני העיר נסחפים אחרי אמונתו של אברהם וכבר אינם מאמינים בכחו[1], החליט לשלוח את אברהם לכלא ולתת לו לחם בלבד.
לאחר שנה נערך דיון על אודות גורלו של אברהם אצל נמרוד, ובו הוחלט לשרוף את אברהם. במשך ארבעים יום צוו נאמני נמרוד להביא עצים וקרשים לצורך הכנת מדורה גדולה בה ישרף אברהם. לאחר שאספו את הקרשים הכניסו את כל הקרשים שנאספו לתנור ב'אור כשדים' והבעירו אותו במשך שלשה ימים עד שהגיע לחום מירבי. כיוון שעקב חומה הגדול של המדורה לא היה ניתן להתקרב אליה, נבנתה עגלה שעליה הניחו את אברהם ואותה דרדרו לאש. בדרך נס, אברהם נשאר חי וכלל לא הרגיש את חום האש.
מיתת הרן
ישנן מספר דעות בדבר מיתתו של הרן אחי אברהם בהקשר לסיפור של אברהם.
- הילקוט מעם לועז כותב בילקוט מסופר שכבר בעת לידת אברהם יועצי נמרוד חזו שהוא עתיד למרוד באלילים, ונמרוד דרש מתרח שיהרוג אותו, אך הוא החליפו בבן שפחתו. לאחר מעשה הצלמים רצה נמרוד להרוג את תרח, אך הוא האשים את הרן בהחלפת אברהם. כעומש על כך הושלך הרן לכבשן.
- יש שסברו[2] כי היו ב'אור כשדים' צופים שאמרו לנמרוד שהרן עושה כישופים כדי להציל את אחיו, לכן השליכו גם אותו, והסיבה שלא ניצל, כיון שהרן הסתפק עם מי הצדק ומכיון שלא היה שלם באמונתו, לא ניצל ממנה.
- בזוהר[3] כתוב כי היו צופים שאמרו לנמרוד כי ישנה תופעה משונה בבניו של תרח ולכן האש לא שולטת בהם, ולצורך הניסוי זרקו גם את הרן לאש.
- בספר היובלים בגרסה הקדומה יותר לסיפור על מלחמתו של אברהם באלילות נכתב:[4] אברהם שרף את "בית האלילים" והרן נשרף למוות בניסיונו להציל את הפסלים.[5].
מקור האירוע מהפסוקים
המקור מהפסוקים
מקור הסיפור בכמה מדרשים[6]. במפרשים מובאים לסיפור כמה סימוכים מהפסוקים:
- רש"י[7] מבאר שהתורה ציינה את מיתותו של הרן ”עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו” (בראשית יא כח) כדי ללמד את הסיפור שנכתב במדרש, שכן המדרש בבראשית רבה מסביר את מותו של הרן בסיפורו של אברהם. בעקבות התנגדותו של אברהם לעבודת האלילים, הושלך לכבשן האש וניצל. אחיו הרן עמד מהצד והתלבט האם להאמין באמונתו של אברהם - באלוקים או באמונת אביו ונמרוד. לאחר שראה כי אברהם ניצל ממוות ויצא מכבשן האש חי, החליט להאמין באלוקים ואמר לנמרוד כי 'משל אברהם אני', ולכן הושלך גם הוא לכבשן, אך הרן לא ניצל.
בנוסף, מבאר רש"י את משמעות שם המקום בו נהרג הרן 'אור כשדים' על שם האירוע בו נשרף הרן ("אור" = אש, "כשדים" = עובדי אלילים).
- בזוהר[8] מביא את הסיפור על אברהם ומסיים שלאחר שאברהם ניצל ויצא חי מכבשן האש, הגיעו אנשים יחד עם בניהם לביתו של אברהם וביקשו ממנו שילמד אותם את אמונתו, ועל זה נאמר הפסוק בתהלים[9] ”נְדִיבֵ֤י עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹ-הֵי אַבְרָהָם”.
- באליהו זוטא[10] מוסמך הסיפור על הפסוק ”תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם”, וכותב שבזכות חסדו של אברהם זוכים עם ישראל כל שנה לחסד בדין.
בדתות אחרות
מדרש אברהם והצלמים מוכר גם בדת האיסלאם ומופיע בקוראן בשינויים משמעותיים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בראשית רבה ל"ח:י"ג, באתר ספריא
- אגדת אברהם והצלמים, באתר ספר האגדה
- אמנון בזק, אברהם והפסילים: בבואה מדרשית לסיפור מקראי, באתר בית המדרש הווירטואלי
יעקב צ. מאיר, הצגת התיאטרון של פרשת "לך לך", באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013
הערות שוליים
- ^ נמרוד היה אליל והיו עובדים אותו וטען שהוא ברא את השמים והארץ (אליהו זוטא)
- ^ תרגום התורה המיוחס ליונתן, ובילקוט מעם לועז
- ^ פרשת לך לך
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק טו: מה הייתה ראשיתו של אברהם?, עמ' 132–133.
- ^ ספר היובלים, פרק יב, פסוקים יב–יד.
- ^ בראשית רבה פרשה לח י"ג, זוהר פרשת לך לך (ע"ז ע"ב), אליהו זוטא פרק כ"ה
- ^ רש"י על ספר בראשית, פרק י"א, פסוק כ"ח ע"פ ביאור השפתי חכמים
- ^ פרשת לך לך
- ^ פרק מ"ז
- ^ פרק כ"ה