טיין שאן

רכס טיין שאן
	פסגת חאן טנגרי (7,010 מטר)
	פסגת חאן טנגרי (7,010 מטר)
מידע כללי
גובה	7,439 מטר (פיק פובדי)
מדינה	הרפובליקה העממית של סין; קירגיזסטן; קזחסטן; אוזבקיסטן
מיקום	מרכז אסיה
רכס הרים	טיין שאן
אורך הרכס	2,800 קילומטר
קואורדינטות	42°02′06″N 80°07′32″E / 42.03500°N 80.12556°E

טְייֵן שָׁאן (סינית: 天山 – "ההרים השמימיים") הוא רכס הרים במרכז אסיה, מצפון וממערב למדבר טַקְלַה מַקָאן באזור הגבול של קזחסטן, קירגיזסטן, אוזבקיסטן והמחוז האויגורי האוטונומי שינג'יאנג שבמערב סין. השם הנפוץ והנוכחי של הרכס הוא התאמה סינית לשמו האויגורי – "טנגרי טאג" ("הרי הא-ל").

אורך הרכס כ-2,900 קילומטרים, בין חאמי בשינג'יאנג במזרח ועד מערב מדבר קיזילקום באוזבקיסטן, אחד משבעת רכסי ההרים הארוכים בעולם. רוחב הרכס נע בין 250 ל-350 קילומטרים, כשהרוחב המקסימלי כ-800 קילומטרים. הרכס מוקף משני צדדיו בשישה מדבריות, שהגדול בהם, טקלה מקאן, שוכן מדרום לרכס. את הרכס ניתן לחלק באופן גס לרכס טיין שאן המזרחי בסין ורכס טיין שאן המערבי בשלוש הארצות האחרות.

במיפוי המערבי הקצה המזרחי של טיין שאן נמצא מזרחית לאורומצ'י, והאזור ממזרח לעיר ידוע כבוגדה שאן על שם פסגת בוגדה הגבוהה. לעומת זאת, במיפוי הסיני, משושלת האן ועד לימינו, טיין שאן כולל גם את בוגדה שאן ורכס ברקול.

רכס טיין שאן הוא חלק מחגורת ההימאליה האורוגנית שנוצרה מהתנגשות הלוח ההודי והלוח האירו-אסיאתי בעידן הקנוזואיקון.^[1]

הפסגה הגבוהה ברכס טיין שאן היא "פיק פובדי" או "פיק פובדה" ("פסגת הניצחון"), הנמצאת ברום 7,439 מטר מעל פני הים והיא הנקודה הגבוהה ביותר בקירגיזסטן, הנמצאת על הגבול עם סין. הפסגה השנייה בגובהה של רכס טיין שאן היא "חאן טנגרי" ("אדון הא-ל"), הנמצאת ברום של 7,010 מטר מעל פני הים ובגבול בין קזחסטן וקירגיזסטן. אלו שתי הפסגות הצפוניות ביותר בעולם בעלות רום של למעלה מ-7,000 מטר.

מעבר ההרים טורוגרט, ברום 3,752 מטר מעל פני הים, נמצאת בגבול בין קירגיזסטן וסין. הן הרכס המיוער טרסקיי אלה-טו (אלה-טו המוצל), שנמצא בחלקו הדרום מערבי של רכס הטיין שאן (בעיקר בקירגיזסטן), והן קיונגיי אלה-טו (אלה-טו המואר) בצפון מערב (בעיקר בקזחסטן), מאוכלסים על ידי שבטי רועים הדוברים שפות טורקיות. חלקו המזרחי של הרכס מאוכלס בעיקר על ידי סינים מהמיעוטים אויגורים, חווי, מונגולים וקזאחים. הנהרות העיקריים הזורמים בטיין שאן הם סיר דאריה, נהר אילי ונהר טארים.

רכס הרי טיין שאן שוכן באזור חם וצחיח של מרכז אסיה, אך בשל פסגותיו הגבוהות, שאחדות מהן מכוסות שלג-עד, מתפקד הרכס כמצבור מים, המזרים מים מתוקים ליישובים שבמורדות ההרים ואחראי לקיומן של מערכות אקולוגיות מגוונות, מיערות עבותים ועד נאות מדבר. נאות מדבר אלו שימשו בעבר תחנות בדרך המשי שדרכה עברו סחורות (וגם רעיונות ודתות) בין מזרח למערב. בנתיב זה הגיעו הבודהיזם, האסלאם והנצרות הקדומה לסין. אולם ממדידות השוואתיות שנערכו עולה שקצב המסת הקרחונים ברכס גבוה בהרבה מהממוצע העולמי, ומחקר שפורסם ב-2015 מעריך שעד שנת 2050 יימסו קרחוני העד של הרכס.

הסינים העריצו את יפי הנוף המשלב הרים מושלגים, יערות ירוקים, ואגמים המשקפים את ההרים שסביבם, ומשוררים רבים דוגמת לי באי, צֶן שֶׁן (岑參, בפין-יין Cén Shēn‏; 770-715) ולוּ יוּאוּ (陸游‏ 1210-1125) ביקרו ברכס וכתבו על יופיו.

אחד האירופאים הראשונים שתיאר בפרטי פרטים את רכס טיין שאן היה המגלה הרוסי פיוטר סמיונוב טיין-שאנסקי בשנת 1856.

ב-21 ביוני 2013 נכללו ארבעה אזורים במחוז שינג'יאנג בהרי טיין שאן כאתר מורשת עולמית בשם שינג'יאנג טיין שאן. ב-2016 בנוסף הוכרזו כמה אתרים בקזחסטן, קירגיזסטן ואוזבקיסטן בחלק המערבי של טיין שאן כאתר מורשת עולמית נפרד בשם מערב טיין שאן.