טוקומה
 | |
| מבט כללי על אתר טוקומה | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח | 2,200 דונם |
| היסטוריה | |
| תרבויות | תרבות למבייקה |
| סוג | יישוב |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | הריסות |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מדינה |
 פרו |
| מיקום | מחוז למבייקה, פרו |
| קואורדינטות | 6°30′57″S 79°50′39″W / 6.515833°S 79.844167°W |
טוקומה (בספרדית: Túcume) הוא אתר ארכאולוגי השוכן סמוך לעיירה באותו שם במחוז למבייקה בצפון-מערב פרו, על שטח של 2,200 דונם. האתר כולל את אוסף הפירמידות הידוע הגדול ביותר העשוי לבני חימר שלא נשרפו מהתקופה הפרה-קולומביאנית. התושבים המקומיים מכנים את האתר ההיסטורי גם בשם אל פורגטוריו (El Purgatorio), כלומר כור המצרף. באתר נמנו 26 פירמידות גדולות; בסך הכול יש באתר זה כ-260 שרידי מבנים. הפירמידה הגבוהה ביותר היא כיום בגובה 30 מטרים ומכונה "ואקה 1". מרשימה עוד יותר מבחינת הגודל היא "ואקה לרגה" (Huaca Larga), שהיא אחת הפירמידות הגדולות בעולם שבסיסה באורך 700 מטרים וברוחב 280 מטרים (לשם השוואה: ממדי הבסיס של הפירמידה הגדולה של גיזה הם 230 מטרים על 230 מטרים; ממדי הבסיס של הפירמידה של צ'לולה 450 מטרים על 450) הארכאולוגים משערים שהפירמידות נבנו בסביבות שנת 1100 לטקסים דתיים, כאשר תרבות סיקן (אנ') התפשטה משנת 700 עקב דעיכת תרבות מוצ'ה והווקום הפוליטי שנוצר בעמק למבייקה. ההנחה היא כי בני עם הלמבייקה של תרבות סיקן, היו בעלי יכולת ניהולית נרחבת ובאתר זה פעל מרכז צבאי ודתי שלהם.
מיקום גאוגרפי
האתר הארכאולוגי, הידוע גם בספרדית בשם "El Valle de las Piramides" ("עמק הפירמידות"), שוכן בעמק לא הרחק מאזור החוף הפרואני במה שהוא כיום נפת למבייקה, 33 קילומטרים מהעיר צ'יקלאיו סביב גבעת לה ראיה (Cerro La Raya) לא רחוק מהעיירה טוקומה. הנוף של חוף פרו הוא בעצם נוף מדברי שזור בנאות מדבר סביב נהרות. יש גם כמה יערות יבשים (אנ') ליד טוקומה, ביוטופ רגיש מאוד. מכיוון שכמה נהרות חוצים אזור זה, הוא היה אזור אידיאלי עבור הילידים. עם זאת, היובש אילץ את התושבים לפתח מערכות השקיה משוכללות על מנת שיוכלו להשתמש בקרקע לחקלאות גם במרחק מה מהנהרות.
סיווג תרבותי
הפירמידות שהתגלו בטוקומה, במיוחד הגדולות יותר, הן מה שמכונה ואקה - הרי המקדש (בספרדית: Huaca, בקצ'ואה wak'a). מבני הוואקה נבנו במקור על ידי המוצ'ה, שתחום ההשפעה ההיקפי שלהם על חופי פרו התרחב עד לטוקומה. תרבות מוצ'ה דעכה במאה ה-8 מסיבות שעדיין אינן ידועות, ואקום פוליטי התפתח בעמקים שאוכלסו בעבר על ידי המוצ'ה. בשלב זה יישבו את העמק בני תרבות סיקן, אולי צאצאי המוצ'ה. אתר טוקומה משתייך בעיקר לתרבות למבייקה, תת-קבוצה של תרבות סיקן בתקופה שבין 1000 ל-1350 לספירה, שהתיישבה כאן לאחר שוויתרו על פומה (Poma), המרכז הקודם שלהם בחלק העלין של עמק לצ'ה.
בסביבות 1350 לספירה השתלטו בני הצ'ימו על האזור לאורך החוף כמאה שנה עד שנת 1470. אימפריית האינקה המתרחבת במהירות, שתחת טופאק אינקה הרחיבה את תחום השפעתה מדרום אל מה שהוא כיום פרו, ולבסוף כבשה גם את אקוודור ובוליביה, שלטה בטוקומה בין 1470 ל-1532. הגעתם של הקונקיסטדורים הספרדים בחיפוש אחר זהב מיבשת אמריקה הדרומית הביאה קץ לשלטון האינקה. טוקומה ננטשה סופית בין השנים 1532 ו-1547.[1]
שם המבנים
המונח פירמידות לא לגמרי מתאים בהקשר זה, מכיוון שהמבנים הגדולים ביותר הם הרי המקדש, כאשר ואקה במובן המקורי פירושו משהו שסוגדים לו, מקום קדוש או משהו דומה. בניגוד לפירמידות במצרים העתיקה הפירמידות בטוקומה קטומות, ועל המשטח העליון של מבני הוואקה הגדולים, נבנו מקדשים וגרו האצילים, הכמרים והמשפחות השולטות בחברה של תרבות למבייקה, שכבר הייתה מאורגנת במעמדות.
כיום הפירמידות של טוקומה, כמו פירמידות דומות אחרות בחוף של צפון פרו, נראות חסרות צורה ודומות לגבעות טבעיות, כשלמעשה היו להן צורות גאומטריות במקור; הסיבה לכך היא פגעי הגשמים הסוערים, שפוקדים מעת לעת את האזור כתוצאה מתופעת אל ניניו.
חפירות ארכאולוגיות
המהנדס, האתנוגרף והבלשן הגרמני-פרואני האנס היינריך ברינינג (אנ') מצא בטעות חורבות של הוואקה ונחשב לחוקר הראשון באזור זה. מספר תצלומי וואקה מוקדמים צולמו על ידו. הוא התמסר לחקר שפת מוצ'יקה (אנ') ההיסטורית המדוברת על ידי תושבי האזור. הממצאים הארכאולוגיים שלו היוו את הבסיס ל"מוזיאון הלאומי אנריקה ברונינג דה למבייקה" (Museo Nacional Enrique Bruning de Lambayeque) בלמבייקה, הקרוי על שמו. האתר לא נחפר עד 1988, ובניגוד למקומות אחרים לא סבל משודדי עתיקות שנרתעו מהמקום בשל האמונה של המקומיים שהאתר שהיה מכונה בפיהם כור המצרף (El Purgatorio), הוא פתח לגיהנום.[2] המחקר הארכאולוגי הראשון של הפירמידות של טוקומה אורגן על ידי תור היירדאל ובוצע בשנים 1988 עד 1992. החפירות התחלקו בין שני צוותים שנוהלו על ידי שני ארכאולוגים שהיירדאל שכר, האמריקאי דן סנדווייס (Dan Sandweiss) והפרואני אלפרדו נרבאס (Luis Alfredo Narváez Vargas).[3]
בשל תחילת המחקר המדעי המאוחר, שלמעשה החל רק בשנות התשעים של המאה ה-20, נותרו שאלות רבות ללא מענה. דוגמאות לכך הן הסיבה לדעיכתה של טוקומה, עקבות האש מסיבית, גילוי של למעלה ממאה שלדים, מן הסתם קורבנות אנושיים, לא הרחק מהוואקה לרגה. החיפוש אחר קברו של נאימלפ (Naymlap) האגדי, אחד השליטים החשובים ביותר באזור ועל פי האגדה מייסד תרבות למבייקה, לא הצליח. בעיה נוספת היא שחפירות הורסות את שכבות הכיסוי שמשמרות את האתר. הגשמים הטרופיים שנגרמו על ידי אל ניניו גורמים לסחיפה חמורה על פני הוואקה. דבר זה מסבך את עבודתם של ארכאולוגים ומגביל בנוסף את יכולתם להתקדם בחפירות.
ביקור במקום
האתר פתוח למבקרים בתשלום וכולל שני מסלולים. בנוסף יש במקום מרכז מבקרים, מוזיאון עם ממצאים מהאתר (Museo de Sitio Túcume) ומסעדה.
לקריאה נוספת
- Thor Heyerdahl; Daniel H. Sandweiss y A. Navarez: Pyramids of Tucume. The Quest for Perú's Forgotten City. Thames and Hudson, New York 1995, מסת"ב 9780500050767
- Helaine Silverman, William Isbell: Handbook of South American Archaeology, Springer, 2008, מסת"ב 0-387-74906-3
קישורים חיצוניים
- Túcume Archaeological Site
טוקומה, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
30462594טוקומה