טובין מדרגיים
טובין מדרגיים (Positional Goods) הם טובין שערכם נקבע לפי הקצאתם בין חלקי החברה, ולא לפי כמותם הכוללת. טובין מדרגיים מתקיימים במציאות של משחק סכום-אפס, בה ככל שפרט מסוים מחזיק בפחות מאותם טובין (בכמות או באיכות), כך ערכם עבורו יורד[1]. באופן הזה, ובשונה מסוגים אחרים של טובין, ערכם של הטובין המדרגיים אינו תלוי רק בכמות האבסולוטית של הטובין, אלא בכמות היחסית שאדם מחזיק בה, לעומת הכמות שנמצאת בידי אחרים[2]. דוגמה מובהקת לטובין מדרגיים היא תארים אקדמיים: ערכו של תואר ראשון בשוק העבודה עולה כאשר לרוב העובדים יש רק תעודות בגרות, ולהפך: אם רבים מחזיקים בתואר ראשון, ערכו של התואר הראשון עבור העובד בשוק העבודה יורד.
היסטוריה
ב-1899 טען הכלכלן האמריקני תורסטן ובלן, כי קיימת נטייה צרכנית לקניית מוצרים שנועדו להרשים את הזולת, במטרה להפגין עליונות מעמדית. ובלן כינה את התופעה הזו 'צרכנות ראווה', בה ערכו של מוצר איננה כשלעצמו, אלא כשהוא קיים ביחס לחסרונו בקרב אחרים[3]. בשליש הראשון של המאה ה-20, טרם נטבע המושג טובין מדרגיים, מפני שאלה נמצאו בשולי הכלכלה המערבית, וחסרונם לא ניכר במידה רבה - בין היתר בשל העובדה שאוכלוסיית העולם לא עלתה על שני מיליארד בני אדם, ושחיקתם של טובין מהסוג הזה הייתה זניחה באופן יחסי.
כשנטבע המושג לראשונה, בידי הכלכלן פרד הירש בספרו גבולות חברתיים לצמיחה (1976), היה זה לאורם של שינויים שניכרו לעין באותו זמן; אוכלוסיית האנושות בשנות ה-70 יותר מהוכפלה מאז שנות ה-20 של המאה, ושחיקתם של טובין מדרגיים שונים הורגשה באופן מוחשי: אוויר (זיהום אוויר עירוני), חופש תנועה (פקקי תנועה), מרחב עירוני (התדרדרות פיזית וסוציו-אקונומית של מרכזי ערים), טבע (הרס נופים בשל צפיפותם של אתרי תיירות), קרקע (זיהום קרקע בשל שימושים תעשייתיים, צבאיים וכדומה). כל אלה דוגמאות שלא התקיימו קודם לכן בקנה מידה רחב[4].
הירש, שביקש לספק מסגרת תאורטית חדשה לדיון על צמיחה כלכלית, בעולם שבו צורכי קיום מסופקים די הצורך[5], הסביר כי ישנו סוג מסוים של טובין, אשר אינו יכול לספק את הכלל, והסב את תשומת הלב לכך שזכויות, אובייקטים ושימושים שונים, שעד המחצית השנייה של המאה ה-20 היו בשפע ולא ניכר בהם מחסור, הפכו כעת למוגבלים בשל הגידול החד באוכלוסיית העולם, והצמיחה המסחררת בכלכלות המפותחות. שכבת האוזון, מים ראויים לשתייה, נוף טבעי, תשתיות של כבישים וביוב, עתיקות ושכיות חמדה, היו דוגמאות נוספות לתופעה. כל אלה, שאספקתם או קיומם הוגבלו או נשחקו, כונו על ידו בשם טובין מדרגיים[6].
אחת התרומות החשובות של הירש לדיון על טובין מדרגיים הוא אפיונם של אלה כ'סופיים', ומכאן נגזרה כמותם המוגבלת. זאת לעומת טובין חומריים אחרים (כמו שולחנות), שניתן לייצרם למעשה ללא הגבלה. הכלכלה הקלאסית תפסה טובין חומריים ככאלה הבאים לספק את צרכיו הגופניים של האדם. הנחת היסוד הכלכלית הייתה, כי גידול בביקושים הוא דבר חיובי, המוביל ליצירת מקומות עבודה, ומגדיל את הצמיחה הלאומית. התחרות נתפסה ככוח בעל ערך מיטיב, המפרק מונופולים רווחיים וגורם למחירי השוק לשקף את עלויות הייצור והעדפות הצרכנים. מדדי הצמיחה הלאומיים, כפי שנמדדו בנתוני התל"ג, נתפסו כמשקפים את רמת הרווחה החברתית. הגדרתם של טובין כמדרגיים שמה קץ לפשטנות הדיון הכלכלי בצמיחה, משום שהטובין הללו נמצאים במחסור מובנה, ואין אפשרות לספקם לכלל החברה. בזמנו של ובלן נחשב הדבר ליוצא דופן, אולם בשנות ה-70 של המאה ה-20, הפך המושג לעובדה מוגמרת[7].
תכונות הטובין המדרגיים
אחד המקרים המוקדמים של טובין מדרגיים מגיע מסן ג'ימיניאנו - עיר מימי הביניים בחבל טוסקנה. העיר נחשבה למנהטן של ימי הביניים בשל מגדליה הרבים - בעבר ניצבו בה שמונים מגדלים. המגדלים לא נבנו על ידי משפחות האצולה על מנת לחיות בתוכם, אלא כדי להפגין בפני הציבור את הכוח, העושר והמעמד של כל משפחה.
במקרה זה, בעליו של מגדל צרך שיעור חיובי של טובין מדרגיים כמו למשל עוצמה שקיבלה הכרה, על חשבון משפחה שלא הייתה בעלת מגדל או החזיקה ברשותה מגדל נמוך יותר, וצרכה שיעור שלילי של טובין מדרגיים, כלומר, היא צרכה את החשיפה שנבעה מעוצמתו של בעל המגדל הגבוה. מסיבה זו, יש משחק סכום אפס בצריכתן של המשפחות. צד אחד נהנה מצריכה חיובית של טובין מדרגיים, ובאותו זמן צד נגדי צורך כמות שלילית מאותם טובין. משפחות האצולה - בעלות מגדל - נהנו מהצריכה החיובית של הטובין המדרגיים, כלומר הייתה להן תועלת חיובית הנובעת מהטובין. לעומתן, המשפחה המקומית - שאינה בעלים של מגדל - סבלה מצריכה שלילית של הטובין המדרגיים (צריכת המצב בו היו תחת השפעת עוצמתם של אחרים), ולצריכתה הייתה תועלת שלילית. מסיבה זו, יש משחק סכום אפס של ערכי שימוש בין משפחות.
בנוסף, המגדלים לא נבנו סמוכים זה אל זהː הדבר היה מקטין את עלויות הבנייה כי חלק מהקירות היה משותף. במקום זאת, קיים רווח בין המגדלים, אבל הרווח הזה לא גדול דיו למעבר אדם; מדובר ברווח בגודל של לבנה. הסיבה לרווח וגודלו היא הרצון לשמור על עלויות בנייה גבוהות, ולשלול את הצריכה החיובית של טובין מדרגיים למשפחות שלא היו עשירות דיין לבנות את כל המבנה. מסיבה זו, הטובין המדרגיים קשורים לתמחור גבוה יותר. המקרה של מגדלי סן ג'ימיגנאנו מסביר שלוש משמעויות של טובין מדרגיים, שכל אחת מהן מתבססת על קיומו של מחסור חברתי[8]:
- משחק סכום-אפס בשוק צריכה
- משחק סכום-אפס בערך הנובע מהמגדל (ערכי שימוש)
- מנגנון תמחור גבוה יותר שנועד למנוע מאחרים יכולת צריכה
טובין מדרגיים הם טובין שהתועלת מן הצריכה שלהם היא יחסית לצריכתם של האחרים. אפיון נוסף של טובין מדרגיים נובע מהשפעתו של אפקט ובלןː המצב בו אנשים מוכנים לשלם מחירים גבוהים יותר עבור מוצרים זהים מבחינת שימושם (שוק מוצרי היוקרה הוא כזה, למשל). השפעת "אפקט ובלן" תורמת להבנה מדוע ירידה ניכרת במחיר, לא מובילה לעלייה בביקוש, אלא לירידה, משום שהמעמד החברתי הנגזר מרכישת הסחורה המדוברת עלול לצנוח (וכאן יש לזכור את תפקידו של הרווח בין מגדלי סן ג'ימיניאנו). במובן זה, טובין מדרגיים הם סחורות אשר שביעות הרצון מהן נובעת, לפחות בחלקה, מתמחור גבוה יותר. הדבר מוביל להקבלה בין טובין מדרגיים, כמו מוצרי מותרות, ומה שמכונה סחורות גיפן (Giffen Goods), אותן סחורות שככל שמחירן עולה, הן מבוקשות יותר (ולהפך). כך הופכים מוצרי צריכה לרצויים דווקא בגלל נדירותם ומחירם הגבוה הנובע מכך. במקרה של אותם טובין, נפילה גדולה של המחיר תביא לחיסולה של הדרישה[9].
משולש הטובין הכלכליים
ניתן להגדיר את משולש הסחורות הכלכליות - סחורות פרטיות, ציבוריות ומדרגיות - במונחים של צריכה עצמית וצריכה כוללת. סחורות פרטיות מאופיינות בכך שהן נצרכות רק על ידי יחידים; במקרה של סחורות ציבוריות, הציבור כולו נכלל בשיעורי צריכה חיוביים. לעומת זאת, כאשר אנשים מסוימים צורכים סחורות מדרגיות, אנשים אחרים חייבים להיות כלולים בצריכת שיעור שלילי יחסי מאותן סחורות מדרגיות. ניתן להגדיר סחורות מדרגיות טהורות כטובין אשר כמות מסוימת של צריכה חיובית מהם על ידי סוכן אחד, מתאימה לסכום שלילי של צריכה מהם על ידי סוכן אחר. כלומר, במקרה של טובין מדרגיים, לרמות צריכה חיוביות של אנשים יש תמונת מראה של צריכה שלילית. עם זאת, ישנם גם טובין מדרגיים מסוג אחר, כמו למשל מדליות אולימפיות, שהן טובין חדשים שנוצרו יש מאין; מוצרים כאלה לא יגרמו להשפעות שליליות, במיוחד אם גם המקום האחרון באולימפיאדה נחשב יוקרתי מספיק כדי להביא תועלת חיובית למתחרה[10].
דוגמאות לטובין מדרגיים
פרד הירש ממחיש בציטטה הבאה את משמעותה של המדרגיות בקביעת ערכם של טובין כמו חינוך, רכב חדש או בית קוטג' כפריː
"(...) התועלת שתצמח מהוצאה על רמת השכלה מסוימת, כאמצעי לגישה למשרות המבוקשות ביותר, תרד ככל שיותר אנשים ישיגו את אותה רמת ההשכלה. הערך של החינוך שלי עבורי, תלוי לא רק בכמה חינוך יש לי, אלא גם בכמה חינוך יש לאיש שלפני בתור לעבודה. שביעות הרצון הנובעת מבעלות על רכב פרטי או קוטג' כפרי, תלויה בתנאים בהם ניתן לעשות בהם שימוש. תנאים אלה יושפעו מאוד מעד כמה אנשים אחרים משתמשים בהם. גורם זה, שהוא חברתי מיסודו, עשוי להיות בעל השפעה חשובה יותר על שביעות רצוני, מאשר המאפיינים של טובין אלה כטובין פרטיים (כמו מהירותו של הרכב, או רוחב מידותיו של הקוטג'). מעבר לנקודת סף מסוימת, שחברות תעשייתיות צפופות כבר עברו אותה, תנאי השימוש נוטים להישחק ככל שהשימוש נעשה נפוץ יותר."[5]
_Salvator_Mundi_circa_1500.jpg)
הירש מצביע על כך שמדרגיות של טובין קובעת את ערכם, לא פחות מאשר תכונותיהם הפנימיות, כמו מהירות המכונית או מידותיו של בית הקוטג'. למכונית עצמה ישנו ערך בשוק (מחיר נקוב), אולם ההנאה מן השימוש בה מושפעת מכמות המכוניות שיש בידי אחרים, וטיבן היחסי לעומת ביצועיה של המכונית שבידי. כך, גם אם יש בידי מכונית חדשה ומפוארת, כל עוד אני עומד בפקקים שהם תוצאה מכך שלאחרים יש מכוניות משל עצמם, ערכה של המכונית עבורי תלוי פחות במפרט הטכני שלה.
דוגמה טובה נוספת היא ציורים של אמנים שהלכו לעולמם, שערכם נקבע פחות לפי מידת האסתטיות שלהם, ויותר לפי נדירותם. בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, מחיריהם של ציורים שכאלה עלו בשיעור שנתי של כמעט 10% יותר מאשר מדד עלות-המחייה(אנ') האמריקני[11]. ייצוג תרבותי לכך קיים בשיר "סיפורו של או.ג'יי", בו מציין הראפר ג'יי-זי את נסיקת הערך המהירה של יצירות אמנות אותן קנה[12].
חינוך כטובין מדרגיים
בעשורים האחרונים מתקיים בעולם ובישראל דיון כולל על החינוך כטובין מדרגיים, בין היתר דרך המימד המשפטי והתאורטי של החינוך. תמי הראל בן שחר, מן החוקרות הבולטות בתחום, דנה ביחסיותו של החינוך באופן הבאː
למשל, אם שני מועמדים מתחרים על עבודה מסוימת, המועמד החלש יעדיף שיהיו באמתחתו פחות הישגים חינוכיים, ובלבד שהישגיו לא יהיו נחותים מאלה של יריבו. הישגים גבוהים יותר באופן מוחלט לא יועילו למועמד אם למתחרה יש הישגים גבוהים עוד יותר. באשר למספיקנות, בחלק מן המקרים של טובין מדרגיים החיסרון הנגרם לאדם כתוצאה מאי־השוויון (במיוחד כאשר אי־השוויון גדול) הוא חמור עד כדי כך שיש באי־השוויון כשלעצמו, ללא קשר לכמות המוחלטת של המשאב, כדי להוריד את האדם אל מתחת לרף המספיקנות. כך, למשל, ייתכן שלגבי בית־עסק מסוים עצם העובדה שלמתחרה יש מוניטין טוב בהרבה משלו די בה לגרום לו לפשיטת־רגל, גם אם המוניטין שלו עצמו אינו פגום כלל וכלל[13].
בן שחר ממשיכה ומסבירה כיצד יחסיותו המובהקת של החינוך יכולה לשמש הצדקה להשוואה כלפי מטה בחינוךː
חינוך הוא טובין מדרגי. ערכו האינסטרומנטלי של חינוך כאמצעי להשגת דברים אחרים בחיים — כגון גישה להשכלה גבוהה, לתעסוקה רווחית ולמעמד חברתי — נקבע במידה רבה באופן יחסי. כאשר צעירה מתחרה על מקום עבודה, ערכו של החינוך שרכשה אינו נמדד רק באופן אובייקטיבי, אלא גם באופן יחסי לזה של המועמדות האחרות. כאשר למתחרה יש חינוך "טוב יותר," ערך החינוך של המועמדת יורד. בחברה שבה רוב האנשים רכשו חינוך יסודי בלבד, לאדם עם תעודת־בגרות תהיה גישה לכל עמדות הכוח בחברה. מאידך גיסא, כאשר לרבים מהצעירים יש השכלה אוניברסיטאית, תעודת־הבגרות שווה הרבה פחות, ואינה מקנה הזדמנויות רבות למי שמחזיק בה. במובן זה, "חינוך טוב" הוא מושג יחסי באופן מובהק בשל העובדה שערכם של טובין מדרגיים נקבע באופן יחסי, יתרון של אדם אחד ביחס לטובין מדרגיים מוביל לפגיעה בלתי־נמנעת במצבו של האחר. כאשר תלמיד אחד רוכש חינוך טוב מזה שרכש חברו, ניתן לראותו כמי שעקף את חברו בתור, וחינוכו של האחרון שווה כעת פחות. בהתאמה, כאשר מונעים מתלמיד רכישת יתרון, משפרים את מצבו היחסי של חברו. מכאן שההתנגדות הפילוסופית להשוואה כלפי מטה אינה חלה על טובין מדרגיים: בטובין מדרגיים מניעת יתרון לעולם תשפר את מצבו של החלש, שכן מצבו היחסי ישתפר, גם אם הכמות המוחלטת של הטובין לא תגדל. מכיוון שבטובין מדרגיים מה שחשוב הוא מצבו היחסי של הפרט, ולא מצבו המוחלט, מניעת יתרון מהחזק תהא תמיד טובה לחלש[14].
הטענה של "חינוך כטובין מדרגיים" עמדה בבסיס עתירה לביטול "תשלומי הורים" עבור תגבור והעשרה לילדיהם, בדרישה ל"השוואה כלפי מטה". השופט יצחק עמית שלל בפסק דינו טענה זו, והסביר כי היא לא מתאימה לעידן הגלובלי של המאה ה-21:
- ”מנגד, אחת הבעיות בדוקטרינה או באידיאולוגיה של "השוואה כלפי מטה" בחינוך, היא התמקדותה במבט כלפי פנים החברה, בהתעלם מהאתגרים העומדים בפני מדינת ישראל ומכך שהעולם הופך לכפר גלובלי. השוואה כלפי מטה בחינוך עשויה לכאורה ליצור יותר שוויון בחינוך ובהזדמנויות, אך גם לפגוע ברמת החינוך בישראל בהשוואה למדינות מפותחות, מה שעשוי לפגוע, בטווח הארוך, בחוסנה של המדינה”[15].
בשונה מהסברו של עמית, הסביר הכלכלן הא-ג'וּן צ'אנג, מומחה לכלכלת פיתוח מאוניברסיטת קיימברידג', מדוע השקעה מואצת בהגדלת ההשכלה עשויה להסתכם לא בצמיחה כלכלית, אלא באינפלציית תארים חסרי ערך:
"לא רק החינוך הבסיסי, אלא גם ההשכלה הגבוהה, כבר אינם משנים הרבה בקביעת מידת שגשוגה של אומה. (...) עלינו לשקול מחדש ברצינות את תפקידו של החינוך בכלכלה שלנו. המדינות העשירות למשל, סובלות מאובססיה כלפי השכלה גבוהה, ויש לרסן אותה. האובססיה הזו הביאה לאינפלציית תארים לא בריאה ובעקבות זאת להשקעת-יתר במימדי ענק בהשכלה הגבוהה במדינות רבות. (...) אל לאותן מדינות להשלות את עצמנן ולהאמין כי תהיה לכך השפעה משמעותית על הפריון".[16]
צ'אנג הסביר כי אין עדות רבה לכך ששיפור ברמת ההשכלה במדינות שונות, הוביל לשגשוג כלכלי במונחי צמיחה ותל"ג לנפש, ולכן שלל את גישתו של עמית, שכרך בין הזכות למצוינות בחינוך, ובין עמידה בתחרות בעולם של כלכלה גלובאלית. הוא נתן כדוגמה את שוויץ, אשר הצליחה לשמור על רמות פריון לאומי מהגבוהות בעולם, יחד עם שיעורי רישום נמוכים ביותר לאוניברסיטאות (כ-10-15 אחוזים); את ארה"ב, שתלמידי כיתות ד' שלה פיגרו ב-2007 במבחן ה-TIMSS הבינלאומי אחר מקביליהם מקזחסטן, לטביה, רוסיה וליטא - מדינות שארה"ב נמצאת הרחק מעליהן במדדים של תוצר לאומי לנפש; את נורבגיה, שתלמידי כיתות ח' שלה פיגרו מאחורי מקביליהם בליטא, צ'כיה, סלובניה, ארמניה וסרביה, בתוצאות מבחני הפיז"ה, אבל הם גדלים לתוך מציאות שמדינתם מצויה בצמרת ההכנסה העולמית לנפש; ואף את ישראל, שזוכה להישגי מחקר ופיתוח בינלאומיים, אך תלמידיה מפגרים מאחורי נורבגיה ובולגריה במבחנים בינלאומיים[16].
בישראל עצמה, הראה מחקר מ-2016 של נחום בלס ממכון טאוב, כי חרף מגמת השיפור ברמת ההשכלה מאז שנות ה-70 של המאה שעברה, התרחב הפער בשיעורי הפריון לעובד לעומת כלכלות ה-G8 - עדות נוספת לכך ששיעורי ההשכלה בישראל אינם גורם מכריע בשיעורי הפריון שלה, כי אם דווקא גורמים אחרים אותם מציין בלס: "מיעוט ההשקעות, ההסדרים המוסדיים, והמדיניות הכלכלית והחברתית הנהוגה בישראל, הם הגורמים שהשפיעו חזק יותר על פריון העבודה."[17]
ראו גם
- טובין
- תורסטן ובלן
- הא-ג'וּן צ'אנג(אנ')
לקריאה נוספת
- Fred Hirsch, Social Limits to Growth, 1976
- Adam Swift, How Bot to Be a Hypocrite: School Choice for the Morality Perplexed Parent, 2003
- William S. Koski & Rob Reich, When “Adequate” Isn’t: The Retreat from Equality in Educational Law and Policy and Why It Matters, 56 Emory L.J 545, 2006
קישורים חיצוניים
- Equality, Priority, and Positional Goods, Harry Brighouse and Adam Swift
- השוואה כלפי מטה בחינוך, תמי הראל בן שחר, אתר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה
- המשפט בשירות הפרטה, יוסי דהאן, אתר כתב העת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
הערות שוליים
- ^ תמי הראל בן שחר, השוואה כלפי מטה בחינוך, עיוני משפט מ', 2017, עמ' 123
- ^ יוסי דהאן, המשפט בשירות ההפרטה - על אוטונומיה הורית ושוויון הזדמנויות, משפטים מ"ג, 2013, עמ' 1036
- ^ Steven Pressman, Reviewed Work: Luxury Fever: Why Money Fails to Satisfy in an Era of Excess by Robert H. Frank, Jstore, Sep. 2000
- ^ Tibor Scitovsky, Preface, Limits to Growth, Routledge, 1976, עמ' xi
- ^ 5.0 5.1 Fred Hirsch, Social Limits to Growth, 1976, עמ' 2
- ^ Tibor Scitovsky, Preface, Limits to Growth, Routledge, 1976, עמ' xi
- ^ Tibor Scitovsky, Preface, Limits to Growth, Routledge, 1976, עמ' xii
- ^ Vatiero, Massimiliano (2011). "The Institutional Microeconomics of Positional Goods" (PDF). Mimeo (presented to ISNIE 2011, Stanford University
- ^ Michael Schneider, The Nature, History and Significance of the Concept of Positional Goods, History of Economics Review 45, 2007-01, עמ' 60–81 doi: 10.1080/18386318.2007.11681237
- ^ Massimiliano Vatiero, Positional Goods and Robert Lee Hale's Legal Economics, SSRN Electronic Journal, 2011 doi: 10.2139/ssrn.2469111
- ^ Tibor Scitovsky, Social Limits to Growth, 2005-06-23 doi: 10.4324/9780203982341
- ^ Jay-Z, The Story of O.J.
- ^ תמי הראל בן שחר, השוואה כלפי מטה בחינוך, עיוני משפט, עמ' 7
- ^ תמי הראל בן שחר, השוואה כלפי מטה בחינוך, עיוני משפט, עמ' 8
- ^ פסק-דין בתיק בג"ץ 5004/14, שמשון ג'קלין ואח' נ. משרד החינוך, 7.8.2019
- ^ 16.0 16.1 הא ג'ון צאנג, 23 דברים שלא מספרים לנו על קפיטליזם, כנרת זמורה ביתן, 2011, עמ' 207-212
- ^ נחום בלס, [דווקא מיעוט ההשקעות, ההסדרים המוסדיים, והמדיניות הכלכלית והחברתית הנהוגה בישראל, הם הגורמים שהשפיעו חזק יותר על פריון העבודה פריון עבודה, מערכת החינוך והישגים במבחני פיזה], באתר מרכז טאוב, 31.01.2016
