טבעת נישואין
ביהדות, טבעת נישואין היא טבעת שאותה עונד החתן לכלה תחת החופה בעת הקידושין שלפני הנישואין.
טבעת נישואין ביהדות
לאישה
לפי ההלכה, את הקידושין, שהם קניין, ניתן לערוך בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה (מסכת קידושין, פרק "האשה נקנית"). בעבר, קידושין בטבעת היו נתונים במחלוקת בין מנהג ארץ ישראל לבין מנהג בבל, שהתנגד לקידושין בטבעת[1]. אולם, כיום מקובל לערוך את הקידושין בשווה כסף, ולמעשה באופן בלעדי באמצעות טבעת[2]. טבעת הנישואין המקובלת ביותר היא טבעת זהב או כסף חלקה. הקידושין בטבעת מופיע בספר החינוך בנימוק שתהיה לה למזכרת לשמור אמונים לבעלה[3].
מטרת העיצוב הפשוט של טבעת הקידושין ביהדות היא שהכלה תוכל להעריך נכון את שווי הטבעת. הנימוק הוא שאם הכלה תחשוב שהטבעת שווה יותר מערכה האמיתי יש חשש שרק מתוך מחשבה זו הסכימה להינשא, ויהיו אלה נישואי טעות. הרמ"א גם כתב שכיסוי פני "הכלות הצנועות" בהינומה בשעת החופה מונע אותן מלדקדק בטיב הטבעת.[4] (ולא כפי שיש סבורים בטעות שכיסוי זה עניינו צניעות). נהוג להשתמש בטבעת פשוטה, אך גם טבעת מעוטרת ומשובצת אבנים טובות אפשרית, וזאת בתנאי שהכלה תדע שהיא מתקדשת בטבעת אשר שווה לפחות פרוטה (כ-10 אגורות). ישנם מספר מנהגים להגדרת קישוט כבעייתי. המחמירים ביותר אוסרים על עיטור ואפילו על חריטה. המקלים ביותר מקפידים שהטבעת כולה תהיה מאותו חומר ובלי אבן יקרה; זאת גם כשיש עיצובים בטבעת. יש הנוהגים שבמסיבת השידוכים מעניקה אם החתן לכלה טבעת משובצת ומעוטרת. יש הנוהגים על פי הקבלה לתת טבעת קידושין עשויה כסף שצורתה עגולה מבפנים ורבועה בהיקפה החיצוני. השימוש בכסף נעשה משום שהוא מסמל את ספירת החסד.
על הטבעת להיות שייכת לחתן[5] ומקובל שלא לשלם על הטבעת בכרטיס אשראי או בהמחאה אלא רק בכסף מזומן, כדי שלא יהיה מצב שהמוכר עדיין לא קיבל את התשלום, ואז עלול להתעורר ספק אם הטבעת אכן שייכת לחתן. יש פוסקים הסבורים שעל עורך החופה לוודא שהטבעת שנרכשת לעיתים על ידי ההורים הוקנתה לחתן כהלכה.
במהלך החופה, כאשר מבצעים את הקידושים, נהוג לענוד את הטבעת על האצבע המורה ולאחר מכן להעביר אותה לקמיצה ביד שמאל.
לגבר
ביהדות אין נתינת טבעת מקבילה על ידי הכלה, ורבנים רבים אף אוסרים על הכלה לתת טבעת לחתן במעמד החופה[6], כדי למנוע מראית עין של קידוש החתן. להבדיל, בחתונות המתקיימות בתנועות הקונסרבטיבית והרפורמית מקובל לקיים קידושין הדדיים בטבעת וכך גם בחתונות פרטיות רבות.
עם זאת, בעיקר בציבור הכללי, רבות מעניקות טבעת בחדר הייחוד, תחת החופה לאחר טקס הנישואין או במועד מאוחר יותר, תוך הדגשה שמדובר במתנה ולא בקידושין, והדבר אינו אסור גם על ידי חלק מהרבנים האורתודוקסיים.
בדתות רבות ישנם גברים העונדים טבעת כסמל להיותם נשואים. בציבור היהודי הדתי יש המתנגדים לנוהג זה, ובנוסף רואים בטבעת הנישואים תכשיט המיוחד לנשים וממילא חל איסור לא ילבש על ענידתה לגבר, כמו גם איסור של חוקות הגויים. יש שכתבו שענידת טבעת (שלא ניתנת במעמד החופה) זה דבר "מכוער ליראי ה'"[7], ויש שאמרו שאין שום בעיה אך לא נהגו ואין בכל תועלת[8]. מאידך, בציבור הדתי לאומי יש רבנים המעודדים גברים המצויים בחברת נשים, לענוד טבעות נישואים בשביל לסמן שהם נשואים[9].
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: טבעת נשואין |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבעות נישואין |
- הרב אליעזר מלמד, הלכות בקניין הטבעת, באתר פניני הלכה
- בחירת טבעת נישואין, אתר כלה
- הרב זושא וילהלם, טבעת קידושין, מקורות, טעמים, רמזים, מנהגים, תשע"א
הערות שוליים
- ^ "חלוף מנהגים", אות כה
- ^ כך פסק הרמ"א (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ז, סעיף א'), על פי תיקוני זוהר (תיקון ה).
- ^ ספר החינוך מצוה תקנ"ב
- ^ שו"ע אבן העזר סימן לא סעיף ב בהגהת הרמ"א
- ^ הרב אליעזר מלמד, הלכות וכוונות בענייני קידושין, אתר פניני הלכה
- ^ לדוג' רבי משה פיינשטיין בחלק ג' של אבן העזר סימן י"ח, כמו שהובא גם בחלק ז', ל"ב, ב' (באתר HebrewBooks)
- ^ רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה, חלק ז', ל"ב, ב' (באתר HebrewBooks): "ואף שאולי מכוער הוא ליראי ה' אין לאסור לכאורה לענ"ד"
- ^ הרב אברהם יוסף ב[אתר הידברות]
- ^ חנן גרינווד, פסק הלכה חדש: ראוי שלגבר העובד בסביבה מעורבת תהיה טבעת נישואין, באתר כיפה, 6 במאי 2015
27094933טבעת נישואין