שפילד
 | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומת הבית |
 אנגליה |
| אזור | יורקשייר והאמבר |
| מחוז | דרום יורקשייר |
| תאריך ייסוד | המאה ה-8 |
| שטח | 367.94 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 640,720 (2007) |
| ‑ במטרופולין | 1,819,500 (2007) |
| קואורדינטות | 53°23′N 1°28′W / 53.383°N 1.467°W |
| אזור זמן | UTC |
| www.sheffield.gov.uk | |
שפילד (באנגלית: Sheffield, להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר בצפון אנגליה שבממלכה המאוחדת. היא שוכנת במחוז דרום יורקשייר. חיים בה כ-577,800 איש (נכון לשנת 2017) ושטחה הוא 367.94 קמ"ר.
העיר שוכנת סמוך למרגלות המזרחיים של הרי הפניין, ועמקי נהר הדון על ארבעת יובליו. אחד מאותם יובלים, נהר שיף (River Sheaf), החוצה את העיר, הוא אף מקור שמה. 61% משטח העיר הוא שטחים ירוקים ושליש משטח העיר הוא בתחום הפארק הלאומי מחוז פיק. בתחום שפילד יותר מ-250 גנים עירוניים, שטחי יער וגינות עירוניות, על פי הערכות בתחום העיר גדלים כ-4.5 מיליון עצים.[1]
במאה ה-19 הייתה שפילד ידועה בעולם בזכות תעשיית הפלדה וכונתה בעיר "עיר הפלדה". המצאות רבות בתחום ייצור הפלדה מקורן בשפילד, בהן ייצור פלדה צרופה (crucible steel) ופלדת אל-חלד, אלה הביאו לגידול של כמעט פי עשרה באוכלוסיית העיר בתקופת המהפכה התעשייתית. שפילד זכתה למעמד של עיר בשנת 1893. תחרות מסחרית עזה בתחום ייצור הברזל והפלדה בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, כמו גם סגירה של מכרות הפחם בסביבות העיר, גרמו לירידה בחשיבותה הכלכלית של תעשיית הפלדה בעיר.
במאה ה-21 הייתה צמיחה כלכלית מחודשת בשפילד, כמו גם בערים בריטיות אחרות. הערך המוסף הגולמי (GVA) של שפילד גדל ב-60% ב-20 השנים שלאחר 1997 ועמד על 9.2 מיליארד ליש"ט בשנת 2007. שיעור הצמיחה הממוצע של כלכלת העיר הוא כ-5%, גבוה יותר מאזור יורקשייר והאמבר שבו היא שוכנת.
בעיר מסורת ספורטיבית ארוכת שנים והיא משמשת בית למועדון הכדורגל הוותיק ביותר בעולם אשר נוסד בשנת 1857, מועדון הכדורגל שפילד. משחקי דרבי בין שתי קבוצות הכדורגל המקצועניות בעיר, שפילד ונסדיי ושפילד יונייטד, מכונים "דרבי עיר הפלדה". כמו כן, החל משנת 1977 ועד היום, נערכת אליפות העולם בסנוקר מדי שנה ברציפות באולם תיאטרון "קרוסיבל" הנמצא בעיר.
היסטוריה
על פי ממצאים ארכאולוגיים, אזור העיר שפילד היה מיושב כבר בתקופה העתיקה. הממצאים העתיקים ביותר המעידים על התיישבות אנושית באזור נמצאו במערות סמוך לכפר קרסוול, ממזרח לעיר. בתקופת הברזל באי הבריטי האזור היה הגבול הדרומי של הטריטוריה של שבט הבריגנטס, שבט קלטי בהרי הפנין. שבט זה הוא שבנה ככל הנראה מספר מצודות בגבעות סביב שפילד.[2]
לאחר נסיגת הרומאים שפילד הייתה בחלקה הדרומי של הממלכה הבריטונית של אלמרט, בה נהר הדון והשיף היוו גבול בינה לבין ממלכת מרסיה.[3] על האזור השתלטו באופן הדרגתי מתיישבים אנגליקנים מממלכת דיירה. מן הנוכחות הבריטונית באזור שפילד נותרו שני יישובים בשם ויילס ויילסווד הסמוכים לשפילד. אותם יישובים שצמחו והתאחדו כדי ליצור את שפילד הם מן המחצית השנייה של האלף הראשון לספירה ובהם היו מתיישבים אנגלו-סקסים ודנים.[2] בתקופה האנגלו-סקסית שפילד שכנה על הגבול שבין ממלכת מרסיה וממלכת נורת'מבריה.
לאחר הכיבוש הנורמני של אנגליה נבנה מבצר שפילד כדי להגן על היישובים בסביבה וסביבו התפתחה עיירה קטנה אשר היוותה את גרעין העיר המודרנית של שפילד. בשנת 1296 כבר התקיים שוק אזורי באזור כיכר המבצר של שפילד המודרנית,[4] ושפילד הפכה לעיירת שוק אזורית קטנה. במאה ה-14 שפילד כבר נודעה בייצור סכינים, כפי שהיא מוזכרת בסיפור השלישי של סיפורי קנטרברי מאת ג'פרי צ'וסר. בתחילת המאה ה-17 הייתה שפילד למרכז הייצור השני בחשיבותו באנגליה של סכו"ם, מחוץ לעיר לונדון. בין השנים 1570 ל-1584 הייתה מרי, מלכת הסקוטים, כלואה במבצר שפילד ובאחוזת שפילד.
בשנות ה-40 של המאה ה-18 פותחה בשפילד פלדה צרופה בעלת איכות טובה יותר מזו שהייתה ידועה עד אותה עת.[5] סמוך לאותה עת פותחה אף שיטה להתכת שכבה דקה של כסף על מטיל נחושת כך שיווצר ציפוי כסף, שיטה שנודעה בכינוי "ציפוי שפילד".[6] המצאות אלה תרמו לצמיחתה הכלכלית של שפילד כעיר תעשייתית.[7] אולם אבדן שוקי יצוא חשובים הוביל לשפל כלכלי בעיר בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. כתוצאה מתנאי היגיינה קשים פרצה בעיר, בשנת 1832, מגפת כולרה בה מתו 402 תושבים.[2] במהלך המאה ה-19 ידעה העיר צמיחה מהירה: בשנת 1801 חיו בעיר 60,095 תושבים ובשנת 1901 היו בעיר 451,195 תושבים.[2] בשנת 1838 חוברה העיר לרשת הרכבת במסילה שהובילה לרוטרהם. בשנת 1842 זכתה שפילד למעמד של יישוב עצמאי ובשנת 1893 זכתה למעמד של עיר. בשנת 1864 התמוטט סכר שהחזיק את אחד ממאגרי המים של העיר ו-270 נהרגו בשטפון שהרס חלקים נרחבים בעיר ואשר נודע בכינוי "השטפון הגדול של שפילד".[8] הגידול המהיר באוכלוסיית העיר אשר גרם לבנייה צפופה של בתי מגורים, לצד זיהום קשה ממפעלי התעשייה, היו המקור לדברים שכתב ג'ורג' אורוול בשנת 1937, בספרו הדרך לרציף ויגן: "שפילד, אני מניח, יכולה לטעון בצדק להיותה העיר המכוערת ביותר בעולם הישן."
השפל הגדול של שנות ה-30 במאה ה-20 השפיע פחות על העיר כיוון שעם התדרדרות היחסים הבינלאומיים אשר הובילו למלחמת העולם השנייה החלה תעשיית הפלדה בעיר לייצר כלי נשק ותחמושת. לכן גם עם פרוץ המלחמה הפכה העיר מטרה להפצצות, העזות שבהן אירעו ב-12 וב-15 בדצמבר 1940 ומכונות "הבליץ של שפילד". יותר מ-660 איש נהרגו בהפצצות אלה ורבים מן המבנים בעיר נהרסו.[9]
בשנות ה-50 וה-60 נהרסו רבים ממשכנות העוני בעיר והוחלפו בבנייה ציבורית. במקומות רבים אחרים הופקעו שטחים לטובת מערכת כבישים חדשה.[2] יעול תהליכי הייצור במפעלי פלדה מתחרים בעולם הביאו לסגירה של רבים מן המפעלים בעיר. בשנות ה-80 של המאה ה-20 ידעה העיר את שיא השפל בתעשייה המקומית, לצד סגירת מפעלים רבים ברחבי בריטניה.[10] באתר אחד ממפעלי הפלדה בשולי העיר נבנה מרכז הקניות מדוהול (Meadowhall Centre), מרכז הקניות הגדול ביותר ביורקשייר אשר יצר מקומות עבודה רבים חדשים, אולם הביא להתדרדרות נוספת במצב העסקים במרכז העיר. בשנת 1991 אירחה העיר את אוניברסיאדת שפילד, אירוע ספורט עולמי לסטודנטים. לקראת אירוח המשחקים נבנו בעיר מתקני ספורט חדשים, בהם ה"שפילד ארנה", אולם סגור ובו למעלה מ-13 אלף מושבים ואצטדיון Don Valley ובו יציעים ל-25 אלף צופים.[2]
בשלהי המאה ה-20 ובעשורים הראשונים של המאה ה-21 קיימת בשפילד תנופת בנייה הכוללת פינוי ובינוי אזורים נוספים בעיר. באפריל 2001 נפתחה "גלריית המילניום", גלריית אמנות ומוזיאון, ובמאי 2003 נפתחו "גני החורף", אחד ממבני זכוכית מקורה הגדולים בבריטניה ובו גן בוטני. שני המבנים נמצאים במרכז העיר וביניהם נפתחה במאי 2006 "כיכר המילניום".
בקיץ 2007 נפגעה שפילד באופן קשה במיוחד מן השטפונות שפקדו את האי הבריטי, כך גם מן החורף הקשה שפקד את בריטניה בחודשים דצמבר 2009 וינואר 2010. מאז שנת 2012 קיימים חילוקי דעות עזים בעיר בעניין מדיניות העירייה לכרות עצים הגדלים לצידי דרכים, מדיניות שהובילו לכריתת למעלה מ-4,000 עצים.[11] מאבק התושבים הוביל בשנת 2012 לאימוץ תוכנית לשתילת עצים חדשים לצידי הדרכים, עץ חדש במקום כל עץ שנכרת. למעלה מ-6,000 עצים חדשים נשתלו במסגרת תוכנית זו.[12]
העיר ידועה בכינוי "הכפר הכי גדול בבריטניה" וזאת לאור פיזורה של העיר על פני שטח גדול במיוחד.
שלטון
העיר שפילד מנוהלת על ידי מועצת העיר המורכבת מ-84 חברי מועצה המייצגים 28 שכונות: 3 נציגים לכל שכונה. בבחירות בשנת 2016 נבחרו 53 חברי מועצה ממפלגת הלייבור, 22 ליברל-דמוקרטים, 6 ממפלגת הירוקים של אנגליה וויילס ו-3 מ-UKIP. בראש המועצה יושב ראש עיריית שפילד, שהוא תפקיד סמלי, אף שבעבר נשא עימו סמכויות נרחבות בניהול ענייני העיר. ראש העיר הנוכחי, מג'יד מג'יד (יליד 1986), נבחר לתפקידו במאי 2018. בחירתו התקדימית גררה תשומת לב תקשורתית וציבורית רבה בבריטניה: זהו ראש העיר הצעיר בתולדות העיר, מהגר מסומליה וחבר מועצת העיר ממפלגת הירוקים.[13]
לעיר שפילד חמישה נציגים בבית הנבחרים הבריטי וחבר שישי המייצג חלק משטח העיר. ניק קלג, סגן ראש ממשלת בריטניה לשעבר, היה חבר בית הנבחרים מאזור שפילד.
דמוגרפיה
על פי מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 2001 מספר תושבי העיר שפילד היה 513,234 תושבים, ירידה של 2% מאז המפקד של 2001. על פי המפקד שנערך בשנת 2011, במטרופולין של שפילד חיים 640,720 תושבים. אף שהיא עיר גדולה באנגליה, שפילד ידועה באופן לא רשמי בכינויה "הכפר הגדול ביותר באנגליה", בגלל בידודה הטופוגרפי והיציבות הדמוגרפית בעיר. על פי הפולקלור המקומי שפילד נבנתה על שבע גבעות, בדומה לרומא.[14] השטחים המקיפים את העיר נמצאו לא ראויים לשימוש תעשייתי והפכו לרצועות ירוקות מוגנות. גורמים אלה הביאו להגבלת גידולה של העיר, ליציבות אוכלוסייתה ולהגירה פנימית נמוכה.
תחבורה
כבישים
שני כבישים בין-עירוניים ראשיים מקשרים העיר עם שאר חלקי המדינה: כביש M1 וכביש M18. כביש M1 חולף בשוליה הצפון-מזרחיים של העיר ומקשר בינה לבין לונדון מדרומה ולידס מצפונה. כביש M18 מסתעף מכביש M1 סמוך לשפילד ומקשר את העיר לדונקסטר, לשדה התעופה דונקסטר שפילד ולנמלי הים בהאמבר. כביש עירוני ראשי, דו-מסלולי, אשר אורכו כ-9 ק"מ, יוצר קשר בין העיר לכביש M1.
רכבות
אל תחנת הרכבת בשפילד מגיעות מסילות רכבת המקשרות אותה ללונדון מדרומה, ולסקוטלנד מצפונה. משפילד ניתן לנסוע ברכבת אף ליבשת אירופה, בקו המוביל לתחנת הרכבת סנט פנקראס בלונדון. על פי התוכניות, תחנת הרכבת בשפילד תהיה חלק מרשת רכבות מהירה בבריטניה (High Speed 2) המיועדת להתחיל לפעול עד שנת 2033 ותקשר את העיר לברימינגהם, לונדון, לידס וניוקסל.
אוטובוסים
מתחנת האוטובוסים בעיר פועלים קווים לתחנת האוטובוסים ויקטוריה בלונדון, שהיא התחנה הגדולה בעיר. קיימים קווי אוטובוס גם לשדה התעופה של מננצ'סטר ולנמלי התעופה של הית'רו וגטוויק.
נמל תעופה
בשנת 2008 נסגר שדה התעופה של שפילד. שדה התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר לעיר הוא שדה התעופה דונקסטר שפילד, הנמצא כ-29 ק"מ ממרכז העיר. השדה פועל בשטח בסיס לשעבר של חיל האוויר הבריטי ונפתח לשימוש ב-28 באפריל 2005. עיקר הטיסות לשדה הן של חברות שכר וחסך ועוברים בו כמיליון נוסעים בשנה. בפברואר 2016 נפתח כביש חדש המקשר בין שפילד לשדה התעופה וקיצר את זמן הנסיעה מ-40 דקות ל-25 דקות בלבד. שדה התעופה של מזרח המידלנדס נמצא במרחק שעה נסיעה מן העיר וניתן לנסוע ישירות לנמל התעופה מנצ'סטר ברכבת היוצאת מן העיר מדי שעה.
חינוך
בעיר שפילד פועלות שתי אוניברסיטאות: אוניברסיטת שפילד ואוניברסיטת האלאם שפילד (Sheffield Hallam University). בשני המוסדות יחדיו לומדים מדי שנה כ-65,000 תלמידים. אוניברסיטת שפילד נוסדה בשנת 1897, תחילה כמכללה והחל משנת 1905 החלה לפעול כאוניברסיטה.
אוניברסיטת האלאם שפילד פועלת בשני קמפוסים בעיר, האחד במרכז העיר, סמוך לתחנת הרכבת והשני מרוחק ממנו כ-3 ק"מ, בדרום-מערב העיר. זוהי האוניברסיטה השלישית בגודלה בבריטניה, לפי מספר התלמידים בה, עם יותר מ-37,000 תלמידים, 4,000 מהם תלמידים בינלאומיים. אוניברסיטת האלאם החלה לפעול בשנת 1847 כבית ספר לעיצוב. בשנות ה-60 של המאה ה-20 התאחדו מספר מוסדות לימוד כדי ליצור את המכון הפוליטכני של שפילד בשנת 1992 הפך המוסד לאוניברסיטה.
בעיר פועלות אף שלוש מכללות.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של שפילד
הערות שוליים
- ^ Sheffield tree-felling: Gove will 'do anything' to end row. BBC, March 23, 2018
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Vickers, J. Edward (1999). Old Sheffield Town. An Historical Miscellany (2nd ed.). The Hallamshire Press Limited. מסת"ב 1-874718-44-X.
- ^ Tony Cox, Post-Roman Britain - The Ancient Kingdom of Elmet. The Barwicker No.39
- ^ Markets history - 1700's and before
- ^ Geoffrey Tweedale, Metallurgy and Technological Change: A Case Study of Sheffield Specialty Steel and America, 1830-1930. Technology and Culture Vol. 27, No. 2 (Apr., 1986), pp. 189-222. DOI: 10.2307/3105143
- ^ SHEFFIELD PLATE. Encyclopædia Britannica 1911
- ^ Southall, Aidan William (2000). "The transformation of the city: from the Feudal to the Capitalist mode of production, and on to the apocalypse". The city in time and space. Cambridge University Press. pp. 306–419. מסת"ב 0-521-78432-8.
- ^ [A complete history of the great flood at Sheffield on March 11 & 12, 1864 https://books.google.co.il/books?id=pWYuAAAAMAAJ&dq=A%20complete%20history%20of%20the%20great%20flood%20at%20Sheffield%20on%20March%2011%20%26%2012%2C%201864.&pg=PR1#v=onepage&q=A%20complete%20history%20of%20the%20great%20flood%20at%20Sheffield%20on%20March%2011%20&%2012,%201864.&f=false]. S. Harrison, 1864
- ^ Walton, Mary; Lamb, Joseph Percy (1980). Raiders over Sheffield: the story of the air raids of 12th & 15th December 1940. Sheffield City Libraries. מסת"ב 0-900660-55-4. OCLC 7273086.
- ^ Taylor, Ian R.; Evans, Karen; Fraser, Penny (1996). "The catastrophic decline of Sheffield's industrial district". A tale of two cities: global change, local feeling and everyday life in the North of England : a study in Manchester and Sheffield. Taylor & Francis. pp. 63–72. מסת"ב 0-415-13829-9.
- ^ Dean Kirby, Sheffield residents in bitter row with council over tree-felling proposals. Independent, October 17, 2015
- ^ New trees take root on Sheffield highways. Sheffeld City Council, January 10, 2018
- ^ Former refugee Magid Magid takes up Sheffield Lord Mayor post. BBC, May 18, 2018
- ^ Taylor, Ian R.; Evans, Karen; Fraser, Penny (1996). A tale of two cities: global change, local feeling and everyday life in the North of England : a study in Manchester and Sheffield. International library of sociology. Routledge. pp. 28, 87–88. מסת"ב 978-0-415-13828-4.
