חנטשין
 | |
| חנטשין במבט מדרום | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 שוויינטוקז'יסקיה |
| תאריך ייסוד | נזכרת לראשונה ב-1275; זכויות עיר ב-1325 |
| שטח | 14.12 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 4,252 (2006) |
| ‑ צפיפות | 300 נפש לקמ"ר (2006) |
| קואורדינטות | 50°48′10″N 20°28′02″E / 50.802778°N 20.467222°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.checiny.pl | |
חנטשין (בפולנית: Chęciny) היא עיירה בחבל קיילצה שבפולין, על שפת נהר סילניצה, כ-15 ק"מ מקיילצה ושימשה בעבר מקור לאבן גיר לצורך ייצור סיד. בעיירה החלה את דרכה חסידות חנטשין, וכן ישבו בה רבנים מפורסמים שנקראו על שם העיר. נכון לשנת 2006, אוכלוסייתה של העיירה עומדת על 4,252 תושבים, והמבצר העתיק בקרבתה מהווה מוקד משיכה לתיירים.
היסטוריה
היסטוריה כללית
ימי הביניים
העיר מוזכרת לראשונה במסמכים היסטוריים משנת 1275. העיר השיגה את האמנה שלה וזכויותיה כעיר בשנת 1325. באותו הזמן הייתה חנטשין מרכז עירוני חשוב, שבה במאי 1331 ארגן המלך ולדיסלאב הגבוה מפגש של אנשי ה"שלאכטה" של מחוז פולין קטן, אנשי האצולה הזעירה פולין, על-מנת לדון עמם במלחמה המתקרבת עם האבירים הטבטונים. בשנת 1465 נשרפה חנטשין בשריפה גדולה. אותו הדבר קרה שוב זמן לא רב לאחר מכן, בשנת 1507.
העת החדשה
במאה ה-16 הייתה חנטשין מרכז מקומי של כרייה ומסחר, והשיש שלה הפך למפורסם ברחבי פולין וליטא. באותן השנים, המקום שימש כמרכז של הרפורמציה הפרוטסטנטית. העיר נהרס חלקית במרד שפרץ במקום נגד המלוכה בשנים 1606-1608, ונחרבה כמעט לחלוטין בפלישה השוודית לפולין בשנות החמישים של המאה ה-17. מיד לאחר מכן, ב-1 באפריל 1657 הוחרבה העיר שוב, הפעם בידי הטרנסילוונים בראשות גאורג רקוצי, שהותיר בה 48 בתים בלבד בשנת 1660 מתוך 341 שעמדו שם חמש שנים קודם.
העיר הוכרזה כבירת פולין התחתית בשנת 1764 אך נכבשה זמן קצר לאחר מכן בידי האימפריה האוסטרית, ובירת המחוז עברה לקיילצה. במהלך ראשית המאה ה-19, הפכה חנטשין לעיירה בעל רוב יהודי מוצק. במהלך מלחמות העולם נפגעה העיר, ובמהלך זו השנייה קהילתה היהודית, הושמדה במלואה.
יהודי העיירה
היסטוריה מוקדמת
במשך השנים לא הותרו מגורים ליהודים בעיר המחוז קיילצה, ולכן הסתפקו בעיירות שבסביבתה, כחנטשין.
בשנת 1827 בעיירה היו 1,740 יהודים, שהיוו 70% מאוכלוסייתה. שבעים שנה מאוחר יותר, ב-1897, כבר היו 4,361 יהודים ועדיין נותרו 70% מהאוכלוסייה. ישנו תיאור ספרותי מהתקופה, ובו נרשם שהיהודים בעיירה חיו בחברה דתית סגורה, החיים בבתים סביב מרכז העיירה וברחובות הראשיים שבה. בשנת 1905 לקראת מלחמת העולם הראשונה, העיר סבלה משריפה ואוכלוסיית היהודים ירדה ל-3414 ונפשות, המהווים רק 61.1% מתושבי העיר. בתום המלחמה נותרו רק 512 בתים על עמדם. לאחר המלחמה, בשנת 1921, נספרו בעיירה רק 2,825 יהודים המהווים 56 אחוז מאוכלוסייתה בלבד.
היהודים בין המלחמות עסקו במלאכות קלות ובמסחר בעוד האוכלוסייה הנוצרית עסקה בחקלאות ובכריית פחם. תיאור העיירה מהתקופה מציין שבמקום היו תנאי מחיה עלובים ועזובה, לכלוך ומחלות שררו בכל מקום. בדיקת תברואה מ-1932 הראתה שמעט מאד מקומות עומדים בדרישות הניקיון והבריאות.
בשנות ה-80 של המאה ה-19, רבה של העיר היה הרב נתן מאיר (נוּסן מאייר) פיש.
רבנים מפורסמים מעיר זו הם רבי חיים שמואל הורוויץ מחנטשין - נכדו של החוזה מלובלין, וכן רבי משה מחנטשין (נין רבי דוד הלוי, מחבר הספר טורי זהב), מורו וחברו של מחבר הספר מאור ושמש - הרב קלונימוס הלוי מקרקוב.
מלחמת העולם השנייה
הצבא הגרמני ישב במתחם ציבורי בעיר מיד עם כיבוש פולין, ומעט אחר כך בסוף 1939 כבר הוכרזה ועדת יודנרט בידי הגרמנים, שראשה נודע בנצלנות ובפשעיו.
בשנת 1941 הוקמה בחלקים מהעיר גיטו יהודי (בין הרחובות לוקייטה, דלוגה, בולחובסקה, וקיילצסקה, מופרדים בגדר עץ ותיל משכניהם הנוצרים.
500 יהודים עניים ברובם, נבחרו בפקודת הגרמנים בידי היודנרט וגורשו למחנה העבודה האסאג בצ'נסטוחובה באפריל 1942. ביולי, 105 נוספים נבחרו לגירוש למחנות עבודה אלו, אך לא נודע גורלם. יש הסוברים כי נרצחו בדרך. לקראת חיסול הגיטו נוספו 919 יהודים מגטו לופוצנו, ועוד יהודים רבים מעיירות הסביבה, ובסך הכל הגטו בעיירה הכיל כ-4000 יהודים בשיאו.
הגטו חוסל ב-12 בספטמבר 1942, בידי משטרה מקומית פולנית בפיקודו של גרלף מאייר, אשר ניהלו את השמירה ואת רוב תפקידי השיטור לאורך כל התקופה. היהודים גורשו במכות ומרדף אל כיכר השוק, ומשם הוצעדו שבעה קילומטר אל תחנת הרכבת בווליצה, והובלו למחנה המוות בטרבלינקה. עשרות יהודים נורו ונרצחו בעת האיסוף אל הכיכר, בצעדה ובדרך למחנות. 40 יהודים שלא יכלו לצאת לצעדה נותרו בגטו ונרצחו יומיים לאחר מכן. שלושים יהודים נוספים מהיודנרט והמשטרה היהודית נותרו לאיסוף חפצי ערך מהמחנה אל בית הכנסת. חלק משלושים אנשים אלו הצליח לברוח, והיתר נרצחו באוקטובר. ארבעה בתי כנסת גדולים הוכרזו בידי הגרמנים כ"נכסי נעדרים".
אחד מבתי הכנסת המפוארים של העיר נותר על כנו עד היום. כמו כן חלק מבית הקברות העתיק נותר ללא פגע.
כלכלה
העיירה היא מרכז לתעשיית חומרי בנייה, מחוץ לעיירה מצוי מפעל גיר. לאחרונה, הותחל בפיתוח של תעשיית המזון.
תיירות
חלק נכבד מכלכלת העיירה, מבוסס על תיירות. העיירה ממוקמת על צומת מסלולי הליכה מרכזיים באזור. להלן נקודות העניין התיירותיות המרכזיות בעיירה.
- "מבצר חנטשין" (בפולנית: Zamek w Chęcinach) - מבצר מהמאה ה-13 הנמצא סמוך לעיירה בגבעה הצופה אליה;
- "כנסיית סנט רתולומיאו" - כנסייה הבנויה בסגנון גותי מאוחר (קיימת מאז שנת 1600);
- מנזר פרנציסקני מהמאה ה-14;
- כיכר מרכז העיירה - בנוי בסגנון ימי ביניימי.
ערים תאומות
הערים התאומות של חנטשין הן:
לקריאה נוספת
- רבי צבי הלוי הורוויץ, "חענטשין", בתוך: לתולדות הקהילות בפולין, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח.
קישורים חיצוניים
- הרב קלונימוס מחנטשין - כולל תמונתו
- רישום תעודות יהודיות מהעיר חנטשין
- תמונות בית הקברות היהודי בחנטשין
- "חנטשין", באתר השטעטל הווירטואלי
- אגנייצקה סאבור, 'שטעטל: בעקבות העיירה היהודית' (בפולנית: Sztetl: sladami zydowskich Miasteczek)
- סרטון בפולנית על הטירה בחנטשין (יוטיוב)
- חנטשין 1963 - (שחור לבן) סרט פעולה פולני המראה את העיירה בשנה זו.
- חנצ'יני (Chęciny), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- חנצ'יני באתר מרכז מורשת יהדות פולין