חמר מדינה
חָמַר מְדִינָה הוא ביטוי הלכתי למשקה חשוב ששתייתו היא לשם הנאה ולא רק להרוות את הצימאון. מקור הביטוי הוא בארמית, ותרגומו לעברית הוא: "יין מדינה". משקה המשמש תחליף מקביל ליין. בדרך כלל הכוונה היא למשקה אלכוהולי.
מקור
זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין, ולא הוה לן חמרא. אייתינא ליה שיכרא - ולא אבדיל, ובת טוות. למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ואבדיל, וטעים מידי. לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא. אמר: אי הכי - חמר מדינה הוא. אבדיל וטעים מידי.
- בתרגום לעברית: פעם אחת הזדמן אמימר לעירנו, ולא היה לנו יין (לתת לו להבדיל עליו). הבאנו לו שיכר (=משקה אלכוהולי אחר שאינו יין ענבים) ולא הבדיל, ו (מחמת כן) הלך לישון בלא לאכול (שכן אסור לאכול קודם הבדלה). למחרת התאמצנו והבאנו לו יין והבדיל עליו ואכל משהו. בשנה שאחרי זה שוב הזדמן אמימר לעירנו, (וגם הפעם) לא היה לנו יין לתת לו, אז הצענו שיכר. אמר אמימר: אם כך (שלא מצוי שם יין, אלא שיכר), הרי שיכר זה הוא "חמר מדינה". הבדיל אמימר על שיכר זה ואכל משהו.
השלכות הלכתיות
הבדלה
הבדלה צריכה להיאמר על כוס יין, במקרה שאין יין יכול להבדיל על חמר מדינה, והיינו כל משקה חשוב במדינה זו חוץ ממים[1].
קידוש
ישנה מחלוקת בשאלה כשרותו של חמר מדינה לקידוש: דעת הרי"ף והרמב"ם היא שחמר מדינה פסול לקידוש שנתקן דווקא על יין, לעומת זאת דעת הרא"ש, ר"י וראב"ן היא שחמר מדינה כשר לקידוש. בשולחן ערוך נפסק כי ניתן להשתמש בחמר מדינה לקידוש היום, אך לא לקידוש הלילה[2].
מה נקרא חמר מדינה בזמננו
קיימים חילוקי דעות בין הפוסקים בזמנינו על הגדרת חמר מדינה: יש אומרים שרק משקה אלכוהולי יכול להיחשב "חמר מדינה"[3], ויש אומרים שכל משקה נחשב כ"חמר מדינה" אם יש לו חשיבות והוא מוגש לאורחים ומקובל לשתייה בעיר זו, כמו קפה או תה או חלב, אבל לא מים[4], וכן נהג הישמח משה להבדיל על חלב[5], והגרי"ז מבריסק הבדיל לפעמים על תה[6].
קישורים חיצוניים
הרב נתן גוטליב, הלכות קידוש והבדלה על חמר מדינה, גליון קנין תורה, פרשת בשלח תשפ"א.
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ט, הלכה י"ז
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ"ט, סעיף ב'.
- ^ שו"ת הרד"ל סימן ד, הלכות קטנות חלק א סימן ט, שו"ת יביע אומר, חלק ג' ,אורח חיים, סימן י"ט.
- ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רע"ב, סעיף י"ד; שו"ת אגרות משה, חלק ב', סימן ע"ה; ציץ אליעזר, חלק ח', סימן ט"ז, האדר"ת (עובר אורח סימן רצ"ו), וכן הורה רבי יחזקאל שרגא משינאווא (דברי חנה חלק ב עמוד ל) וכן כתב במגן אברהם (אורח חיים סימן תפ"ג סק"ג) לענין מיץ תפוחים.
- ^ שו"ת דברי ישראל חלק ג סימן קע"ו.
- ^ תשובות והנהגות חלק ד סימן ע"ז בשם גיסו רבי משולם דוד סולובייצ'יק.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.