חיפש אתונות ומצא מלוכה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה הוא ביטוי שמקורו באמרת חז"ל על סיפור משיחת שאול למלכה הראשון של ממלכת ישראל המאוחדת על ידי שמואל הנביא, שמתואר בספר שמואל א', פרקים ט' ו–י'.

בספר שמואל א', פרק ח' מסופר שזקני ישראל פנו אל שמואל בבקשה להמליך עליהם מלך כפי שיש לכל העמים האחרים. שמואל התפלל לאלוקים ונענה כי עליו לשמוע בקול הזקנים.

באותו זמן, קיש בן אביאל משבט בנימין איבד אתונות, ושלח את שאול בנו לחפש אותם בליווי נער. שאול חיפש באזור הגובל בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים, בין שילה לרמה (עירו של שמואל הנביא), אך לא מצא אותן. הוא הציע לנערו לשוב אל ביתם, ונערו שיכנע אותו לשאול את עצתו של שמואל הנביא שנמצא ברמה.

בפגישתם, הודיע שמואל לשאול שהאתונות כבר נמצאו והוא אינו צריך לעסוק בחיפושן. בנוסף הוא הודיע לו שאלוהים בחר בו למלך ישראל, ומשח אותו למלך.

וכך שאול, שיצא מביתו רק בשביל לחפש את האתונות שאבדו לאביו, זכה במלוכה.

אמרה זו קיבלה בלשון ימינו משמעות מושאלת: מי שמחפש את האתונות ומוצא את המלוכה הוא מי שעוסק בעניינים פעוטים, בזוטות ומגיע במפתיע לגדולה.[1]

סופרי אחדים, ביניהם אשר ברש,[2] שאול טשרניחובסקי[3][4] ובן ציון לוריא[5], מעלים בעבודותיהם את השאלה האם טוב לאדם להגיע במפתיע לגדולה ולזכות בדבר יקר מבלי שחיפש אותו.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36678209חיפש אתונות ומצא מלוכה