חיים פוזננסקי

חיים (פוזה) פוזננסקי

חיים פוזננסקי
לידה	20 במאי 1927 תל אביב, ארץ ישראל
נהרג	23 באפריל 1948 (בגיל 20)
כינוי	פוזה
השתייכות	פלמ"ח
תקופת הפעילות	1943–1948 (כ־5 שנים)
דרגה	סרן
תפקידים בשירות
מפקד פלוגה בגדוד הפורצים של חטיבת הראל
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות

חיים פוזננסקי ("פוזה") (20 במאי 1927 בתל אביב - 23 באפריל 1948 בנבי סמואל) היה מן הבולטים בלוחמי הפלמ"ח ומפקדי חטיבת הראל במלחמת העצמאות. אף על פי שהגיע רק לתפקיד מפקד פלוגה בטרם נהרג, הוא זכור כמפקד שהשפיע על ערכי הלחימה של מפקדי צה"ל עתידיים וכמופת של דבקות במשימה.

קורות חייו

חיים פוזננסקי נולד ב-20 במאי 1927 בתל אביב, ליהודית ואברהם פוזננסקי, והיה אחד מארבעה אחים. הוא סיים את בית-הספר לבנים "אחד-העם" ובגיל 11 הצטרף לתנועת הנוער המחנות העולים. בגיל 15 יצא להכשרה בקיבוץ מעוז חיים, עם יצחק חופי, רחבעם זאבי ואלעד פלד, בהדרכתו של מנשה הראל, ושנתיים עבד כרועה צאן. בעבודתו זו הכיר את הבדווים של עמק בית שאן ולמד את תרבותם. החיים במרעה הכשירו אותו כסייר ואיש שטח. בגיל 17 התגייס לפלמ"ח, שם קיבל את הכינוי "פוזה", אשר רק בו היה מוכר לרבים.

שירותו בפלמ"ח

פוזננסקי שירת במשך ארבע שנים וחצי בפלמ"ח. הוא עבר עם חבריו הכשרה מגויסת בבית הערבה שכונתה "חיות הערבה". בתקופת תנועת המרי העברי הוא השתתף בליל הרכבות בפיצוץ מסילת הרכבת בקו תל אביב - חיפה, בהתקפה על משטרת החופים של גבעת אולגה ופיצוצה ובהכנת חופי נחיתה לאניות מעפילים. במהלך השבת השחורה הוא נעצר בקיבוץ מעברות ונשלח למחנה המעצר ברפיח לתקופה קצרה.

בשנים 1945 עד 1947 פיקד פוזננסקי על מחלקת סיירים שהוכשרה בקיבוצים גבעת השלושה ומשמרות. המחלקה, ובה שני הרמטכ"לים לעתיד דוד אלעזר ורפאל איתן, הגיעה לרמה גבוהה של חיילות ושדאות; אנשיה העריצו את פוזה וסמכו עליו בכל.

באוקטובר 1947 התמנה פוזה למפקד פלוגה בגדוד הרביעי של הפלמ"ח. יוסף טבנקין, מפקד הגדוד, הטיל עליו פעולות רבות וביניהן פשיטה על מוסך האוטובוסים הערביים ברמלה, הפשיטה על מחנה הצבא הבריטי בתל ליטווינסקי והפעולה בכפר סלמה (מבצע יהושע), במבואות תל אביב.

לפני מבצע נחשון פוזה קיבל עליו את הפיקוד על פלוגה של טירונים ומפקדים חדשים ובלתי מנוסים, איתם השתתף במבצע נחשון ואחר יצא לקרבות בהרי ירושלים.

במרץ 1948 נהרג אחיו של חיים, יצחק, במארב בבית קשת אך פוזננסקי לא הסכים לעזוב את פלוגתו והמשיך לפקד עליה. להוריו סיפר ששובץ בתפקיד עורפי של אפסנאי. הוא נלחם בקרב על הכפר קאלוניה ובכיבוש הכפרים סאריס ובית סוריק במבצע הראל.

מותו בקרב נבי סמואל

המצבות הזמניות על קברי הנופלים בקרב נבי סמואל. קברו של פוזה משמאל

כיבוש נבי סמואל במבצע יבוסי תוכנן כמבצע לילי בהשתתפות ארבע פלוגות של הגדוד הרביעי (גדוד הפורצים) של חטיבת הראל של הפלמ"ח. פלוגה ב' בפיקוד פוזננסקי יועדה לנוע ברגל מצפון ולכבוש את משלט נבי סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב עקב ערפל ועקב טעות ניווט חל עיכוב בהגעת כח הגיבוי בפיקודו של אורי בן ארי. לטענת בן ארי ומפקד הגדוד, יוסף טבנקין ניתנה פקודה לסגת, עקב עלות השחר, אולם פוזננסקי התעקש על הסתערות והתחמק מביצוע הפקודה.

הסתערות הפלוגה נתקלה באש עזה, פוזה, סגנו יוחאי בן נון ושני מפקדי מחלקות נפגעו, והתבצעה נסיגה לא מאורגנת באור מלא שבה נפגעה כל פלוגתו של פוזה (מלבד שלושה לוחמים) ולמעלה מעשרים מהם נהרגו. פוזננסקי שנפצע אנושות, ביקש מחבריו לא לפנות אותו תחת אש, אולם אחד מפקודיו, רץ המ"פ יעקב זהבי, שהיה פצוע בעצמו, עזר לחלץ את גופתו.

המחלוקת על תפקידו בכישלון הקרב

על פי עדויותיהם של אורי בן ארי ויוסף טבנקין, דבקותו המוגזמת של פוזה במשימה, הפיזור הטקטי של הפלוגה והתעלמותו מפקודת טבנקין, גרמו לכישלון ההתקפה:

מסוכנת עד מאד הייתה המשימה שקיבל עליו פוזה. "החלטה לא שקולה", יאמרו מבקריו. בן ארי ניסה להניא את פוזה מלהמשיך את הפעולה לאור יום, אבל פוזה דיבר בנחרצות על "דבקות במטרה". טבנקין קרא לבן ארי בקשר, "החלטתי לסגת. אני חוזר: לא לבצע! תן לי את פוזה". להפתעת בן ארי, החל פוזה בריצה לעבר פלוגתו וקרא, "אמור לו שכבר יצאתי להתקפה ושאין קשר בינינו... בהסתערות אחת אני לוקח את הגבעה, כבר חילקתי את הפקודות, אנחנו יוצאים לדרך"

— צביקה דרור, הראל – הקרב על ירושלים

ההיסטוריון אורי מילשטיין מתעמת עם תיאור זה. לטענתו לא הייתה פקודת נסיגה של טבנקין, פוזה נהרג מאש כוחות ישראלים, והעיכוב בתחילת הפעולה נגרם על ידי בן ארי במזיד כדי לגרום לביטול הפעולה. מילשטיין מייחס לבן ארי ניסיון לטייח את אחריותו לכישלון.

פוזננסקי נקבר בבית-הקברות הצבאי בקריית ענבים ואחרי מותו הועלה לדרגת סרן.

דמותו בספרות

דמותו של פוזה מרבה להופיע בספרות על לחימת הפלמ"ח במלחמת העצמאות.

• בספרו של מאיר שלו, יונה ונער, פגש הגיבור בקריית ענבים את פוזה.
• סופרת הילדים גלילה רון פדר עמית הקדישה לו את הביוגרפיה פוזה - סיפורו של חיים פוזננסקי (הוצאת אדם)
• שמואל אבן-אור אורנשטיין, כתב על מחלקת משמרות ועל פוזננסקי את הספר פוזה ואנשיו
• בספרו ספורו של חייל מתאר רפאל איתן את פוזה כמפקד שהשפיע ביותר על ערכיו וחשיבתו הצבאית:

הדמות הנערצת הראשונה מכולן, מכל בחינה, לפי כל אבן בוחן - פוזה, מפקד המחלקה שלנו בפלמ"ח... פוזה היה הצירוף המושלם ביותר שהכרתי בחיי של כל התכונות הנפלאות של מנהיג: דוגמה אישית, ידע מקצועי ואומץ לב. אולי ראינו אותו מושלם כל כך בעינהם של אנשים צעירים מאד ותמימים מאוד. אולי היה השיפוט שלנו מוגבל. אבל הדמות הזאת לא משה ממני ולא תמוש כל ימי חיי. הוא היה לוחם גדול. יפה תואר כפסל יווני. אמיץ עד כדי להדהים. גדוש ידיעות על ארץ ישראל. מוכן לעשות הכל בעצמו, לפני שהוא דורש מאחרים. עירוני, שהיה בקי ומבין ברזיו של השדה. אוהב כל רגב אדמה של ארץ ישראל... הוא לא אמר מעולם:"אחרי!" לא היה צורך בכך. הוא הלך בראש, והאנשים הלכו אחריו. אף אדם שהכרתיו מאז לא הטביע בי רישום כה עמוק. הוא היה רמה לעצמו, ובעיני - בודד בצמרת אנשים שהערצתי ללא סייג

— רפאל איתן בספרו "ספורו של חייל"

לקריאה נוספת

• שמואל אבן-אור אורנשטיין, פוזה ואנשיו: סיפורה של מחלקת סיירים מרכזית משמרות, הוצאה פרטית, 1998
• צביקה דרור, הראל – הקרב על ירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005
• אורי מילשטיין נבי סמואל - הכתובת שעל הקיר לא נקראה, 2009, בהוצאות המדרשה הלאומית ומכון שרידות
• אורי בן ארי, אחרי!, הוצאת מעריב, 1994
• רפאל איתן, סיפורו של חייל, ספרית מעריב, 1985
• יואל בן דב, נבי סמואל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
• שמעון גפן, כך היינו - מסיפורי שמעון גפן, הוצאת בוק סטודיו, 2011

קישורים חיצוניים

• קורות החיים של חיים פוזננסקי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• חיים פוזננסקי, באתר הפלמ"ח
• הקרב על נבי סמואל במלחמת העצמאות, באתר הפלמ"ח
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים אמיר אורן, מאזן מפתיע של יוצאי חטיבת "הראל", באתר הארץ

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25086794חיים פוזננסקי