חיה ישראלי

חיה ישראלי (9 בפברואר 1891 - 30 באוקטובר 1979) הייתה מנשות העלייה השנייה, מחלוצי החקלאות וההתיישבות בארץ ישראל, ממקימי קבוצת כנרת והקימה בה את משפחתה. למדה במקוה ישראל ונעשתה דבוראית מקצועית מראשוני הענף הדבש בארץ ישראל.

משפחה

חיה ישראלי נולדה ב-9 בפברואר 1891 כבת צעירה לפייגה ויעקב זלצר. משפחה יהודית חקלאית שחייתה בבית בודד ביער על פרשת דרכים של נתיב מרכבות-דואר ליד העיר קלעצק שברוסיה הלבנה. אדמתם הייתה חכורה מפריץ פולני. חיה הייתה הבת הצעירה. אחות לחמדה הבכורה והאח דוד. מילדותה עבדה חיה בגינת המשפחה גידלה עזים ותרנגולות.

בשנת 1902, עלתה משפחת זלצר לארץ ישראל והתיישבה ברחובות. רכשה חלקת אדמה ובנתה את ביתה ברחובות. האב יעקב זלצר חלה בדלקת התוספתן ונפטר בעגלה לבית החולים בירושלים.

שנתיים (ז' וח') למדה ישראלי בבית ספר עממי ברחובות. בשנת 1907 יצאה ביזמתה לבית ספר בצלאל בירושלים, ללמוד אריגת שטיחים. בכך חשבה לרכוש מקצוע אך לא היה לכך המשכיות. ישראלי חזרה לעבודה מלאה במשק המשפחה ברחובות ובעבודת כרמים וטבק בוואדי-חנין נס ציונה.

אנשי העלייה השנייה

כדי להתפרנס עשתה פייגה זלצר בית אוכל ולינה לחלוצי העלייה השנייה, שם נפגשה ישראלי לראשונה עם א.ד. גורדון, נח נפתולסקי, מאיר רוטברג, רחל המשוררת ובן-ציון ישראלי שהגיע עם חברים לרחובות, שם עבדו בעבודות מזדמנות בפרדסים, וכך נפגשה עם ישראלי.

בשנת 1911, עם ייסוד חוות העלמות במושבת כנרת בראשות חנה מייזל, הוזמנה חיה על ידי רחל בלובשטיין להצטרף. רחל המשוררת אף הקדישה לה את השיר "על הגורן" על דף בכתב ידה..

כשקיבלה "קבוצת בן ציון" בשנת 1912 את משימת כיבוש העבודה בכפר אוריה, הצטרפה ישראלי אליהם. בשנת 1913 נישאה לבן-ציון ישראלי החופה הועמדה בבית האם ברחובות.

קבוצת כנרת

ב-2 בנובמבר 1913 חזרה ישראלי החבורה לכנרת. יום זה נחשב ליום יסוד קבוצת כנרת.

ב-1917 ילדה ישראלי בכנרת, בעזרת שרה שמוקלר, את בתם עמליה. וכך הייתה לאם הראשונה בכנרת. הייתה פעילה מאוד בקבוצה, אקונומיה, מחסן בגדים, הנעלה עבודה ברפת ובלול. עברה כחלוצה את קשיי האקלים, מחלות ילדים, ואת בניית מודעות הקבוצה לגידול ילדים וחינוך משותף.

ב-1919 יצאה עם בן-ציון ישראלי ליפו, לשם נקרא להקמת המרכז החקלאי. ישראלי בהריונה השני נולד בן ואחרי יומיים נפטר. באותו זמן השתתפה ישראלי בקורס הכוורנים הראשון, שהתקיים ביזמתו של בן-ציון ישראלי במקוה ישראל. אף כי לפי הגדרתה השתתפה כ"שומעת חופשית" הייתה מדי יום הולכת ברגל מיפו למקווה ישראל לשמוע את ההרצאות וחוזרת ליפו.

ב-1921 חזרה המשפחה לכנרת. כבר הייתה מכוורת עם 35 כוורות אך הכוורן פייבל חנפילוב עזב בין ההולכים להקים את עין חרוד. ישראלי נעשתה אחראית עבדה שישים שנה ברציפות במכוורת. ישראלי פיתחה אידאולוגיה כשהיא רואה בדבורה סמל לפעילות, חריצות, סדר, דבקות במשימה ובהגנה על ביתה. בנוסף לתפוקת הדבש הסבירה לאנשי המשק את חלקן של הדבורים בהגדלת היבול החקלאי. המכוורת השתפרה והמלחמה העיקרית הייתה בנחילי הצרעות שחיסלו את הדבורים. השיטה הייתה לגלות את קיני הצרעות במשך היום ולסמן אותם ובלילה להבעירם באש.

ישראלי נעשתה פעילה בארגון מגדלי דבורים בישראל ומועצת הדבש. בתבונתה הצליחה לגשר בין האינטרסים השונים של ציבור מגדלי הדבורים. יוקרתה באישית עזרה ללקיים את הארגון בכל זרמי ההתיישבות.

בנוסף לעבודתה במכוורת סייעה ישראלי לצורכי כלל החברים בקבוצה. הייתה דואגת ומטפחת בנושאי: אוכל, הלבשה, הנעלה, שיכון, חינוך וכדומה. כך זכתה לכינוי "אם הקבוצה".

בשנות החמשים יצאה ישראלי לעזרת קליטת עולים בדימונה ולביסוס ההתיישבות החדשה ביכיני ובניר אליהו.

הוקרה

אם השנה - מעשיה של ישראלי הוכרו ובשנת 1963 הוכרזה כאם השנה כהוקרה על תרומתה בהרמת קרן האישה העובדת והמגדלת משפחה ענפה. ודברי התודה שלה היו:
”אני מודה מאוד על שימת הלב והכבוד שהנחלתם לי בהכניסכן אותי ברשימה נכבדת זו של אמהות בישראל. אני יודעת כי לא בשל עצמי בה זה, כי אם בשל הדרך אשר הלכתי בה ודרך זו לא הלכתי לבדי. היא דרך היחד, אנו נעזרים איש ברעהו. כל הכבוד לכן, לאלה שבחרו בי, באשר אני לא סופרת, לא נואמת ולא עסקנית ציבורית, אלא חברה מהשורה, שמלאתי בנאמנות מלאה את צו התקופה נמצאתי בה, את צו הדרך בחרתי בה.
היא הייתה די קשה לפעמים, בשל תנאי המקום והזמן, אך קטנות החיים לא העלימו את המטרה. עצם הנאמנות נתנה את כוח ההתמדה להמשיך. גם לא נשכח ממני הצורך לעמוד איתנה כאשה בכלכלת החיים. תפסתים במגע ישיר עם הטבע ולא רק בשרות. תודה לדבורה שבאה לעזרתי.
מלווני הסיפוק על שנתתי חיי עם החלוצים הראשונים בבקעתנו, לסלילת הדרך לחיי השיתוף. יש חלק לכבוד זה לכל אחת מהחברות והאמהות הנאמנות, שעשו במלוא יכולתן בדרך חיינו, באשר עשו וברשר הן.
תודה והערכה מלאה לכן שהעליתן זאת על נס.”

פרס המכוורת בשנת 1971 זכתה המכוורת של כנרת. העבודה במכוורת נעשתה על ידי ביתה נגה טמיר ובעזרתה של עמליה גולן.

גלריה

• 
  בן ציון ישראלי בעת פגישתם.
• 
  הבניין המרכזי בכנרת שנפגע מפגז במלחמת העצמאות.
• 
  המכוורת בקבוצת כנרת 1960.

משפחה

בן ציון ישראלי נספה באסון מעגן ב-30 ביולי 1954. חיה ישראלי, המשיכה לחיות בכנרת שנים רבות עם צאצאיה המכונים בכנרת "שבט הישראלים". הייתה ערנית למתרחש סביבה ושיתפה רבים בהצעות לשיפור מצב החברה.

ב-30 באוקטובר 1979 הלכה ישראלי לעולמה ונקברה לצדו של בן-ציון ישראלי בבית הקברות כנרת. הניחה אחריה חמש בנים ובנות: עמליה גולן, אהרן ישראלי, גבע עמיחי, נגה טמיר ויעקב ישראלי. וגם עשרים נכדים ו-19 נינים.

בצוואתה כתבה בין היתר: ”בסוף חיי אני אומרת בסיפוק ובהכרת טובה על חיי שעברו, ואני גאה בהם. הייתי מאושרת בחיי עם בנציון ז"ל. אני מאושרת באהבת ילדי ומאהבתם אלי. לא רבתי בחיי עם איש ואינני שומרת טינה אל אף אחד. למרות שהיו בחיי מקרים קשים שנפגעתי מאד, והם מכאיבים לי עד היום - הייתי שלמה עם חיי בקבוצה על כל תהפוכותיה שהיו לא מעטות.”

לקריאה נוספת

• שמואל יבנאלי, בנציון – כתבים ודברים מאת בן ציון ישראלי מכנרת, הוצאת עם עובד וקבוצת כנרת, 1956.
• כנרת 50 אלבום לציון יובלה של הקבוצה הוצאת קבוצת כנרת 1964.
• ברכה חבס, החצר והקבוצה – סיפורה של קבוצת כנרת, הוצאת עם עובד, 1968.
• חיה ישראלי ז"ל, ליום השלושים קבוצת כנרת נובמבר 1979.
• מוקי צור, אהרן ישראלי, על שפת אגם סואן, בנציון וחיה ישראלי, עם עובד, תשמ"ה 1985
• נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה' - פרקי זכרונות - כרך ב הוצאת המרכז לתרבות וחינוך תל אביב, 1974, עמודים 129–135

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיה ישראלי בוויקישיתוף

• חיה ישראלי ז"ל בדף "יזכור" של קבוצת כנרת
• אוסף התמונות של ישראלי מקבוצת כנרת

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31997750חיה ישראלי