חטיפת המטוס הלבנוני באוגוסט 1973
חטיפת המטוס הלבנוני הייתה אירוע חטיפת מטוס שנגרם על ידי צעיר לובי ב-16 באוגוסט 1973. עקב איומי החוטף המטוס הונחת בשדה התעופה לוד. כוח מסיירת חרוב פעל לעצירת החוטף ושחרור נוסעי המטוס.
החטיפה
המטוס הלבנוני של חברת "מידל איסט איירליינס" מסוג בואינג 707 המריא סמוך לשעה 14:00 מנמל התעופה של בנגזי שבלוב בטיסה ישירה לביירות. על המטוס היו 116 נוסעים. בשעה 15:45 בערך קם נוסע בשם מוחמד אלתומי ונכנס לתא הטייס. הנוסע שלף שני אקדחים והודיע לקברניט המטוס שהוא חוטף את המטוס ומצווה עליו לנחות בישראל. הקברניט סירב בהתחלה אך בהמשך יצר קשר עם מגדל הפיקוח בשדה התעופה לוד וביקש אישור לנחות. הקברניט לא קיבל אישור אך הודיע למגדל הפיקוח כי אין לו ברירה והוא חייב לנחות בלוד לפי הוראות החוטף. בשעה 16:20 הגיע המטוס למרחב האווירי של ישראל, ושני מטוסי F-4 פנטום ליוו אותו לשדה התעופה עד לנחיתה[1] בשעה 16:43.
פעולת ההשתלטות
באותה עת, בהנחיית אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי, הוכשרה סיירת חרוב במתארי השתלטות על מטוסים חטופים. לאחר שהמטוס נחת בשדה התעופה הורה האלוף זאבי לסיירת חרוב לשלוח כוח למטרת השתלטות על החוטף. לוחמי הכוח היו לוחמים המצויים במסלול ההכשרה של הסיירת, בדיוק על סף סיום פרק ההכשרה בהשתלטות על מטוס חטוף. הכוח, בפיקוד סגן מפקד הסיירת, יאיר קליין, הגיע במהירות לשדה[2]. החוטף יצא ועמד בראש כבש המדרגות וניהל משא ומתן עם כוחות הביטחון ובראשם האלוף רחבעם זאבי. על אף חילוקי דעות בסוגיה עם ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, שביקש להטיל את משימת ההשתלטות על כוח מסיירת מטכ"ל, בחר זאבי בכוח הכפוף לפיקוד, סיירת חרוב[3]. קליין וחייליו נערכו בקרבת המטוס, ובעוד צוות משא ומתן האזין לדרישות המחבל והסיח את דעתו, פקד קליין לפרוץ למטוס[2]. כוח בפיקוד שלום קורן, מפקד פלוגה בסיירת, פרץ פנימה, השתלט על המחבל, החמוש באקדח, בתרגולת קרב מגע ושחרר את בני הערובה. הפעולה הסתיימה ללא נפגעים לכוח הפורץ ולנוסעי המטוס[4].
משפטו של החוטף
מוחמד אלתומי הכריז בבואו לישראל כי ביקש להביא את השלום לאזור[5]. גורמי הביטחון שחקרו אותו החליטו להעמידו למשפט על חטיפת המטוס. המשפט החל ב-4 בדצמבר 1973. הנאשם הודה בכל העובדות שיוחסו לו בכתב האישום[6]. לצורך הגנה מונה צוות פרקליטים וכן צוות של פסיכיאטרים שנועד לאבחן את מצבו הנפשי ואת מידת יכולתו לעמוד למשפט. בחוות הדעת הפסיכיאטרית נאמר כי הנאשם לא חי בשלום עם עצמו ולא מצא את מקומו במשפחה, בחברה ובעבודה. לדעתו, המנהיגים הערביים היו מושחתים ונלחמו בישראל הקטנה במקום לשחרר את ארצות ערב מעול זרים. הוא החליט שעליו ללחום נגדם ולהביא שלום בין ישראל למדינות ערב. רעיון חטיפת המטוס לישראל נועד להוכיח לנוסעים הערביים שהישראלים אינם אנשים פראיים והם לא יפגעו לרעה באזרחים ערביים. רעיון החטיפה הפך עבורו לתשוקה המרכזית בחייו והוא פעל מתוך דחף בלתי ניתן לכיבוש מבלי לשקול ולראות שתוכניתו איננה מציאותית. המשפט הסתיים ב-11 בדצמבר 1973. בית המשפט קיבל את מסקנות חוות הדעת לגבי מצבו של הנאשם ופעולתו תחת דחף שאיננו בר-כיבוש ולכן החליט על אשפוזו עד לשחרורו לפי החוק לטיפול בחולי נפש[7].
לקריאה נוספת
- יאיר קליין, לוחם פראי, הוצאת המחבר, 2013, עמודים 117–118.
- יעקב ארז בהשתתפות זאב קליין, האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו', הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 100.
קישורים חיצוניים
- רה"מ הודיעה על החטיפה בישיבת מזכירות העבודה, דבר, 17 באוגוסט 1973
- המטוס הלבנוני החטוף הגיע מלוד לבירות, דבר, 17 באוגוסט 1973, המשך
- חוטף המטוס הלבנוני מובא הבוקר לפני שופט, מעריב, 17 באוגוסט 1973
- ממשלת לוב מאשרת א-תוני הוא אזרח לובי, דבר, 19 באוגוסט 1973
- השופט ציווה לעצור את אלטומי עד תום משפטו, דבר, 27 באוגוסט 1973
- תיק התקרית והיסטוריית המטוס של חטיפת המטוס הלבנוני באוגוסט 1973, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ נועם גוטמן, איום מרחף, באתר חיל האוויר הישראלי, ביטאון חיל האוויר, גיליון 165, 26 באוקטובר 2005.
- ^ 2.0 2.1 יאיר קליין, לוחם פראי, הוצאת המחבר, 2013, עמודים 117–118.
- ^ יעקב ארז בהשתתפות זאב קליין, האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו', הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 100.
- ^ סיפורה של פלוגת קורן בסיירת חרוב עמ' 5
- ^ אני מוסלמי מאמין ועשיתי מה שעשיתי כדי לקרב בין יהודים לערבים, דבר, 19 באוגוסט 1973
- ^ חוטף המטוס הלבנוני הודה בעובדות שיוחסו לו, דבר, 5 בדצמבר 1973
- ^ הוצא צו-אשפוז נגד חוטף המטוס הלבנוני , דבר, 12 בדצמבר 1973
