חורשיט אהמט פאשא
 | |||||
| לידה |
המחצית השנייה של המאה ה-18 אזור הקווקז | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 30 בנובמבר 1822 | ||||
| מדינה | האימפריה העות'מאנית | ||||
| |||||
חורשיט אהמט פאשא או חורשיד אחמד פאשא (נולד באזור הקווקז במחצית השנייה של המאה ה-18 - מת ב-30 בנובמבר 1822 בלאריסה) היה איש צבא עות'מאני ממוצא גאורגי או אולי צ'רקסי, וזיר גדול (סדראזאד) של האימפריה העות'מאנית בשנים 1812- 1815
נולד באזור הקווקז, סבורים כי היה בן של כומר, ממוצא גאורגי או אולי צ'רקסי. בנעוריו נלקח לקושטא, הועבר לדת האסלאם וגויס לחיל היניצ'רים. התחבב על הסולטאן מהמוט השני ועלה בהדרגה בהייררכיה הפוליטית-מנהלית והצבאית.
במצרים
אחרי פינוי מצרים על ידי צבאו של נפוליאון בונפרטה בשנת 1801, התמנה אהמט פאשא בראש העיר אלכסנדריה. בשנת 1804 היה למושל מצרים בדרגת וזיר בתמיכת ממלוכים ושכירי החרב האלבנים. פעמיים כרת ברית עם מוחמד עלי שהפך באותה תקופה לאחד המפקדים הבולטים במצרים.[1] בהמשך הוא יצר קשרים עם הנציג הדיפלומטי של בריטניה ופעל להרחקתו של מוחמד עלי ולוחמיו האלבנים ממצרים, בעזרת הבאת כוח של 3,000 "דלי" ("משוגעים") הכורדים מסוריה. אולם מעללי החיילים האלה רק הגבירו את זעם התושבים נגד חורישט פאשא ושלטונו השרירותי. מוחמד עלי שכבש את אהדת האוכלוסייה זכה לגיבוי חכמי הדת (עולמא) וראשי הגילדות בקהיר. ב-19 במאי 1805 הוא הטיל מצור על חורשיט במצודה של קהיר. חורשיט פאשא הפגיז את העיר מתוך המצודה, בעוד מוחמד עלי הפגיז בחזרה מעל גבעה. כשהגיע שליח מאיסטנבול עם הוראה לעזוב את קהיר ולהתפנות לאלכסנדריה, סירב חורשיט לעשות כן באומרו שמונה רשמית על ידי חאטי-שריף של הסולטאן. ניסה לקרוא לתגבורות אך אלו הובסו על ידי מוחמד עלי, שהצליח להשיג מידע על התכתבויותיו וקשריו. אחרי הגעתו למצרים של אדמירל הצי העות'מאני, קבודן פאשא, כשראה במו עיניו פירמן של הסולטאן שמינה את מוחמד עלי למושל, נכנע חורשיט פאשא ב-3 באוגוסט 1805 והסכים לעזוב את המצודה. הסולטאן מצא לו תפקיד חדש כמושל של סלוניקי.
דיכוי המרידות של הסרבים
אחרי שירות בצי העות'מאני, שימש חורשיט אהמט פאשא מושל (ואלי) של סלאניק, מוחפיז של ניש, מושל מוראה (בפלופונסוס, בטורקית:מורה) ומפקד הכוחות (סראסקר) בסופיה ומושל רומליה.
במרץ 1809 נשלח הפאשא לסרביה כדי לדכא את המרד של קראג'ורג'ה פטרוביץ'. הוא הצליח תוך קרבות קשים למנוע את שחרורה של ניש על ידי הסרבים והביס את כוחותיו של סטבאן סינג'ליץ' בקרב צ'גארסקה. ב-1810 נחל בקרב ורברין תבוסה מידי כוחות סרבים והגדוד הרוסי בפיקודו של יוסיף אורורק. התקדם בהמשך עד לשפך של מורבה אך נאלץ לעבור לחזית הבולגרית-ולאכית בעקבות חידוש הקרבות שם עם הצבא הרוסי. בעיר ניש נמצא עד ימינו מגדל (צ'לה קולה - Ћеле Кула) שהיה במקור בנוי באמצעות 952 מגולגולות של מורדים סרבים שנהרגו בקרב צ'גאר ב-1809. המגדל בגובה 4 מטר, מיוחס להורישט פאשא. בראש המגדל עומד לפי המסורת, גולגולתו של המנהיג הסרבי סינג'ליץ' עצמו.[2]
ב-5 בספטמבר 1812 חורשיט אהמט פאשא התמנה לווזיר גדול של האימפריה העו'תמאנית על ידי הסולטאן מהמוט השני. גם אחרי מינוי זה פעל בסרביה כמפקד עליון (סראסקר) והשלים את דיכוי המרד על ידי כיבושה מחדש של בלגרד באוקטובר 1813 כשעמד בראש צבא בן 80,000 לוחמים. באותה שנה התמנה גם כמושל האליט של בוסניה ובתוקף תפקיד זה נאבק בהצלחה גם נגד המרד הסרבי השני שבראשות מילוש אוברנוביץ'. במו"ם עם מילוש אוברנוביץ' היה הורשיט פאשא יותר נוקשה מעמיתו, עלי פאשא מאראשלי שהסכים לכינון הנסיכות הסרבית בחסות עותמאנית. בעקבות מרד היניצ'רים ב-1815 הודח חורשיט אהמט מתפקידו כווזיר גדול, אך המשיך למלא תפקידים חשובים בהיירכיה המנהלית והצבאית. הוא שימש שוב בתפקידי מושל: בבוסניה, סלוניקי, קוואלה, אנטוליה, חלב ושוב במוראה (פלופונסוס).
הניצחון על עלי פאשא והמאבק במרד היווני
בנובמבר 1820 קיבל את תפקיד המושל של פלופונסוס (Mora valisi) שמושבו בטריפוליצה אך לא הספיק לשהות שם זמן רב מפני שבינואר 1821 נשלח כ"סראסקר" להחליף את אסמאעיל פאשא בראש המאבק נגד הפאשא המורד של יואנינה עלי מטפלנה. לפני שפנה צפונה, כבר הגיעו לאוזניו שמועות על אפשרות של מרידה בקרב יווני פלופונסוס. עם זאת פגישתו עם משלחת של נכבדים יוונים ב-8 בנובמבר 1821 הרגיע את חששותיו. ב-6 בינואר 1821 חורשיט יצא לדרך. השאיר מאחוריו בטריפוליצה את סגנו, הקיימקאם מהמט סאליח בראש חיל מצב של 1,000 אלבנים מוסלמים וגם את אשתו, הרמונו וחלק מאוצרו.
במרץ 1821 בעת שצבאו הטיל מצור על יואנינה, נודע לו על פריצת המרד בפלופונסוס שהיווה תחילת מלחמת העצמאות היוונית. חורשיט פאשא המשיך לפקד אישית על המלחמה ביאנינה והורה לעוזריו, עומר וריוניס ומהמט קסה פאשא לדכא את המרד שפרץ ברומליה המזרחית. באוקטובר 1821 טריפוליצה נפלה בידי המורדים. אחרי שבנובמבר 1821 הטיל מצור על מבצרו של עלי פאשא בזטריזה, בינואר 1822 הצליח חורשיד פאשא להתגבר על יואנינה ולהוציא להורג את עלי פאשא.
נשותיו וסגנו שוחררו באפריל 1822 תמורת כופר. באביב אותה שנה פיקד חורשיט פאשא על כמה מתקפות נגד תושבי סולי שעיכבו אותו במסע בחזרה למוראה. במאי נכשל במתקפתו בתרמופילה ביוני 1822 הוא הטיל על עומר וריוניס, הפאשא החדש של יואנינה, לפקד על הפעולות הצבאיות במערב יוון וב-17 ביוני נסע דרך טריקלה ללאריסה על מנת לאסוף שם צבא בן 20,000-30,000 לוחמים מגויסים ברומליה ובולגריה במטרה לפלוש אל פלופונסוס ממזרח. בראש הכוחות האלה הוא מינה את מהמוט פאשא מדראמה, המכונה "דרמלי פאשא". כוחותיו צעדו דרך ליבדיה, עברו את תרמופילה, הפעם בלי שיתקלו בהתנגדות, וכבשו את קורינתוס. בדרך הכריז על חנינה. אולם על יד לאריסה שלוש פעמים לוחמיו נהדפו בחזרה על ידי המורדים בפיקודו של אוליסס. החיילים טורקים בפיקודם של וריוניס ודראמלי סבלו ממחסור קשה במזון ונחלו מכות קשות מצד היוונים.
לפי מקורות אחדים [דרוש מקור] באותם ימים היה חורשיט פאשא חולה מאד ונאלץ להפקיד את כל הפיקוד בידי יריבו הצעיר. בסוף יוני הצליחו המורדים של קולוקוטרוניס לנתק את הקשר בין הטורקים בתסאליה ובין צבאו של חורישט. ב-26 בנובמבר 1822, בעת שהותו במטה בלאריסה (ינישהיר-אי-פנר), שם חורשיט אהמט פאשא קץ לחייו על ידי רעל ובכך הקדים את שליח התליין (קפיג'י באשי) מטעם הסולטאן שהגיע לשם על מנת להורגו. הוא היה לווזיר הגדול היחיד בתולדות האימפריה העות'מאנית שהתאבד. לגבי מותו קיימות לפחות שתי גרסאות. לפי אחת מהן האשימו אותו בשדידת אוצרותיו של עלי פאשא טפלנה ונידון על ידי הסולטאן לבחור בין הוצאה להורג ובין התאבדות.[3] האשמות אלה היו תוצאות תככיו של יריבו המר של חורשיט, יועץ הסולטאן, חאלט אפנדי.[4] לפי גרסה השנייה, הוא שם קץ לחייו בעקבות כישלון שני המהלכים הצבאיים שתיכנן נגד המורדים היוונים - המתקפה של עומר וריוניס נגד המצור על מיסולונגי והמתקפה של דרמלי פאשא בפלופונסוס. לדעת היסטוריונים אחדים העלמותם של עלי פאשא טפלנה ושל חורשיט אהמט פאשא גרמה לווקואום במנהיגות העות'מאנית מול המורדים היוונים.[5]
חורשיט פאשא באמנות
- 1995 - שמו מוזכר בסרט היווני "האוצר האבוד של חורסיט פאשא" (Ο χαμένος θησαυρός του Χουρσίτ Πασά), סרט קומדיה והרפתקאות של הבמאי סטברוס ציוליס
לקריאה נוספת
- David Brewer, The Greek War of Independence. The Struggle for Freedom from Ottoman Oppression and the Birth of the Modern Greek Nation., The Overlook Press, New York, 2001
- Arthur Goldschmidt Biographical Dictionary of Modern Egypt p. 106
- ,1836 (D.Sandford, Th.Thomson, A.Cunningham - The Popular Encyclopedia,Blackie & Son Glasgow item: Greece (Revolution pp. 534–539
קישורים חיצוניים
Murat Kasap Osmanlı Gürcüleri Gürcistan Dostluk Derneği, 2010 ׁ ׁ("גאורגים" ("דרום קווקזים") עות'מאנים)
Archive
Edouard Gouin, L'Egypte au XIX' siècle' (Paris, 1847 ;Aimé Vingtrinier, Soliman-Pasha (Colonel Sève) (Paris, 1886)
הערות שוליים
- ^ [Yunan Labib Rizk The Assumption ch Al Ahram Weekly 1 Nr 735.March 2005 http://weekly.ahram.org.eg/2005/735/chrncls.htm]
- ^ Skull Tower in Nis in-Serbia News 2 March 2014
- ^ Thanos M.Veremis, John S.Koliopoulos Modern Greece: A History since 1821, Wiley-Blackwell 2010 עמוד 19
- ^ דו"חות השגרירות הבריטית בימי המרד היווני בשנים 1822-1821 - מלחמת העצמאות של יוון, עמוד 53
- ^ Thanos M.Veremis, John S.Koliopoulos עמוד 19
25537883חורשיט אהמט פאשא