עלי פאשא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. עלי פאשא (ידוע גם בכינויים עלי פאשא מטפלנה, עלי פאשא מיואנינה והאריה מיואנינה; באלבנית: Ali Pashë Tepelena, בארומנית: Ali Pãshelu, בטורקית: Tepedelenli Ali Paşa וביוונית: Αλή Πασάς των Ιωαννίνων או Αλή Πασάς Τεπελενλής;‏ 1740 - 24 בינואר 1822) היה הפאשא ששלט בפשאליק יואנינה שבמערב רומליה, בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19.

חייו

ראשית חייו

עלי פאשא היה בן למשפחה עשירה מהכפר בצ'ישט שבסמוך לעיר טפלנה בדרום אלבניה של ימינו, שבו אביו היה הביי. המשפחה איבדה את הונה ואת מעמדה כשהיה ילד, ולאחר הירצחו של אביו ב-1758, החלה המשפחה, בעידוד אמו של עלי, הנקו, לעסוק בשוד דרכים. עלי היה לשודד דרכים שהטיל אימה על האזור, והוא צד את עיניהם של השלטונות העות'מאניים. ב-1768 נישא לבתו של הפאשא של דלווינה, והשניים היו לבני ברית.

מעמדו של עלי באימפריה העות'מאנית התחזק בהדרגה, וב-1787 העניק לו הסולטאן אבדילהמיט הראשון את פשאליק טריקלה, כהוקרה על תמיכתו בו במלחמתו באוסטרים. ב-1788 השתלט על יואנינה, שהייתה למקום מושבו, ובהמשך ניצל את חולשתה של האימפריה העות'מאנית באותה העת, כדי להשתלט על שטחים נוספים באלבניה, מערב יוון ופלופונסוס.

תקופת שלטונו

כפאשא של יואנינה, הנהיג עלי פאשא מדיניות עצמאית, שלא תמיד תאמה את רצונותיה של האימפריה העות'מאנית, אך שירתה היטב את האינטרסים שלו. השלטון בקונסטנטינופול העדיף מצב זה על פני הפיכתו של עלי לאויב, וגם היה חלש מכדי לכפות עליו את רצונו. כדי שיהיה לו נמל בטוח בחוף האלבני כרת עלי פאשא ברית עם נפוליאון בונפרטה, וזה מינה את פרנסואה פוקוויל לקונסול ביואנינה. לאחר חתימת חוזה טילזיט ב-1807, בו כרתו הצרפתים ברית עם רוסיה, החליף את בני בריתו וחבר לבריטים.

ראשו של עלי פאשא מוגש למהמוט השני
קברו של עלי פאשא ביואנינה

עלי נודע גם באכזריותו כלפי אויביו ומתנגדיו. ב-1788 החריב לחלוטין את העיר הארומנית מוסקופולה. בעיר זו, שהייתה מהגדולות והמשגשגות בבלקן התגוררו כ-60 אלף תושבים, ומאז חורבנה לא התאוששה. ב-1798 כבש את העיר פרווזה מידי הצרפתים, ולאחר מכן טבח בתושבי העיר כנקמה על התנגדותם לו. בסביבות אותה שנה הורה על הוצאתם להורג של 739 תושבי הכפרים גארדיץ' והורמובה, שאבותיהם תקפו את אמו 40 שנה קודם לכן. ב-1808 הוציא להורג לעיני כל את השודד היווני אנטוניס קטסנטוניס, באמצעות ריסוק עצמותיו בפטיש. נערות יווניות ביואנינה הואשמו באקראי בניאוף, והושלכו בתוך שק לאגם יואנינה.

הלורד ביירון, שביקר בארמונו של עלי פאשא ב-1809, התרשם מעושרו, מנדיבותו ומהכנסת האורחים שלו, אך גם תיאר אותו כ"עריץ חסר רחמים, שאחראי למעשים אכזריים ונוראים" וציין כי הוא "ברברי כשם שהוא לוחם מצליח"[1].

נפילתו

ב-1820 הורה עלי פאשא על הוצאתו להורג של אחד מיריביו בקונסטנטינופול. מהמוט השני ראה בכך פגיעה בריבונותו, ודרש מעלי לוותר על כסאו, אך זה סירב להתפטר. בתגובה, שלח מהמוט השני כ-20 אלף חיילים ליואנינה בפיקודו של חורשיט אהמט פאשא. לאירועים אלה הייתה השפעה מכרעת על מלחמת העצמאות היוונית, שהייתה בעיצומה, שכן הסטת הכוחות לעבר יואנינה הקלה על היוונים במלחמתם.

כעבור שנתיים של קרבות, בינואר 1822, הצליחו שני סוכנים עות'מאנים להגיע לעלי פאשא, שהסתתר במנזר על האי שבאגם יואנינה. עלי סירב להיכנע, באומרו כי "ראשו לא ייכנע כראשו של עבד", אך לבסוף נורה למוות וראשו נשלח לסולטאן. הוא נקבר במאוזוליאום שהוקם בסמוך למסגד של יואנינה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלי פאשא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Lord Byron: Letters on Albania", Texts and Documents of Albanian History (Robert Elsie ed.)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25594143עלי פאשא