בית הכנסת העתיק במעון
בית הכנסת העתיק שוכן בחורבת מעון (ערבית חרבת אל-מעין) שהיא אתר ארכאולוגי השוכן ליד צומת מעון, ממזרח לקיבוץ נירים שבנגב הצפון-מערבי וכ-20 ק"מ מדרום לעזה.
הוא הוזכר בתלמוד:
רב יהודה בר שילא אמ' ר' אסי עובדא הוה בבי כנישתא דמעון ביום טוב הסמוך לשבת ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה ואתו לקמיה דר' יוחנן ואמ' להו יתעסקו בו עממין
— שבת קלט ע"א
במקום שכן יישוב יהודי בשם מעון המזוהה עם "מנואיס" שבמפת מידבא. היישוב הגיע לשיאו בתקופה הביזנטית במאות ה-5 וה-6, אולם למעט שרידי בית כנסת, כל שנותר ממנו הוא בור מים ושני מבנים. בית הכנסת נחשף בעת סלילת הכביש הסמוך בשנים 1957-1958. אורכו של המבנה 17 מטרים ורוחבו 15 מטרים. תקרתו הייתה עשויה קורות עץ וטין, והיו בו שלוש סטראות שביניהן הפרידו שתי שדרות ובכל אחת מהן ארבעה עמודים. באמצע המאה ה-6 נפרץ הקיר הצפון-מזרחי של מבנה בית הכנסת והותקן בו אפסיס הפונה לכיוון ירושלים.
המבנה ידוע בעיקר בזכות רצפת הפסיפס הצבעונית שבו, שהשתרעה על פני אולם התווך שלו. אורכה של הרצפה עמד על 10.2 מטרים ורוחבה היה 5.4 מטרים, אך רק מחציתה המערבית השתמרה. בפסיפס נראית גפן שענפיה יוצאים מתוך אמפורה ונושאים 55 עיגולים ב-11 שורות, שבתוכם פירות ובעלי חיים. בחלקו התחתון של הפסיפס נראה טווס ובחלקו העליון מנורת שבעת קנים, שני אריות, סמלו של שבט יהודה, וכן שני עצי דקל, שופר, לולב, אתרוג וסמלים יהודיים נוספים. כתובת בארמית שרדה בחלקה והיא מציינת את מממני הפסיפס ומברכת את הקהילה כולה:
"(ד)כירין לטב כל קהלה / (די) עבדו הדן פספה / וכן דאישין תמה ויהודה /תיהבו תג תרי דינרין"
כלומר "זכורים לטוב כל בני הקהילה שעשו פסיפס זה. וכן דאישין, תומה ויהודה שתרמו סך שני דינרים". על הרצפה נמצאו מספר ממצאים נוספים ובהם מטבעות, חפצים שהיו ככל הנראה חלק מארון הקודש, קמעונות ושברי נרות חרס וזכוכית.
רצפת בית הכנסת דומה בסגנונה לרצפת פסיפס שהתגלתה בשרידי כנסייה בחירבת שלאל, כיום בגן לאומי אשכול, כתשעה ק"מ ממזרח למעון. חיילים אוסטרליים גילו את הפסיפס בחירבת שלאל במלחמת העולם הראשונה ב-17 באפריל 1917, והוא הועבר לקנברה בירת אוסטרליה, ושובץ שם באנדרטת המלחמה של אוסטרליה. על גבי הפסיפס בשלאל נמצאה הערה המתארכת את יצירתו לשנת 561 או 562 לספירה. ייתכן ששני הפסיפסים הורכבו על ידי אותו האמן בשליש השלישי של המאה ה-6.
רצפת פסיפס מעוטרת מאותה תקופה נמצאה גם בכנסייה ביזנטית ליד כיסופים. כנסייה זו כמו בית הכנסת במעון היו חלק מההתיישבות הצפופה שהתקיימה בתקופה זו, באזור שבין עזה לבאר שבע.
רצפת בית הכנסת במעון ניזוקה עם השנים, וב-2006 היא הועברה לשיקום במעבדות השימור במוזיאון רוקפלר בירושלים. בשנת 2009 הוחזרה הרצפה למקומה ומעליה הוקמה סככה. בשנת 1957 נתבקשה האמנית נעמי הנריק להכין עותק של הפסיפס עבור בית הנשיא[1].
לקריאה נוספת
- צבי אילן: 78 טיולים ברחבי ישראל, הוצאת עם עובד, 1975
- ד' בר"ג, "מעון, (נירים)", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ-ישראל, כרך ג' ע' 969-968 בעריכת אפרים שטרן, איילת לוינזון-גלבוע, יוסף אבירם, אפריים שטרן, 1992
קישורים חיצוניים
 |
הערות שוליים
- ^ פסיפס בבית הנשיא, מעריב, 23 ביוני 1957