חוק עובדים זרים
 | |
| תאריך לועזי | 12 במרץ 1991 |
|---|---|
| תאריך עברי | כ"ו באדר תשנ"א |
| כנסת | הכנסת השתים עשרה |
| חוברת פרסום | ספר החוקים מרץ 1991, עמ' 112 |
| הצעת חוק | פרטית |
| משרד ממונה | משרד הכלכלה והתעשייה |
| מס' תיקונים | 22 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 הוא החוק המסדיר את העסקתם של עובדים זרים בישראל. החוק אושר בכנסת השתים עשרה ב-12 במרץ 1991 ומאז עבר שינויים רבים שהרחיבו במידה ניכרת את הוראותיו.
עובד זר, לעניין חוק זה, הוא עובד שאינו אזרח ישראל או תושב בה.
הוראות החוק
פרק ב׳: תנאים להעסקה קובע תנאי עבודה שעל המעסיק לעובד הזר כתנאי להעסקתו. תנאים אלה כוללים:
- קבלת אישור רפואי המעיד שהעובד אינו חולה באחת מהמחלות שחפת, דלקת כבד, עגבת, זיבה, איידס.
- התקשרות של המעסיק עם העובד הזר בחוזה עבודה בכתב, בשפה שהעובד הזר מבין.
- הסדרת ביטוח רפואי לעובד הזר.
- העמדת מגורים הולמים לעובד הזר.
פרק ג׳: חיוביו של מעסיק כלפי הרשויות קובע בחובותיו של מעסיק של עובד זר כלפי רשויות המדינה. חובות אלה כוללות:
- הפקדת ערובה לטובת המדינה להבטחת מילוי חובותיו של המעסיק כלפי העובד הזר. חובה זו חלה רק על מעסיק של עובדים זרים בענף הבניין, בהתאם לתקנות עובדים זרים (ערובה) (הוראת שעה), התשע"ח–2018.[1]
- דיווח לממונה על זכויות עובדים זרים במשרד הכלכלה והתעשייה.
- תשלום אגרת בקשה להעסקת עובד זר ודמי היתר להעסקת עובד זר.
פרק ד׳: הפקדת כספים לטובת העובד הזר ולהבטחת יציאתו מישראל קובע חובה של המעסיק להפקיד מדי חודש פיקדון בעד כל עובד זר שהועסק על ידו באותו חודש. פיקדון זה יימסר לעובד הזר עם עזיבתו את ישראל בתום תקופת ההיתר להעסקתו. בהתאם לתקנות עובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים), התשע"ו–2016[2], אם העובד הזר לא יעזוב את ישראל בזמן, ינוכה מהפיקדון סכום ההולך וגדל ככל שהעיכוב ביציאה מתארך, וכן ינוכו מהפיקדון הוצאות ההרחקה החלות על העובד. כללים מיוחדים חלים על פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן.
פרק ד׳1: היתר להעסקת עובד זר מחייב את המעוניין להעסיק עובד זר לקבל היתר להעסקת עובד זר אצלו.
פרק ד׳2: עובדים מהאזור ומשטחי עזה ויריחו מסדיר את העסקתם בישראל של פלסטינים תושבי יהודה ושומרון ורצועת עזה.
פרק ד׳3: ממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה קובע את מינוי של עובד במשרד הכלכלה והתעשייה שיהיה ממונה על זכויות עובדים זרים בתחום דיני העבודה, שתפקידיו:
- לטפח תודעה ציבורית לעניינים שבתחומי תפקידו, באמצעות חינוך, הדרכה והסברה;
- לשתף פעולה בתחומי תפקידו, עם אנשים או גופים אחרים, ובכלל זה מעסיקים ועובדים;
- להתערב בהליכים משפטיים בעניינים שבתחומי תפקידו, ברשות בית הדין לעבודה או בית משפט מוסמך אחר שההליך מתנהל בפניו;
- לטפל בתלונות מטעם עובדים זרים נגד מעסיקים, מעסיקים בפועל, מתווכי כוח אדם, וקבלני כוח אדם, בתחומי תפקידו.
פרק ה׳: עבירות, עונשין ופיקוח קובע ענישה (מאסר או קנס) למי שעובר על הוראות חוק זה.
היסטוריה חקיקתית
הצעת החוק הוגשה כהצעת חוק פרטית של חברי הכנסת יעקב שמאי ואלי דיין. דברי ההסבר להצעת החוק הציגו את מטרתה:
- התופעה של העסקת עובדים זרים ללא היתר הולכת מתפשטת ופוגעת קשה במאמצים להקטין את ממדי האבטלה בארץ. עובדים זרים המועסקים ללא היתר לפי חוק הכניסה לישראל וללא היתר משירות התעסוקה מועסקים בתנאי שכר משפילים, ללא תנאים סוציאליים ולעתים רבות בתנאי תעסוקה בלתי אנושיים.
- הצעת החוק נועדה להתמודד עם התופעה הזו על ידי קביעת עונשים מרתיעים לגבי המעסיקים עובדים זרים שלא כדין לרבות קבלני כוח אדם ומתווכי עבודה למיניהם ומצד שני לחזק את העבודה המאורגנת בישראל.[3]
החוק, בשם חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ"א-1991, אושר בכנסת השתים עשרה ב-12 במרץ 1991[4] ונכנס לתוקף ב-1 במאי 1991. בגרסתו הראשונה עסק החוק רק בקביעת קנסות למעסיק שהעסיק עובד זר שלא כדין ולמתווך כוח אדם ולקבלן כוח אדם שהביאו להעסקת עובד זר שלא כדין (כלומר בלי היתר לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל או בניגוד לחוק שירות התעסוקה).
בהוראת שעה שאושרה בכנסת במרץ 1994 נקבע קנס למעסיק למתווך כוח אדם שהעמיד ביודעין מקום לינה לרשותו של עובד זר, שנכנס לישראל שלא כדין, או שיושב בה שלא כדין, או שעובד בישראל ללא רשיון.[5] לאחר שפג תוקפה של הוראת שעה זו נחקק חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה), תשנ"ו-1996, שבו נקבע שנית קנס זה.[6] חוק זה נחקק כהוראת שעה שתוקפה הוארך פעמים אחדות, עד שבשנת 2012 הפך לחוק קבוע.[7]
בתיקון עקיף במסגרת חוק ההסדרים לשנת 1999 חויב המעסיק לרכוש ערכת מגן לעובד הזר.[8]
בחוק ההסדרים לשנת 2000 נוספו לחוק פרקים אחדים העוסקים בתנאי עבודתם של העובדים הזרים, ובהתאם לכך שונה שם החוק לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991.[9] דברי ההסבר להצעת החוק הציגו את הצורך בתיקון זה:
- במקרים רבים תנאי המחיה של העובדים הזרים אינם הולמים מדינה נאורה. העובדים הזרים ובני משפחותיהם מתגוררים בצפיפות, לעתים במכולות שאינן ראויות למגורי אדם כאשר הם נעדרי זכויות וגישה לשירותים הרפואיים שהמדינה מספקת לאזרחיה. נוסף על כך, רבים מהעובדים הזרים אינם זוכים לתנאי שכר הוגנים ולזכויות סוציאליות. במציאות כזו יש כדי לפגוע בתדמיתה של המדינה במדינת חוק. ... ההסדר המוצע מתחייב לנוכח קשייו האובייקטיביים של העובד הנובעים בעיקר מאי ידיעת השפה ומחוסר הכרת המערכת ותנאי הארץ.[10]
בחוק ההסדרים לשנת 2003 נוספו לחוק פרק ד'1: היתר להעסקת עובד זר ופרק ד'2: עובדים מהאזור ומשטחי עזה ויריחו.[11]
בחוק ההסדרים לשנת 2005 הורחב החוק פעם נוספת, ושמו תוקן לשמו הנוכחי, חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.[12]
בתיקון ממרץ 2010 נוסף לחוק פרק ד׳3: ממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה.[13]
סעיף 1יא1 לחוק, שנוסף לו בתיקון עקיף במסגרת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה-2014,[14] קבע מאז מאי 2017 חובת פיקדון למסתננים, המורכב מ-20% משכרו של המסתנן המנוכים ממנו ועוד 16% מגובה השכר על חשבון המעסיק. הפיקדון ניתן לעובד עם עזיבתו את ישראל. באפריל 2020 ביטל בג"ץ את החובה להפקיד 20% משכרם של המסתננים בפיקדון זה, והורה להשיב למסתננים את הסכומים שכבר הופקדו. בג"ץ דחה את העתירה לבטל גם את חלקו של המעסיק בפיקדון.[15]
קישורים חיצוניים
חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק עובדים זרים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
- ^ תקנות עובדים זרים (ערובה) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, בספר החוקים הפתוח
- ^ תקנות עובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים), התשע"ו–2016, בספר החוקים הפתוח
- ^ הצעת חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ"א-1991, ה"ח 2032 מ-30 בינואר 1991
- ^ חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ"א-1991, ס"ח 1349 מ-21 במרץ 1991
- ^ חוק איסור הלנה (תיקוני חקיקה - הוראות שעה), התשנ"ד-1994, ס"ח 1455 מ-17 במרץ 1994
- ^ חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), התשנ"ו-1996, ס"ח 1575 מ-14 במרץ 1996
- ^ חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב-2012, ס"ח 2344 מ-14 במרץ 2012
- ^ חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999), התשנ"ט-1999, ס"ח 1704 מ-15 בפברואר 1999
- ^ חוק ההסדרים במשק מדינת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000), התש"ס-1999, ס"ח 1724 מ-10 בינואר 2000
- ^ הצעת חוק ההסדרים במשק מדינת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000), התש"ס-1999, ה"ח 2824 מ-25 באוקטובר 1999
- ^ חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2002, ס"ח 1882 מ-29 בדצמבר 2002
- ^ חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005, ס"ח 1997 מ-11 באפריל 2005
- ^ חוק עובדים זרים (תיקון מס' 12), התש"ע-2010, ס"ח 2238 מ-24 במרץ 2010
- ^ חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה-2014, ס"ח 2483 מ-17 בדצמבר 2014
- ^ בג"ץ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב־23 באפריל 2020
33312676חוק עובדים זרים