חוקת פורטוגל

חוקת פורטוגל
Constituição portuguesa de 1976

פרטי החוק
מדינה
סוג	חוקה
תאריך חקיקה	2 באפריל, 1976
רקע לחקיקה	מהפכת הציפורנים (1974)

חוקת פורטוגל (בפורטוגלית: Constituição portuguesa de 1976), הידועה גם כ"חוקת הרפובליקה הפורטוגלית", היא המסמך המשפטי העליון של פורטוגל, שמפרט את המבנה החוקתי של המדינה ואת הזכויות והחובות של האזרחים והמוסדות הציבוריים. החוקה הפורטוגלית הנוכחית אושרה ב-2 באפריל 1976, לאחר מהפכת הציפורנים של 1974, שבסיסה היה סיום הדיקטטורה הפאשיסטית במדינה.

היסטוריה

ההיסטוריה החקיקתית של פורטוגל קשורה בקשרים הדוקים להתפתחויות פוליטיות וחברתיות גדולות במדינה, במיוחד לאור המעבר משלטון דיקטטורי לדמוקרטיה לאחר מהפכת הציפורנים של 1974. להלן סקירה של ההתפתחויות העיקריות:

דיקטטורה הפאשיסטית (1933–1974)

לפני 1974, פורטוגל הייתה תחת שלטון דיקטטורי שנשלט על ידי משטר "המדינה החדשה" (Estado Novo), בראשות אנטוניו די אוליביירה סאלזאר, שהחל בשנות ה-30 של המאה ה-20. בתקופה זו, החוקה הפורטוגלית לא שימשה כאמצעי להבטחת זכויות הדמוקרטיה, אלא שימשה ככלי להעצמת שלטון הדיקטטורה.

החוקה שהייתה בתוקף בתקופה זו, החוקה של 1933, הייתה חוקה שמרנית מאוד, שהגבילה את זכויות האדם והפרדת הרשויות. היישום שלה היה מינימלי מאוד בהתחשב בכך שהכוח האמיתי היה בידו של הדיקטטור ושל המוסדות הממשלתיים שהיו תחת שליטתו.

החוקה של 1933 לא היוותה בסיס לדמוקרטיה או לשלטון החוק. למעשה, החוקה שימשה כבסיס לתהליך ריכוזי של שלטון לא דמוקרטי, שבו הגבלות חמורות הושמו על חופש הביטוי, חופש ההתאגדות וזכויות פוליטיות נוספות.

מהפכת הציפורנים (1974) והמעבר לדמוקרטיה

ערך מורחב – מהפכת הציפורנים

ב-25 באפריל 1974, פורטוגל עברה שינוי היסטורי דרמטי במעבר משלטון דיקטטורי לדמוקרטיה, בעקבות מהפכת הציפורנים. המהפכה התבצעה על ידי קבוצה של קצינים במלחמה שנקראה "החזית לשחרור פורטוגל" (Movimento das Forças Armadas, MFA), ללא אלימות או שפיכות דמים.

לאחר המהפכה, פורטוגל הייתה נתונה למעבר מיידי לדמוקרטיה, וכל הגורמים הציבוריים והמשפטיים השתנו. החוקה הישנה בוטלה, והחלה עבודה על ניסוח חוקה חדשה שתשקף את עקרונות הדמוקרטיה, זכויות האדם והשלטון החוק.

החוקה הפורטוגלית של 1976

החוקה הפורטוגלית הנוכחית אושרה ב-2 באפריל 1976, והייתה חלק מהתהליך של יצירת מדינה דמוקרטית חדשה. החוקה נכתבה בנסיבות של שינוי פוליטי דרמטי, והיא שואפת לבסס את פורטוגל כמדינה דמוקרטית, חופשית, עם שלטון חוק, שוויון זכויות ואכיפת זכויות האדם.

עקרונות יסוד

החוקה הפורטוגלית מבוססת על כמה עקרונות יסוד:

• רפובליקה דמוקרטית: החוקה קובעת כי פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, המבוססת על שלטון החוק, זכויות האדם והחירויות האזרחיות.
• שלטון החוק: החוקה מבטיחה שכל הפעולות של השלטון יהיו במסגרת החוק, ומבוססות על זכויות האדם. כל פעולה בלתי חוקית מצד המדינה נחשבת לפגועה בזכויות האזרח.
• הזכות לשוויון: כל אזרחי פורטוגל שווים בפני החוק, והם זכאים לאותן זכויות פוליטיות, אזרחיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
• הפרדת רשויות: החוקה הפורטוגלית מקפידה על עקרון הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת (האספה הלאומית), הרשות המבצעת (הנשיא והממשלה) והרשות השופטת (בתי המשפט).
• זכויות האדם והחירות: החוקה מייחסת חשיבות רבה להגנה על זכויות האדם. כל אדם זכאי להגנה על חירותו, רכושו, פרטיותו וזכויותיו הבסיסיות.

מבנה החוקה

החוקה הפורטוגלית של 1976 (החוקה הנוכחית) מסודרת במספר פרקים, שכל אחד מהם עוסק בהיבט מסוים של מערכת השלטון, הזכויות והחובות של האזרחים והמסגרת המשפטית במדינה. להלן פירוט על כל פרק ופרק בחוקה, כולל סעיפים עיקריים:

חלק ראשון: עקרונות יסוד (Preliminary Title)

החלק הזה מפרט את עקרונות היסוד של המדינה, שמובילים את כל ההסדרים החוקתיים. הוא כולל את עקרונות הדמוקרטיה, זכויות האדם, השוויון, והצדק החברתי.

• סעיף 1 – רפובליקה דמוקרטית: פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, מבוססת על עקרונות של חירות, צדק ושוויון.
• סעיף 2 – חוקת המדינה: פורטוגל היא מדינה דמוקרטית, סוציאליסטית, הממוקמת במערב אירופה.
• סעיף 3 – ריבונות המדינה: פורטוגל מבססת את ריבונותה על זכויות האזרחים וההכרה בזכויות האדם.

חלק שני: זכויות, חירויות והערובות החברתיות (Fundamental Rights)

חלק זה מפרט את הזכויות הבסיסיות של אזרחי פורטוגל, כולל זכויות פוליטיות, אזרחיות, חברתיות וכלכליות.

• סעיף 12 – זכות לחירות: לכל אדם יש זכות לחירות אישית ולהגנה על פרטיותו.
• סעיף 13 – זכות לשוויון: כל האזרחים שווים בפני החוק, ללא אפליה.
• סעיף 15 – חופש הביטוי: לכל אדם יש זכות לבטא את דעותיו ולפני ציבור. כל אדם זכאי לביקורת והבעת דעות בכל תחום.
• סעיף 21 – זכות לאספה והתאגדות: לכל אדם יש זכות להתאגד ולהפגין באופן שקט.
• סעיף 22 – חופש הדת: לכל אדם יש זכות לבחור את דתו ולבצע את פולחניו הדתיים מבלי הפרעה.
• סעיף 25 – זכות להליך הוגן: כל אדם זכאי להליך משפטי הוגן, ובזמן ההליך יש להניח לו את הזכות להגן על עצמו.

חלק שלישי: המבנה השלטוני (Organization of the State)

חלק זה מתאר את המבנה השלטוני של פורטוגל, כולל את הרשויות השונות – הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.

האספה הלאומית (Parliament)

• סעיף 101 – האספה הלאומית: האספה הלאומית מורכבת מ-230 חברים הנבחרים בבחירות כל ארבע שנים.
• סעיף 103 – תפקידי האספה: האספה מחוקקת חוקים, מאשרת תקציב, ומבקרת את פעולתה של הממשלה.

הנשיא (President of the Republic)

• סעיף 118 – הנשיא של הרפובליקה: הנשיא הוא ראש המדינה, ונבחר בבחירות ישירות לכהונה של חמש שנים (ניתן להיבחר מחדש). הנשיא ממלא תפקידים סמליים ופונקציות מסוימות בהליך הממשלתי.
• סעיף 129 – סמכויות הנשיא: הנשיא יכול להטיל וטו על חוקים ולזמן בחירות. כמו כן, הוא יכול למנות את ראש הממשלה.

הממשלה (Government)

• סעיף 131 – המרכז של הרשות המבצעת: הממשלה בראשות ראש הממשלה מנהלת את המדינה, מבצעת את המדיניות ומבצעת את החוקים שהתקבלו על ידי האספה.
• סעיף 135 – תפקידים ותחומי פעולה של הממשלה: הממשלה אחראית על ניהול האוצר, החינוך, הבריאות, הביטחון והמערכת הכלכלית.

הרשות השופטת (Judiciary)

• סעיף 202 – בתי המשפט: פורטוגל כוללת מערכת שיפוטית עצמאית, שכוללת בתי משפט רגילים ובתי משפט מנהליים. הרשות השופטת אחראית על אכיפת החוק וההגנה על זכויות האזרח.

חלק רביעי: הזכות למשטר חברתי וכלכלי (Social and Economic Order)

חלק זה עוסק בניהול הכלכלה והחברה, כולל זכויות עובדים, רווחה חברתית והגנה על הסביבה.

• סעיף 60 – זכויות עובדים: העובדים זכאים להגנה על זכויותיהם הכלכליות והחברתיות, לרבות הזכות למינימום שכר, עבודה בשעות סבירות וזכות להתאגד.
• סעיף 63 – רווחה חברתית: פורטוגל מתחייבת להבטיח שירותי בריאות חינם, חינוך ציבורי ומערכת רווחה למי שזקוק לכך.
• סעיף 74 – הגנה על הסביבה: החוקה מתייחסת לניהול בר קיימא של המשאבים הטבעיים, ולשמירה על הסביבה למען הדורות הבאים.

חלק חמישי: שינויים בחוקה (Amendments to the Constitution)

חלק זה עוסק בהליך השינוי והעדכון של החוקה.

• סעיף 288 – הצעת תיקונים לחוקה: תיקון לחוקה יכול להיות מוצע על ידי הנשיא, האספה הלאומית, או רוב של חברי פרלמנט. על מנת לאשר תיקון, יש צורך ברוב של שני שלישים מהאספה הלאומית.

תיקונים לחוקה

לאורך השנים מאז חקיקת החוקה הפורטוגלית ב-1976, נעשו מספר תיקונים ושינויים, במיוחד לאחר הצטרפות פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986, וכן בעקבות שינויים פוליטיים וכלכליים במדינה.

תיקונים עיקריים

• תיקונים בשנות ה-80 וה-90 – תוקנו סעיפים מסוימים שנגעו למערכת הכלכלית וליחסים עם מוסדות בינלאומיים. תיקונים אלה היו בעיקרם קשורים להתאמת החוקה לעקרונות השוק האירופי ולדרישות האיחוד האירופי.
• תיקונים ב-2001 – בוצע תיקון משמעותי לחוקה, שכלל שינויים בנוגע לפדרציה המשפטית ובנוגע למעמד של המוסדות הפוליטיים במדינה.
• תיקונים ב-2004 – תיקונים שנגעו בתהליך השיפוטי ובסדרי הבחירות, במטרה להתאים את החוקה לדרישות המדיניות ולמנוע עיכובים מיותרים במערכת המשפטית.
• תיקונים ב-2010 – בעקבות המשבר הכלכלי הגלובלי וכניסת פורטוגל לתוכנית חילוץ מהאיחוד האירופי, בוצעו תיקונים שמטרתם להתאים את החוקה לסדר הכלכלי החדש ולדרישות האיחוד האירופי.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39908884חוקת פורטוגל