חוקת הרפובליקה העממית של סין
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות |
פרטי החוק | |
---|---|
מדינה | הרפובליקה העממית של סין |
סוג | חוקה |
תאריך חקיקה | 4 בדצמבר 1982 |
גוף מחוקק | הקונגרס הלאומי העממי |
רקע לחקיקה | סיום שלטון מלחמת האזרחים הסינית ועלייתה לשלטון של המפלגה הקומוניסטית של סין |
חוקת הרפובליקה העממית של סין (במנדרינית: 中华人民共和国宪法; פין-יין: Zhōnghuá Rénmín Gònghéguó Xiànfǎ) היא מסמך חוקתי המרכזי של הרפובליקה העממית של סין. היא מהווה את הבסיס המשפטי להכרה בזכויות האדם, מבנה השלטון, וכוחות הרשויות השונות במדינה.
היסטוריה
השלבים ההיסטוריים המרכזיים
- סין הקיסרית (לפני 1912): עד תחילת המאה ה-20, סין הייתה תחת שלטון קיסרי. לא היו חוקים כתובים או חוקה מרכזית, אלא סדרי חיים שהיו מבוססים על מסורת ועקרונות קונפוציאניים.
- הרפובליקה הסינית (1912–1949): ב-1912 הוקמה הרפובליקה הסינית לאחר קריסת שושלת צ'ינג. החוקה הראשונה של סין נכתבה ב-1912, אך לא הוחלה באופן מלא, והיא לא התפקדה כבסיס יציב לשלטון. במהלך תקופה זו, סין עברה שינויים פוליטיים ותסבוכות כלכליות רבות.
- הקומוניזם הסיני (לאחר 1949): ב-1949, לאחר מלחמת האזרחים, עלתה לשלטון המפלגה הקומוניסטית של סין בראשות מאו צה-דונג. ב-1954 התקבלה החוקה הראשונה של הרפובליקה העממית של סין, שהייתה מבוססת על עקרונות מרקסיסטיים-לניניסטיים.
- שינויים מאז 1954: החוקה הסינית עברה מספר עדכונים ושינויים, בעיקר ב-1975, 1978 ו-1982, כאשר העדכון המשמעותי ביותר היה ב-1982, עם החוקה הנוכחית. החוקה נועדה לשדר יציבות ולתת תוקף לחוקי המדינה בסביבה פוליטית משתנה.
מבנה החוקה
החוקה הסינית בנויה מכמה פרקים שמסבירים את מבנה המדינה, עקרונות השלטון, זכויות האדם והחובות, והארגונים השלטוניים השונים. החוקה הנוכחית, שהתקבלה ב-1982, מורכבת משישה פרקים:
- מבוא – עקרונות יסוד וערכים מרכזיים של המשטר הקומוניסטי הסיני.
- הזכויות והחובות של האזרחים – מציינת את הזכויות החיוביות והשליליות של אזרחי הרפובליקה העממית של סין.
- המבנה השלטוני – מגדיר את המוסדות השלטוניים והכוחות הפוליטיים.
- המערכת הכלכלית – דגש על המעבר כלכלה מרכזית לניהול מבוזר יותר, אך תחת שליטה מרכזית.
- המערכת הצבאית – מציין את כפיפות הצבא למפלגה הקומוניסטית ולשלטון המרכזי.
- תיקונים לחוקה – מאפשר שינויים עתידיים לחוקה בהתאם לצרכים פוליטיים וכלכליים.
פרק המבנה השלטוני
- ערכים מורחבים – הקונגרס העממי, מועצת המדינה, נשיא סין
החוקה הסינית מתארת את מבנה השלטון במדינה כמרוכז ומבוזר, כאשר כל הסמכויות המרכזיות מצויות בידיים של המפלגה הקומוניסטית, וההרשויות השלטוניות פועלות תחת המניע שלה.
"הקונגרס העממי הלאומי" – הרשות המחוקקת
- הגוף המחוקק העליון במדינה.
- מונה כ-3,000 נציגים שמייצגים את כל המחוזות.
- מקבל החלטות בנוגע לחוקים, תקנות, אישור תקציב המדינה ועוד.
- בדרך כלל האספה מאשרת את ההחלטות המרכזיות של המפלגה הקומוניסטית.
הוועד הקבוע של הקונגרס העממי הלאומי
גוף משנה של הקונגרס העממי הכולל מספר מצומצם של נבחרים, המתפקד בזמן שהקונגרס העממי לא מכונס, ומאשר חוקים ופעולות רגישות בממשל.
מועצת המדינה – הרשות המבצעת
- הגוף המבצע העליון במדינה, בראשות ראש הממשלה.
- אחראי על הניהול השוטף של המדינה, כולל הכלכלה, הצבא, החינוך, הבריאות ועוד.
- מועצת המדינה פועלת על פי הכוונת המפלגה הקומוניסטית.
נשיא סין
הנשיא הוא ראש המדינה. תפקידו סמלי יותר, אך יש לו סמכויות ניהוליות רבות בשיתוף פעולה עם ראש הממשלה.
הנשיא נבחר באופן פורמלי על ידי הקונגרס העממי הלאומי, ובפועל, נשיא סין נבחר תמיד ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית.
הרשות השופטת
החוקה הסינית לא מפרטת בצורה מעמיקה את סמכויות הרשות השופטת כמו שמצוי בחוקות דמוקרטיות אחרות, אך היא מדגישה את תפקידה של הרשות השופטת בשמירה על החוק. המערכת המשפטית בסין נתונה להשפעתה הישירה של המפלגה הקומוניסטית של סין, והמערכת לא מבוססת על עקרון הפרדת הרשויות כפי שמקובל בדמוקרטיות ליברליות. למעשה, המפלגה הקומוניסטית שולטת לא רק במערכת השלטונית אלא גם במערכת המשפטית. ישנה הבחנה בין סוגי המוסדות המשפטיים – שלושת הגורמים המרכזיים בתפקוד המערכת המשפטית בסין הם:
- הוועדה הפוליטית-חוקית: גוף מרכזי במפלגה הקומוניסטית הסינית, המפקח על המערכת המשפטית כולה. הוועדה אחראית גם על המשטרה, התביעה, והשירותים המשפטיים במדינה. הוועדה הפוליטית-חוקית קובעת את הכיוונים העקרוניים לפסיקות שיפוטיות ומספקת הנחיות לפסקי-דין. היא גם פועלת כגוף שמוודא שפסיקות שיפוטיות יהיו מתואמות עם מדיניות המפלגה.
- בית המשפט העליון של העם (SPC): החוקה מתארת את בית המשפט העליון כגוף שמפקח על כל המערכת המשפטית של סין. תפקידו להבטיח את האחידות בפרשנות החוקים והתקנות ולהשפיע על פעולתה של מערכת המשפט במדינה. ככלל, בית המשפט העליון עוסק גם בתיקי עקרון ומשפט עקרוני.
- בתי המשפט של העם: החוקה מתארת את הרשות השופטת כ"ברשות העם" ומציינת כי בתי המשפט במדינה נחשבים לבית משפט של העם. בתי המשפט במדינה מחולקים לפי דרגות שונות (בתי משפט מקומיים, מחוזיים וערכאות עליונות). סמכויות בתי המשפט הן לטפל במקרים של תיקי פלילים, אזרחיים ועניינים שונים.
פרק צבא השחרור העממי
- ערך מורחב – צבא השחרור העממי
החוקה הסינית מפרטת את המעמד של צבא השחרור העממי ככפוף למפלגה הקומוניסטית של סין, ולא לרשויות האזרחיות במדינה. החוקה לא עוסקת באופן פרטני בכל היבטי הצבא, אך היא קובעת את העקרונות והמבנה הכללי שמנחים את פעולתו.
סעיף 1 – הוועדה הצבאית המרכזית
צבא השחרור העממי כפוף לוועדה הצבאית המרכזית (CMC, Central Military Commission), שהיא הגוף המפקח והמפקד העליון. הוועדה פועלת תחת הפיקוד הכללי של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, שהוא גם הנשיא של הרפובליקה. כל ההחלטות הצבאיות והאסטרטגיות עוברות דרך גוף זה. הוועדה הצבאית המרכזית היא לא גוף אזרחי אלא גוף פוליטי מובהק של המפלגה הקומוניסטית, ויש לה סמכויות בלעדיות על כוחות הצבא. הוועדה הצבאית המרכזית מופיעה בצורה ברורה בחוקה ומוגדרת כגוף שמפקח על כלל פעולתו של הצבא, הן במובן של קביעת מדיניות והן בהכוונה המעשית של פעילות הצבא. הוועדה הצבאית המרכזית היא למעשה נמצאת תחת פיקודו של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית.
פועלת תחת הפיקוד הכללי של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, שהוא גם הנשיא של הרפובליקה. כל ההחלטות הצבאיות והאסטרטגיות עוברות דרך גוף זה.
- הוועדה הצבאית המרכזית אחראית לגיבוש מדיניות צבאית לאומית, קביעת תקציבים לצבא, מינוי קצינים בכירים ועוד.
- ראש הוועדה הצבאית המרכזית הוא למעשה המנהיג של המדינה – הנשיא, וזה תפקיד מרכזי בהשגת שליטה פוליטית וצבאית.
סעיף 2 – צבא העם
החוקה מגדירה את הצבא הסיני כ"צבא העם" – כלומר, הצבא לא נמצא תחת שליטת הממשלה האזרחית, אלא הוא נתון לפיקוד של המפלגה הקומוניסטית. המפלגה קובעת את סדרי היום של הצבא ומנחה אותו בשאלות פוליטיות וצבאיות, בהתאם לאינטרסים של השלטון הפוליטי. הכפיפות של הצבא למפלגה הקומוניסטית נועדה לשמור על עקרונות הסוציאליזם במאבק הפנימי והחיצוני של המדינה, תוך שמירה על יציבות השלטון.
פרק המערכת הכלכלית
- ערך מורחב – כלכלת הרפובליקה העממית של סין
החוקה של הרפובליקה העממית של סין קובעת את עקרונות הבסיס של המערכת הכלכלית במדינה, אשר מבוססת על מודל סוציאליסטי, אך עם מרכיבים של כלכלה פתוחה יותר מאז הרפורמות הכלכליות שהחלו בשנות ה-80. המערכת הכלכלית הסינית שילבה את העקרונות הקומוניסטיים עם מרכיבים של קפיטליזם במטרה לקדם את הצמיחה הכלכלית, תוך שמירה על שליטת המפלגה הקומוניסטית בסין.
סעיף 1 – עקרון הסוציאליזם
החוקה הסינית מציינת באופן מפורש כי הכלכלה הסינית נשענת על סוציאליזם עם מאפיינים סיניים. סעיף 1 של החוקה קובע כי:
- הסוציאליזם הוא המבנה הכלכלי המרכזי של סין, והחברה הסינית פועלת על פי עקרונות הסוציאליזם, כאשר המשמעות העיקרית היא שליטת המדינה, תחת המפלגה הקומוניסטית, על המשאבים המרכזיים במדינה.
- יש מקום ליוזמה פרטית בתוך המערכת הסוציאליסטית, כלומר, המדינה לא שוללת לחלוטין את הפעילות הכלכלית הפרטית או את השוק החופשי, אלא מווסתת אותה ומפנה אותה לכיוונים שמשרתים את טובת הכלל.
סעיף 2 – השליטה על אמצעי הייצור
סעיף 2 בחוקה הסינית מציין כי:
- המדינה שומרת על שליטה על אמצעי הייצור העיקריים, כלומר המשאבים הגדולים, כמו קרקעות, תעשיות מפתח (כגון אנרגיה, תשתיות ותחבורה) והון.
- המדינה אחראית לפיתוח הכלכלה ומבקרת את כל הענפים החשובים שבהם יש לה השפעה ישירה על המגזר הציבורי, בעוד שהיא מאפשרת יזמות פרטית במגוון תחומים לא אסטרטגיים.
תיקונים
החוקה של הרפובליקה העממית של סין עברה מספר תיקונים מאז שנוסחה לראשונה בשנת 1954. כל תיקון לחוקה מתבצע באמצעות האספה הלאומית של העם (NPC), הגוף המחוקק העליון של סין, שהוא גם הגוף המפקח על החוקה. תיקונים אלו משקפים את ההתפתחויות הפוליטיות, הכלכליות והחוקיות במדינה, תוך שמירה על עקרונות הסוציאליזם עם מאפיינים סיניים.
החוקה המקורית (1954)
החוקה הראשונה של הרפובליקה העממית של סין התקבלה ב-1954, אחרי הקמת הרפובליקה ב-1949, כשהמפלגה הקומוניסטית השתלטה על המדינה והחלה לבסס את השלטון הסוציאליסטי. החוקה הראשונה הייתה מבוססת על עקרונות הסוציאליזם הקומוניסטי והשתלבה בתהליך הקמת מוסדות המדינה החדשים.
החוקה המקורית כללה עקרונות בסיסיים כמו:
עקרון הסוציאליזם: החוקה ייחסה את כל אמצעי הייצור והמשאבים הגדולים לשלטון המדינה.
התחייבות ליציבות פוליטית: החוקה הדגישה את שמירת השלטון של המפלגה הקומוניסטית ואת מאבק בכוחות מתנגדים, במיוחד במלחמה נגד כוחות "אנטי-מהפכניים".
החוקה לא כללה כל פרט על הרפורמות הכלכליות שהחלו בשנות ה-80, או את המעבר למדינה עם כלכלה מעורבת. עם הזמן, נעשו תיקונים שיעדכנו את העקרונות והמערכות המשפטיות, כלכליות וצבאיות במדינה.
תיקונים עיקריים בחוקה הסינית
תיקון 1 (1982) – עידן דנג שיאופינג והתחלת הרפורמות
התיקון המרכזי ביותר נעשה ב-1982 תחת נשיאותו של דנג שיאופינג, שהוביל את הרפורמות הכלכליות הגדולות בסין. תיקון זה שינה את החוקה בצורה מהותית, תוך יצירת בסיס משפטי לרפורמות הכלכליות ולהתפתחות השוק הסיני:
- הכנסת מושג הסוציאליזם עם מאפיינים סיניים: תיקון זה הוסיף את עקרון "הסוציאליזם עם מאפיינים סיניים", שמאפשר לכלכלה להיות פתוחה יותר תוך שמירה על שליטת המפלגה הקומוניסטית.
- הגברת הפרטת הכלכלה: החוקה הוסיפה כללים שציינו את הצמיחה הכלכלית על ידי שימוש בכוחות השוק (הכנסת עקרונות כלכלה מעורבת).
- הגברת הכיבוד של זכויות פרטניות: החוקה קבעה גם את הזכויות המשפטיות והחוקיות של האזרחים הסינים, אם כי יש להן מגבלות בהתאם למדיניות המפלגה הקומוניסטית.
תיקון 2 (1988) – הדגשת שוק הסחורות
תיקון זה התמקד בהמשך השינויים הכלכליים, כשההדגשה הייתה על עידוד כלכלה חופשית יותר:
- הכנסת שוק הסחורות: ההכרה ב"כלכלה המבוססת על השוק" כתפיסת יסוד לפיתוח המדינה. הכניסה של המגזר הפרטי וההשפעה הגדולה של סחר חופשי.
- הוזלה של מעורבות הממשלה: החוקה הדגישה את המגבלות של המדינה על כלכלה פרטית, אך נתנה לעסקים פרטיים אפשרות להתפתח.
תיקון 3 (1993) – חוקי פרטיות ותחום הכלכלה
תיקון נוסף ב-1993 הציב את יסודות השוק יותר באופן ישיר בהקשר החוקתי:
- הכרה במגזר הפרטי: החוקה עדכנה את עקרונות הפעולה הכלכלית של סין, והחלה להכיר בתעשיות פרטיות וביזנס עצמאי בשוק הסיני.
- יציבות כלכלית: החוקה הכירה בשוק הסיני ובפיתוחו כמרכיב מרכזי בשמירה על יציבותה הכלכלית.
תיקון 4 (1999) – ייצוב המגזר הפרטי והעקרונות הקומוניסטיים
תיקון זה חיזק את המעמד של המגזר הפרטי אך עם הדגשה על שמירה על העקרונות הקומוניסטיים של המפלגה:
- הגברת המעמד של המגזר הפרטי: החוקה הוסיפה סעיפים המגנים על פעילות פרטית תוך שמירה על העקרונות הסוציאליסטיים.
- הגברת מעורבות המפלגה: החוקה חיזקה את הצהרות המפלגה הקומוניסטית כי כלכלת סין תהיה תחת שליטה מרכזית, עם מתן תמריצים למגזר הפרטי.
תיקון 5 (2004) – זכויות פרט
תיקון זה כלל הרחבה של זכויות הפרט וההגנה על פרטיות האזרחים הסינים:
- הגנה על זכויות האזרחים: החוקה כללה את הזכות של אזרחים להגיש תביעות משפטיות נגד עוולות מסוימות (בהגבלות מסוימות), כגון פגיעות ברכוש ובזכויות האזרח.
- הגברת ההגנה על קניין פרטי: תיקון זה הוסיף הסדרה משפטית להגן על קניין פרטי, תוך שמירה על תחום הכלכלה המרכזית.
תיקון 6 (2018) – ביטול הגבלת קדנציות הנשיא
תיקון זה היה מהלך פוליטי משמעותי שמשך תשומת לב עולמית. החוקה שונתה כך שנשקל ביטול מגבלת הקדנציות לנשיא ולסגן הנשיא:[1]
- הסרת הגבלת הקדנציות לנשיא: החוקה הסינית עדכנה את הסעיף הקובע שנשיא המדינה יכול לשמש רק שתי קדנציות. בעקבות תיקון זה, לא קיימת יותר מגבלה חוקתית על הקדנציות של הנשיא.
- הגברת ריכוז הכוח בידי הנשיא: תיקון זה שדרג את מעמדו של הנשיא כשליט העליון במדינה, כשהוא מצוי לא רק בראש המדינה אלא גם בראש המפלגה הקומוניסטית ובוועדה הצבאית המרכזית, מה שמאחד את כוחות השלטון תחת ידו.[2]
תיקון 7 (2023) – חיזוק עקרונות המפלגה והצבא
במהלך 2023, חוקים חדשים גם בתחום הצבא והמדיניות הכלכלית הוספו, תוך שמירה על שליטה צמודה מצד המפלגה:
- חיזוק שליטת המפלגה: התיקון מדגיש את החשיבות של שליטת המפלגה הקומוניסטית לא רק בכלכלה אלא גם בתחום הצבא והתרבות.
- הגברת השקיפות בהליכי חקיקה: לצד זאת, החוקה הוסיפה הוראות הקשורות להתקדמות טכנולוגית והחוק החדש בתחום האינטרנט והנתונים האישיים.
הערות שוליים
- ^ יואב קרני, השינוי בחוק הסיני שיבטיח את הנצחת השלטון של שי ג'ינפינג, באתר גלובס, 1 במרץ 2018
- ^ עמית ולדמן, חידת שי: השליט ש"טיהר" מיליונים הפך ליחיד שיכול לעצור את פוטין, באתר מאקו, 13 באוקטובר 2022
39908836חוקת הרפובליקה העממית של סין